בית המשפט העליון קבע כי ניתן להרשיע אדם בנהיגה בשכרות גם במצב שבו הרכב לא היה בתנועה בהתאם ל"מבחן השליטה האפקטיבית" על אמצעי הפעולה של הרכב, בשל החשש ששיקול דעתו הלקוי של הנהג השיכור יגרום לו להעביר את הרכב ממצב עומד למצב של תנועה וכך לסכן את עצמו ואת שאר הציבור.


הנהג הבין שאינו יכול לנהוג במצבו ונרדם במושב הנהג


בשלהי קיץ 2009, בשעות אחר הצהריים, כחום היום החנה הנהג את רכבו, ויצא ממנו, בהותירו את הרכב כשהוא מונע. הנהג פנה לחנות שהייתה במרחק מה מהרכב המונע, ורכש בקבוק וודקה. לאחר ששתה כמות נכבדה מן המשקה, הבין כי אינו יכול לנהוג במצבו, חזר הנהג אל רכבו עם המזגן הפועל על מנת לישון.


ביושבו ברכב במושב הנהג, נכנס לשינה עמוקה בעוד רכבו נותר מונע. לאחר זמן מה, הוזעקו למקום אמבולנס של מד"א וניידת משטרה, מאחר שהנהג נראה, על-ידי עוברי אורח, כמי שנתון באובדן הכרה.


לאחר שהסתבר כי הנהג ישן ברכב, הוא נעצר בחשד לנהיגה בשכרות, ונמצא בגופו אלכוהול פי שלושה וחצי מכמות האלכוהול המותרת לנהיגה בתנועה (הכמות המרבית המותרת 240 מ"ל לשנת 2010).


בית המשפט לתעבורה הרשיע את הנהג וקבע כי הנהג היה שיכור ונהג ברכב. ציין בית המשפט כי מוסכם על הכל שהנהג ישב במושב הנהג כאשר מנוע הרכב פועל, ולכן הייתה בידיו "שליטה ברכב", והשית על הנהג שנתיים פסילת רישיון נהיגה בפועל, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי וקנס בסך 1,500.


הנהג ערער לבית המשפט המחוזי שהרשיע את הנהג אולם חס עליו והקטין לנהג את חומרת העונש ל-8 חודשי פסילה בלבד, וקבע כי מתוך 8 חודשי הפסילה בפועל, יחולו שלושת חודשי הפסילה הראשונים על כל כלי הרכב, וחמשת החודשים הנותרים יחולו על רכב דו-גלגלי ופרטי בלבד, וזאת בכדי לאפשר למערער לנהוג, לשם פרנסתו, במשאית.


כמו-כן, הופחתה תקופת המאסר על תנאי שהושתה על המערער בבית המשפט לתעבורה, לארבעה חודשים בלבד.


הנהג עמד על חפותו וערער לבית המשפט העליון


בהוציאו הלכה תחת ידו בית המשפט העליון הסתמך על פסקי דין אמריקאים, בריטיים וכן קנדים שהרשיעו נהגים כמו במקרה הנדון וקבע מה הם גדרי נהיגה, לדוגמה האם "נהיגה" משמעה כי הרכב צריך להיות בתנועה או שנהיגה עשויה לכלול גם מצבים שבהם הרכב עומד במצב במקום ולעיתים אפילו שהרכב עומד כשהמנוע דומם.


חלק התבססותו של בית המשפט העליון הייתה בעומדו על הרעיון שעמד לנגד עיניו על פי הרציונל של העבירה שעניינה החזקת נשק בעת שכרות, לפי סעיף 193(ב) לחוק העונשין. המעשה האסור, על-פי אותה עבירה, הוא עצם ההחזקה של "כלי נשק טעון, סכין, או כל כלי זין קטלני אחר", בעת שכרות.


לענייננו, די בשליטה האפקטיבית בכלי הנשק, במצב של שכרות, כדי להוות עבירה, בין שהסיכון הגלום באותה עבירה התממש, ובין אם לאו ומבחינתם רכב הינו כלי קטלני.


בדין הבריטי, האחריות בעבירת הנהיגה בשכרות גם ברכב עומד זולת הנאשם יוכל להתגונן מפני הרשעה בעבירה זו אם יוכיח כי היה בכוונתו לנהוג ברכב רק לאחר ששכרותו תפוג.


בדין הקנדי נבחנה סוגיה מעניינת, הנהג מר בודרו שתה אלכוהול במהלך הלילה בביתה של ידידתו. בבוקר למחרת ביקש מידידתו להזמין לו מונית שתחזיר אותו לביתו, כי בשל שתיית האלכוהול לא היה כשיר לנהיגה. חלפו 20 דקות מאז הוזמנה המונית, אך היא טרם הגיעה.


ידידתו טלפנה שוב, וביקשה מהמשיב להמתין למונית מחוץ לביתה כיוון שעמדה ללכת לישון. המשיב יצא מהבית אל תוך החורף הקנדי שעמד על מינוס 15 מעלות מתחת לאפס והרוחות נשבו בעוצמה רבה.


במקום להמתין על המדרכה, חשוף לקור העז בחוץ, נכנס מר בורדו לרכבו, התניע אותו, הדליק את החימום, ונרדם. בחלוף מספר דקות, הגיע למקום נהג המונית, מצא אדם שיכור בתוך רכב, והזעיק את המשטרה. בית המשפט מצא כי מדובר במקרה נדיר למדי בו אדם שיכור הנמצא במושב הנהג אינו עונה לדרישות סעיף 253.


זאת, כיוון שמר בורדו גם תכנן דרך חלופית ואפקטיבית להגיע הביתה (נסיעה במונית), גם הוציא את התכנית מהכוח אל הפועל (המונית הוזמנה פעמיים), וגם אף עמד לזכותו הסבר סביר ומשכנע להימצאותו בתוך הרכב (מציאת מחסה מהקור). בנסיבות אלה, נקבע כי באותו מקרה לא נשקפה מהמשיב סכנה מציאותית לגוף או לרכוש של הזולת והוא זכאי בדין.


לסיכום, נקבע כי נהיגה בשכרות הינה גם ברכב עומד וייתכן ויהיה ניתן להפריכה אם הנהג יוכיח כי בידיו הייתה תוכנית מעשית לצאת ממצב שיכרות ללא הנהיגה.