זה סופי: היבוא המקביל חי וקיים והוא כאן להישאר. במהלך חודש נובמבר 2014 קיבל בית המשפט העליון את הערעור שהגיש מחסן היבואן כנגד פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי מחסן היבואן הפר בין היתר את סימני המסחר של טומי הילפיגר, למרות העובדה שמחסן היבואן מכר מוצר מקורי אשר יובא בייבוא מקביל לישראל, ובכך הוזיל משמעותית את מחיר מוצרים אלו לצרכן הפשוט.


במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט המחוזי, כי אופן השיווק והפרסום של מחסן היבואן היה לא סביר והגיע לכדי הפרה של סימן המסחר. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי, כי מחסן היבואן ביצע עוולה של תיאור כוזב ובסופו של דבר נפסק כי על מחסן היבואן לשלם סך של 457 אלף שקלים לטומי הילפיגר וסקאל. בנוסף קבע בית המשפט המחוזי צווי מניעה קבועים אשר אסרו על מחסן היבואן לעשות בין היתר את הפעולות הבאות:


שימוש בסימן המסחר הרשום של טומי הילפיגר לרבות בשם “TOMMY” בשם המתחם של אתר האינטרנט של מחסן היבואן;


שימוש בצבעים של סמל הלוגו של טומי הילפיגר בעסק ובאתר האינטרנט של מחסן היבואן;


שימוש בסימן המסחר של טומי הילפיגר בשילוטים של העסק, למעט בשלט אחד תוך ציון העובדה שמדובר בייבוא מקביל;


שימוש בסימן המסחר של טומי הילפיגר בעלוני פרסום או פרסומות מכל סוג, למעט סימן אחד בכל פרסום תוך ציון מפורש כי מדובר ביבוא מקביל;


שימוש בסימני המסחר של טומי הילפיגר באתר האינטרנט של מחסן היבואן למעט סימון אחד בדף הבית ולצורך זיהוי המוצרים ב"קטלוג המוצרים", תוך ציון כי מדובר בייבוא מקביל בכל אחד מן הדפים באתר האינטרנט של מחסן היבואן.


כאמור, בחודש נובמבר 2014 קיבל בית המשפט העליון את רוב הערעור אשר הגיש מחסן היבואן, הורה על השבת רוב סכום הפיצוי (למעט 100 אלף שקלים), והשבת סכומי ההוצאות ששולמו בעקבות פסק הדין, ונוסף על כך נפסק כי על טומי הילפיגר וסקאל לשלם למחסן היבואן 25 אלף שקלים הוצאות בגין הערעור.


בעתירה לדיון נוסף טענו טומי הילפיגר וסקאל כי קביעת בית המשפט רוקנה מתוכן את זכותם על הסימן המסחרי


טומי הילפיגר וסקאל לא ויתרו והגישו לבית המשפט העליון עתירה לקיום דיון נוסף. במסגרת עתירה זו טענו בין היתר כי תוצאות הערעור מקנה ליבואן מקביל זכות שימוש לא מוגבלת בסימן המסחר, כל עוד הוא מבהיר כי אינו פועל בחסות בעל סימן המסחר ופסיקה זו מעוררת קושי רב, חורגת מתכלית סימני המסחר ומובילה למצב שבו צומצמה משמעותית זכות בעל סימן המסחר, עד כי זכותו של היבואן המקביל זהה לבעל סימן המסחר. לטענת טומי הילפיגר וסקאל, קביעה זו מרוקנת מתוכן את בסיס דיני סימני המסחר.


מחסן היבואן הגישה תגובה לעתירה שבה טענה, בין היתר, כי פסיקת בית המשפט העליון בערעור אשר ניתן פה אחד עולה בקנה אחד עם יסודות דיני סימני המסחר ודיני התחרות, וכי זכותו של בעל סימן המסחר לא צומצמה, אלא נותרה על כנה ועל כן יש לדחות את העתירה.


העליון: הקביעה בערעור מתיישבת עם ההלכה הפסוקה


אתמול ניתנה החלטת בית המשפט העליון אשר דחתה את העתירה לקיום דיון נוסף. במסגרת החלטה המשתרעת על פני עשרה עמודים קבע המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט א. רובינשטיין, כי הקביעות בערעור תואמות להלכה הפסוקה, מתיישבות עם ההלכות הקיימות ואינן מנוגדות לה.


עוד נקבע כי אכן יש בפסק הדין חידוש אך לא כל פיתוח של הלכה מצדיק את קיומו של הדיון הנוסף. א. רובינשטיין שב והדגיש כי ביסוד הגישה של המדיניות השיפוטית כלפי היבוא המקביל עומדת הגברת התחרות, וכי ברור לכולם שתחום זה כמו גם תחום סימני המסחר מעורר שאלות רבות ומגוונות, במיוחד בשוק גלובלי, אך בסופו של דבר, כמכלול, אין במקרה זה כדי להצדיק קיומו של דיון נוסף.


בכך בא לסיומו הסכסוך המשפטי בין מחסן היבואן, טומי הילפיגר וסקאל, סכסוך אשר תוצאותיו משפיעות וישפיעו בין היתר על כיסו של הצרכן הישראלי, אשר בזכות היבוא המקביל והתחרות החופשית, יוכל לשלם על אותם מוצרים שעד עתה היו בבלעדיות של יבואן רשמי, סכומי כסף נמוכים משמעותית.


גילוי נאות: כותב המאמר ייצג עם עו"ד נח שלומוביץ את מחסן היבואן במסגרת הערעור בבית המשפט העליון ובעתירה לדיון נוסף אשר הגישו טומי הילפיגר וסקאל.