בית משפט השלום בת"א קבע כי סעיף 7א' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הפלת"ד) חל על תובע אשר נהג בטרקטורון לא מבוטח, וזאת כי הוכיח שקיבל היתר לנהוג על הטרקטורון ולא ידע על היעדר הכיסוי הביטוחי (ת.א. 28549/06 כהן נ' קרנית ואח').

 

פרטי המקרה:

 

התובע, המתגורר במושב, ביקש משכניו (אשר צורפו לתביעה כצד ג') רשות 'לעשות סיבוב' על הטרקטורון אשר ברשותם. אלה התירו לו לנהוג על הטרקטורון ונתנו לו את המפתחות. במהלך הנסיעה, הופתע התובע על ידי רכב אשר חסם את הכביש, סטה מהדרך ואיבד שליטה על הטרקטורון עד שהתנגש בעמוד חשמל.

 

רק בדיעבד, גילה התובע כי לטרקטורון אין פוליסת ביטוח חובה וטסט בתוקף.

 

המחלוקת אשר עמדה לפתחו של ביהמ"ש, נסבה סביב השאלה האם מדובר בתאונת דרכים על פי הפלת"ד או לא? או האם בנסיבות העניין מתקיימים התנאים שבסעיף 7א בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

 

סעיף 7 בחוק שכותרתו "הגבלת זכאותם של נפגעים" קובע את רשימת הנפגעים שאינם זכאים לפיצויים לפי החוק, וביניהם "מי שנהג ברכב... כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב" .

 

יחד עם זאת, בא סעיף 7א ומסייג: "על אף האמור בסעיף 7(5), מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)" .

 

כלומר- במקרה כזה על הנפגע להוכיח 3 תנאים מצטברים: 1. נהיגה ברכב בהיתר 2. לא ידע שאינו מכוסה ביטוחית 3. לא היה סביר שיידע כאמור.

 

התובע במקרה שלפנינו הצליח להוכיח שקיבל היתר לנהוג בטרקטורון, וכי לא ידע כי לטרקטורון לא היה ביטוח. הקושי העיקרי עמד סביב פרשנות התנאי השלישי- סבירות אי הידיעה. השופט ציטט את השופט (כתוארו אז) ריבלין בע"א 1777/03:

 

"... אכן, אותם הטעמים העומדים ביסוד סעיף 7 לחוק הפיצויים – טעמים של "תקנת הציבור" המשולבים בשיקולים של הרתעה כנגד התנהגות פסולה או מסוכנת במודע – הם המבססים גם את הוראת סעיף 7א, השוללת את שלילת הזכאות מהנוהג הלא מבוטח שהשתמש ברכב בהיתר מהבעלים, בעודו חף מידיעה סובייקטיבית ואובייקטיבית בדבר היעדר הכיסוי הביטוחי. זהו הגיונה של ההוראה, והוא המתווה את דרך פרשנותה, לאמור: פרשנות שאיננה מוגבלת בהבחנות פורמאליות אלא חותרת לבחינת השאלה האם אמנם דבק בנוהג אותו רבב מוסרי שתקנת הציבור מבקשת למנעו...".

 

הפסיקה קבעה כי כאשר קיימים יחסי קרבה וידידות אין מדקדקים עם הנהג בעניין קיומו של ביטוח מתאים. במקרה דנן, מדובר בתובע שהיה שכנם של צדדי ג', כאשר ביקש התובע סיבוב על הטרקטורון היה סביר בעיניו כי יש ביטוח חובה, התובע ביקש לנהוג נהיגה קצרה במושב, התובע ידע כי צדדי ג' עושים שימוש בטרקטורון, על פי חזותו של הטרקטורון הוא נראה לו תקין לנסיעה.

 

לפיכך, קבע השופט כי תנאי סעיף 7א מתקיימים בנסיבות התאונה שלפניי ועל כן החוק חל על התאונה. בנסיבות אלו, זכאי התובע להפנות את תביעותיו לקרנית- הקרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים.
 


עודכן ב: 22/03/2011