מעמדן החוקי של צוואות הדדיות

 

מעמדן החוקי שלצוואות הדדיות

 

 

מה פירושו של המונח צוואה הדדית? מה המשמעות של צוואה הדדית? האם צוואה הדדית היא הילך חוקי ובעל תוקף? על שאלות אלו ואחרות אענה בכתבה זו.

 

 

צוואות הדדיות הינן צוואות שעורכים שני בני הזוג במשותף ובאופן הדדי ובהסכמה ביניהם לגבי חלוקת רכושם לאחר מות שניהם, והמכילות, מטבע הדברים, הסתמכות של כלאחד מבני הזוג על תוכן צוואת בן זוגו ועל כך שבן הזוג לא יחליט לשנות את הצוואה לאחר מות בן זוגו.

 

המשמעות של צוואה הדדית היא כי כל רכושו של בן הזוג אשר נפטר יעבור לידי/ לבעלות/ לזכות בן הזוג שנותר בחיים והוא יהיה חייב לחלק את הרכוש בין היורשים כפי שהוסכם בין בני הזוג בעודם בחיים.

 

 

חובה זו להיצמד להסכמה על חלוקת הרכוש בהתאם לצוואה ההדדית מבלי אפשרות לשנותה, סותרת את אחד העקרונות הבסיסיים של חוק הירושה והוא כי המצווה יהיה רשאי לשנות את צוואתו בכל פעם שיחפוץ בכך, כל עוד הוא בחיים.

 

כאשר חוקק חוק הירושה בשנת 1965, הוא כלל לא נתן מענה לאפשרות של עשיית צוואות הדדיות.

 

 

רק לאור הפסיקה העניפה בתחום הצוואות ההדדיות והקשיים הרבים שהיו לבתי המשפט בפרשנות החוק בתחום זה, נאלץ המחוקק להוסיף את סעיף 8א' לחוק הירושה,אשר נותן מענה לסוגיה זו.

 

 

עד לתיקון החוק, צוואות הדדיות, מעצם טיבן, מהותן ונסיבות כתיבתן,סתרו חלק מהוראות מפורשות בחוק הירושה כלהלן:

 

1. הניסיון, באמצעות הצוואה ההדדית, למנוע מבן הזוג אפשרות לשנות צוואתו, סותר אתסעיף 27 לחוקהירושה, שלפיו הוראת צוואה השוללת או מגבילה את זכות המצווה לשנות את הצוואה או לבטלה היא צוואה פסולה שיש לבטלה.

 

 

2. כמו כן סותר הניסיון, באמצעות הצוואה ההדדית, למנוע מבן הזוג לבטל את צוואתו, את האמור בסעיף 36 לחוק הירושה הקובע כי המצווה יהיה רשאי לבטל את צוואתו.

3. עצם נוכחותם ההדדית של בני הזוג בעת עריכת וחתימת צוואותיהם ההדדיות, כאשר הצוואה מזכה את אחד מבני הזוג, סותרת את סעיף 35 לחוק הירושה אר על פיו הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה – בטלה.

חוסר ההתייחסות של החוק לצוואות ההדדיות הביא לכך שפסיקות סותרות יצרו מצב של חוסר וודאות בנושא.

 

רצונם ההדדי של בני הזוג בעת עריכת צוואותיהם המשותפות, לא תמיד החזיק מעמד,ולפעמים, אחד מבני הזוג בחר לשנות את צוואתו, בין בחיי בן זוגו ובין לאחר פטירת בן זוגו.

 

אשר על כן, השאלה שבאה לפתחו של בית המשפט, הייתה מה גובר על מה, האם אינטרס ההסתמכות של בן הזוג בעת עריכת הצוואות ההדדיות הוא הקובע, או שמא רצון המצווה, בן הזוג אשר נותר בחיים הוא הקובע.

בניסיון להשיב ולתת פתרונות לדילמה של המצווה אשר נותר בחיים וצריך להחליט האם לשנות את הצוואה בהתאם לרצונו או לדבוק בהסכמה אשר נוצרה ונקבעה בצוואה ההדדית, נוצרו תיאוריות מתיאוריות שונות כלהלן:

 

 

1. צוואה משותפת כמוה כהסכם/ חוזה המהווה גמירות דעת של שני המצווים.

 

 

2. צוואות הדדיות כמוהן כפיקדון בנאמנות,לפיה בן הזוג שנותר בחיים מחויב , כנאמן, לפעול בהתאם להוראות הצוואה ההדדית.

 

3. הפרת עיקרון ההסתמכות מהווה פגיעה ב"תום הלב" של בן הזוג אשר סמך על בן זוגו שיקיים את הצוואה כרוחה וכלשונה, ועל כן צוואה ששונתה בחוסר תום לב ניתן לבטלה ע"י ביהמ"ש.

 

 

בתי המשפט התגברו על קשיים אלה, בדרך כלל, בלי להכריע בשאלות העקרוניות, אלא תוך כדי בחינתו של כל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו, הכרעה עניינית "מקומית".

 

מצב זה גרם לסתירות שיפוטיות בין מקרים דומים, ולחילוקי דעות בין שופטים. אשר על כן, בתי המשפט קראו, לא אחת, למחוקק, לעשות סדר בסוגיה זו, ולהסדירה את החוק בסוגיית הצוואה ההדדית.

 

בסופו של דבר, בשנת 2005, לאחר 40 שנה מחקיקת חוק הירושה, לאחר שכלו כל הקיצין, שם המחוקק סוף לפרשנויות הסותרות בסוגיה זו, ונתן את הפתרון העקרוני כאשר הוסיף לחוק הירושה את סעיף 8א.

 

בסעיף זה, המחוקק לא רק הסדיר את סוגיית הצוואות ההדדיות, ונתן לה תוקף חוקי ככל סוג צוואה אחרת, אלא אף קבע, במפורש, כי עיקרון ההסתמכות של בני הזוג על הצוואות ההדדיות גובר על רצון המצווה אשר נותר בחיים.

 

המחוקק אף הגביל את אפשרות אחד מבני הזוג לבטל צוואה הדדית וקבע כי לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף אלא במקרים כלהלן:

 

 

1. אם בן זוגו של המבקש לבטל את צוואתו עדיין בחיים, הרי שעל המבקש לשנות את הצוואה ההדדית, לתת לו הודעה בכתב על ביטול הצוואה, וכתוצאה מכך - מתבטלות שתי הצוואות ההדדיות של בני הזוג.

 

 

2. אם בן זוגו של המבקש לבטל את צוואת ונפטר – הרי שעל בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו כאמור, להסתלק מכל זכות בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת; אם חולק כבר העיזבון –עליו להחזיר כל מה שקיבל.

 

 

 

החלטה זו של המחוקק כי תינתן עדיפות לעיקרון ההסתמכות, על פני רצון המצווה, נקבעה כברירת מחדל ובלית ברירה.

 

המצווים יכולים עדיין ל"עקוף" את סעיף 8א לחוק ולגרום לכך שעיקרון ההסתמכות לא יחול, במידה והמורישים עצמם, בצוואותיהן ההדדיות קבעו הוראה אחרת המאפשרת את שינוי הצוואה ע"י בן הזוג המוריש שנותר בחיים.

 

 

גם לאחר הוספת סעיף 8א' לחוק עדיין לא בטוח כי סכסוכי ירושה על רקע של צוואות הדדיות הסתיימו שכן סעיף 2 לחוק הירושה (תיקון מס' 12), התשס"ה –2005, קובע כי תוקפו של סעיף 8א, אינו רטרואקטיבי כלהלן: "תוקף הוראות חוק זה לא יפגעו בתוקפן של צוואות שנעשו לפניו."

 

גם עם כל הבעייתיות המשפטית עדיין לא נמצאה דרך טובה יותר מאשר צוואות הדדיות כמכשיר להבטיח את רצון שני בני הזוג גם יחד ועל כן זוגות רבים מבכרים לבחור דרך זו מאשר לעשות צוואות נפרדות שאינן הדדיות.

 

 

אין לראות בתוכן כתבה זו משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי.

 

 

 

 

שמואל פז, עו"ד ונוטריון

 

עודכן ב: 25/07/2013