תקופת ההתיישנות לתביעות נזיקין

מאת: עו"ד אורי דלאל

המושג תקופת התיישנות מתאר את התקופה שבמסגרתה התובע יכול להגיש את תביעתו ולנהלה, אולם מרגע שתקופה זו חולפת, תביעתו מתיישנת והוא לא יוכל לנהל עוד את תביעתו (גם אם היתה לו עילת תביעה טובה).

על כן יש חשיבות רבה מאוד להקפיד על המועד להגשת התביעה.

ההתיישנות הקבועה בחוק להגשת תביעות נזיקין לרבות תביעות רשלנות רפואית היא 7 שנים מהיום שבו נולדה עילת התביעה.

לפיכך, במידה וחלפו 7 שנים מיום היווצרות העילה, הרי שהתביעה התיישנה והתובע לא יוכל לנהל את תביעתו.

יחד עם זאת, לכלל יש חריגים שחשוב להכירם, ובסקירה שלהלן נסקור אחדים מן החריגים בקצרה:

חריג חשוב קבוע בס' 10 לחוק ההתיישנות הקובע כי "בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה עשרה שנה", דהיינו- בסיטואציה בה מעורב קטין, תום תקופת ההתיישנות הינה במועד הגעתו של התובע לגיל 25 - 7 שנים לאחר הגיעו של הקטין לגיל 18(הגם שככלל לא מומלץ לחכות עם הגשת התביעה עד הרגע האחרון ולעיתים הדבר עלול להיות אף בעוכרי התובע).

חריג נוסף ניתן למצוא בסעיף 11 לחוק ההתיישנות הקובע כי בחישוב תקופת ההתיישנות לא תמנה התקופה שבה התובע לא היה מסוגל לדאוג לענייניו מחמת ליקוי נפשי או שכלי, זמני או קבוע, ולא היה עליו אפוטרופוס.

סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כי "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

בשונה מסעיפים 10 ו 11 לחוק ההתיישנות, סעיף 8 הוא למעשה מעין סעיף סל שעשוי להתאים לקשת רחבה יותר של מקרים שאינם עולים באופן מפורש מחוק ההתיישנות, וכל אימת שנעלמו מהתובע העובדות המקימות לו את עילת תביעתו מסיבות שלא היו תלויות בו ושהוא לא יכול היה למנוע אותן בזהירות סבירה, מרוץ ההתיישנות יחל רק מהיום בו נודעו לתובע עובדות אלו.

לפיכך, בתביעות מכוח פוליסת ביטוח, חשוב לדעת כי ישנה תקופת התיינות מקוצרת של 3 שנים בלבד ! הדבר מחייב כמובן היערכות מתאימה והקפדה יתרה על המועדים להגשת התביעה. גם בתביעות אלה ישנם חריגים.

מומלץ להתייעץ באופן פרטני עם עו"ד הבקיא בנזקי גוף לבירור עילת תביעה אפשרית.