החלת דוקטרינת "ההשתק השיפוטי" בתביעה לפיצוי בגין תאונת דרכים

ביהמ"ש המחוזי בחיפה דחה תביעה לפיצוי בגין נזקי תאונת דרכים, שהוגשה נגד חברת ביטוח, בקבעו כי גרסתו של התובע לדרך קרות התאונה, במסגרת התביעה נמצאה בלתי מהימנה לחלוטין, כי לא ניתן לסמוך עליה וכי די בכך כדי לדחות את תביעתו.

בית המשפט ציין, כי מדובר במקרה קיצוני של גירסאות עובדתיות סותרות של בעל דין וכי יש להחיל בנסיבות המקרה את דוקטרינת "ההשתק השיפוטי", וזאת חרף עובדת היות ההליך הראשון, אשר נדון במקרה זה, הליך שאינו שיפוטי (הליך שהתנהל במסגרת המוסד לביטוח לאומי).

ביהמ"ש פסק, בין היתר, כי תקנת הציבור, חובת תום הלב, ההגינות, ההוגנות וטוהר ההליך, כולם מחייבים לדחות את גרסתו המאוחרת של התובע (כפי שנטענה במסגרת כתב התביעה) ולו מחמת שהיא סותרת באופן קיצוני את גרסתו הראשונה שנמסרה בהליך שהתנהל לפני המוסד לביטוח לאומי, וזאת גם אם הייתה נקבעה כי היא נכונה.

בית המשפט הבהיר, כי יש להבחין בין דוקטרינת ההשתק השיפוטי לבין השתק רגיל, וכי לפי דוקטרינת ההשתק השיפוטי, בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה – מושתק מלטעון טענה סותרת בהליך האחר, אף נגד יריב אחר, שבעניינו לא קיים מעשה בית דין.

יישומה של דוקטרינת ההשתק השיפוטי ככזו, נעשה בפסיקה של בית המשפט העליון, במקרים בהם העלה בעל דין גרסאות או טענות סותרות בשני הליכים משפטיים. עד כה טרם נדונה בפסיקה, באופן ישיר, יישומה של הדוקטרינה כהשתק שיפוטי דווקא, במקרים בהם דובר בשני הליכים, שאחד מהם אינו הליך שיפוטי, כבמקרה זה.

לסיכומו של עניין, בית המשפט קבע כי אין מניעה להחיל את דוקטרינת ההשתק השיפוטי גם במקרים אלה, בהם הגרסה הראשונה נמסרה על ידי בעל הדין בהליך מנהלי/ציבורי, המקנה לו טובת הנאה מכספי ציבור, והגרסה המאוחרת נטענה על ידו בבית המשפט.

זאת לאור דרישת תום הלב, ההגינות וההוגנות, שהן לב ליבו של כל הליך, ובוודאי זה המתנהל לפני רשות ציבורית/מנהלית כמו המוסד לביטוח לאומי. אין לייחד דרישות אלה רק להליך השיפוטי.