מאת: עו"ד אורי דלאל

 


בת.א (מחוזי-חיפה) 1381/99 ל.ק נ' מדינת ישראל נדונה תביעת רשלנות רפואית של תובע אשר אובחן כלוקה בשיתוק מוחין ספסטי בארבע גפיים (קוודרופלגיה) ומפיגור שכלי. נכותו הרפואית הועמדה על 100%.

 

 

התובע נולד במשקל 4570 גר' בניתוח קיסרי לאחר שמספר נסיונות לילדו באמצעות מכשירים (מלקחיים וואקום) נכשלו. הוא נולד במצב כללי קשה, ללא נשימה עצמונית, טכיקרדי, היפוטוני (רפיון שרירים) ואפרפר.

 

 

לטענות התובע, הלידה נוהלה באופן רשלני הבא לידי ביטוי בשלבים שונים של מהלך הלידה, הן בהערכות משקלו ובפעולות שקדמו ללידה, והן בניסיונות חילוץ היילוד. התנהלות רשלנית זו, הביאה להיווצרותו של תשניק (אספיקציה) - חוסר חמצן, אשר בעקבותיו נגרמה לתובע הפגיעה המוחית והנכות הם הוא סובל כיום.

 

 

בית המשפט קיבל את התביעה וקבע ששיתוק המוחין נגרם עקב רשלנות רפואית במהלך הלידה.

 

 

בית המשפט נדרש תחילה לסוגיי הערכת המשקל. כאמור, הערכת משקל התובע בעת לידתו היה 4570 גרם. מדובר במשקל גבוה, העונה להגדרה של "מאקרוזומיה". אין מחלוקת, כי על פי כל סטנדרט רפואי, יש ליילד תינוקות מאקרוזומיים בניתוח קיסרי, אלא שלצורך כך יש לצפות מראש כי משקלו של העובר הוא אכן כזה.

 

 

בית המשפט ציין לעניין זה כי קיימת חשיבות מיוחדת בתחום הרפואה המיילדותית לסוגיית הערכת משקלו של עובר. לידה שיש בה פוטנציאל להיווצרות קושי בחילוץ העובר, מחייבת התייעצות עם רופאים מומחים, הפעלת שיקול דעת מקיף לגבי הסטת הלידה למסלול של ניתוח קיסרי והערכות לקראת ביצוע הפעולה הכירורגית.

 

 

רופא שאינו נוקט בצעדים הדרושים שולל מעצמו, את האפשרות לקבל החלטה נכונה בדבר דרך הטיפול. בכך הוא גם מגביר, לעיתים באופן ניכר, את הסיכון להתרחשות נזק.

 

 

המקרה דנן, הוא דוגמא להתנהלות רשלנית בכל הקשור להערכת משקלו של התובע. לו היו הרופאים מעריכים את המשקל גם באמצעות אולטראסאונד, ייתכן והיו מקבלים תמונה קרובה יותר למשקלו האמיתי של העובר. בית המשפט הוסיף כי מי שאינו מבצע הערכה אולטרסונית מקום שהדבר נדרש, מנוע מלטעון שבדיקה זו ממילא לא היתה מסייעת להבהרת המצב.

 

 

ההימנעות מלבצע את הבדיקה היתה, בנסיבות העניין, סטייה משמעותית מהפרקטיקה הרפואית המקובלת העולה כדי רשלנות רפואית.

 

יתרה מזאת, הנתונים בעניין המשקל שעמדו בפני הצוות הרפואי חייבו אותם לנקוט באמצעי זהירות. היו שלוש הערכות שונות גבוליות ביחס למשקלו של היילוד.

 

 

בית המשפט קבע כי הפרת חובת הזהירות החלה בהערכת משקלו של העובר וגררה אחריה התנהלות רשלנית בדרך הטיפול שהוחלט לנקוט בה בהמשך.

 

 

גם השלב שבו נעשו הניסיונות לחלץ את העובר באמצעות מלקחיים וואקום היה בעייתי. הצורך להסיט את הלידה למסלול של ניתוח קיסרי לא נשקל בשלבים שהיה מתחייב לעשות כן.

 

 

בנוסף, קבע בית המשפט שהצוות הרפואי, בדרך התנהלותו, גרם לעיכוב ממושך בחילוץ העובר מרחם אמו. ההשתהות בקבלת ההחלטה לזנוח את המסלול של לידה רגילה, היתה קריטית. היולדת כבר היתה כמעט 3 שעות לאחר פתיחה גמורה, כך שכל דקה מיותרת פירושה חשיפת העובר לנזק ולעיתים, כמו במקרה דנן, הנזק שנגרם היה חמור ובלתי הפיך.

 

 

בנסיבות העניין, ניתן וצריך היה לסיים את הלידה במועד הרבה יותר מוקדם. המחדלים של הצוות הרפואי בעניין זה עולים כדי התרשלות.

 

התובע סבל מתשניק (אספיקציה). בסיכום המחלה שנערך בתום אישפוזו נרשם שמתקבלת תמונה של HIE, דהיינו נזק מוחי על רקע של חוסר באספקת חמצן לרקמות.

 

 

בית המשפט קבע כי הוכח באופן ברור שהתובע סבל מתשניק, שדרגת החומציות בדמו היתה נמוכה מהערך התקין ושהיתה פגיעה רב מערכתית. כן הוכחו סימנים מובהקים לנזק מוחי על רקע תשניק כפי שעלה מחוות דעת המומחה הרפואי מטעם התביעה.

 


כאמור, התובע נולד עם שיתוק מוחין (CP), משותק בארבעת הגפיים (קוודרופלגיה) ונכותו היא בשיעור 100%, והוא זקוק ויזדקק בכל חייו לעזרה סיעודית והשגחה 24 שעות ביממה.

 

 

ביהמ"ש חייב את מדינת ישראל לשלם לתובע סכום של 4,224,652 ₪, בניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי. בנוסף, לאחר הגיעו לגיל 21, ישולם לתובע תשלום עיתי בסך של למעלה מ-20,000 ₪ בחודש.

 

 

עו"ד אורי דלאל מייצג מקרים חמורים של רשלנות רפואית בלידה לרבות מקרים בהם נולדו ילדים עם שיתוק מוחין (CP) עקב ניהול לידה באופן רשלני.
 


עודכן ב: 21/08/2013