בעניין:


1. עירית אופקים - ע"י ב"כ עו"ד שמואל פז

2. עתיד רשת מכללות טכנולוגיות בע"מ

lawdata- דטהחוק
המבקשות

נ ג ד

השתתפויות בנכסים בישראל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד
דורון עמיר
משיב

 

 

החלטה
 

 

1. זוהי החלטה בבקשת המבקשת, הנתבעת מס' 1, לסלק את התביעה נגדה על הסף . החלטתי לדחות את הבקשה ולהלן נימוקי ההחלטה.

 

 

2. המשיבה הגישה נגד המבקשת ונגד הנתבעת מס' 2, כתב תביעה, בו טענה , כי המבקשת מס' 1 הפרה את חוזה השכירות שנכרת בין המשיבה ובין המבקשת, המתייחס למבנה המכונה מרכז הנוער באופקים (להלן: "הנכס").

 

 

לטענת המשיבה בכתב התביעה, הושכר הנכס למבקשת ע"פ חוזה השכירות (נספח א' לכתב התביעה ) לתקופה של שנה אחת החל מיום 1.9.01, כאשר למבקשת ניתנה אפשרות (אופציה) להאריך את תוקף החוזה לתקופה של שנה אחת נוספת. מחודש ספטמבר 2002 הוחזק הנכס ע"י הנתבעת מס' 2, אלא שהנתבעת המשיכה לשלם את דמי השכירות, עד לסוף תקופת השכירות ע"פ החוזה.

 

 

המשיבה טענה, כי בתום תקופת השכירות פנתה אל המבקשת, בדרישה להאריך את תקופת השכירות, וחלופין לפנות את הנכס. בחודש אוקטובר 2003, סוכם בין המשיבה, ובין גזבר המבקשת, כי המבקשת תשלם את חוב דמי השכירות, בגין התקופה בה לא שולמו וכי השכירות תוארך, אלא שככל הנראה לא הבשיל הסיכום לכדי חוזה , ופניות המשיבה אל המבקשת בענין זה נדחו, בטענה כי הנתבעת מס' 2, היא שמחזיקה בנכס בפועל, וכי החוזה בין המבקשת והמשיבה מבוטל.

 

המשיבה תבעה על כן מן המבקשת ומן הנתבעת מס' 2, לשלם לה סך 1,560 ₪ ליום, כפי שנקבע בסעיף 19 לחוזה השכירות, כ "דמי נזק צפויים ומוסכמים מראש", בגין איחור בפינוי המושכר.

 

 

3. המבקשת טענה בבקשתה, כי יש לסלק את התביעה על הסף בהעדר יריבות, ומשום שהתביעה הינה לטענתה, טרדנית וקנטרנית.

זאת לטענת המבקשת, משום ש "חוזה השכירות ....הסתיים ביום 31.8.03", וע"כ לטענתה, אין המשיבה זכאית לתבוע מן המבקשת דמי שכירות, בגין התקופה שלאחר מועד זה.

 

המבקשת טענה, כי יש לדחות את טענות המשיבה בכתב התביעה, לענין הסיכום עם הגזבר, נוכח הוראת סעיף 203 לפקודות העיריות (נוסח חדש), לפיה לא יהא תוקף להתחייבות של עיריה, אלא אם נחתמה בחותמת העיריה, ונחתמה ע"י ראש העיר והגזבר .

 

 

לטענת המבקשת, המשיבה מנהלת את המושכר, עבור הסוכנות היהודית, "...מתוך כוונה שישמש למטרות חינוך", ועל כן לטענתה "...על הסוכנות למצוא את הפתרונות הכספיים לאחזקת הנכס...".

 

 

בתשובתה לתשובת המשיבה, הוסיפה המבקשת וטענה, כי המשיבה ידעה כי החזקה בנכס הועברה אל הנתבעת מס' 2, ו"...נתנה הסכמה שבשתיקה..." לכך .

 

עוד טענה המבקשת, כי היא התכוונה לשמש "...צינור להעברת כספי שכר הדירה לתובעת בסוברה לתומה כי תשופה במלוא הוצאותיה אלה ע"י משרד החינוך...", אלא שבסופו של דבר , לא הוחזרו לה הכספים ע"י משרד החינוך.

 

 

4. יש לדחות את טענות המבקשת.

 

המבקשת לא נתבעה לשלם דמי שכירות ע"פ החוזה, והמשיבה לא טענה, כי השכירות הוארכה. תביעת המשיבה כלפי המבקשת, הינה תביעה לתשלום פיצוי, בגין האיחור בפינוי הנכס ובהחזרת החזקה בו למשיבה, ע"פ המנגנון שנקבע בסעיף 19 לחוזה השכירות , אשר נכרת בין המבקשת ובין המשיבה, בלבד.

 

 

בשלב מקדמי זה, של הדיון בשאלת הסילוק על הסף, יש לבחון את שאלות קיום העילה והיריבות, ע"פ האמור בכתב התביעה בלבד, וכתב התביעה מבסס עילת תביעה נגד המבקשת, בטענה כי הפרה את חוזה השכירות, ולא פינתה את הנכס במועד.

 

 

יצויין, כי בסעיף 12 לחוזה השכירות הוסכם, כי: "עם תום תקופת השכירות, על השוכר לפנות את המושכר ולהחזיר את החזקה הבלעדית בו, כשהוא פנוי מכל חפץ ומחזיק ...". לפיכך, וכאשר על פי האמור בכתב התביעה, לא הוחזרה החזקה בנכס כנדרש, אין בעובדה שהנכס מוחזק כיום על ידי הנתבעת מס' 2, לשלול את קיומה של עילת התביעה, או את היריבות בין המבקשת והמשיבה , הנעוצה בחוזה השכירות.

 

 

5. הבקשה נדחית על כן.

 

על המבקשת לשלם למשיבה הוצאות תשובתה לבקשה בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ.

 

 

 

ניתנה היום כ"א ב אדר א, תשס"ה (2 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 


עודכן ב: 13/09/2010