לא הייתה צוואה, "הידידה" זכתה מההפקר

הצוואה טומנת בחובה רצון כן חופשי ואמיתי של אדם להנחיל ליורשים מה יעשה ברכושו אחריו לכל הנכסים אשר שצבר עד השבת נשמתו לבוראו, אולם לעיתים נתקלים אנו במקרים לפיהם הצוואה בטלה ורצון הנפטר היה ונגוז לו ולא מקוים זאת בשל טעות ואי הקפדה על הכללים של דיני הירושה או דיני הצוואות.

צוואה - הינה רצון של אדם החי להסדיר ומה יעשו בנכסיו אחרי מותו שם לעיתים הוא פורש את שאיפתו רצונותיו והוא מנחה את היורשים מה יעשו אחרי לכתו לעולם שכולו טוב.

ירושה - הינה זכות קבוע בחוק הירושה לפיה הנכסים מועברים ליורש כפי המוגדר בחוק, כל זאת באין צוואה. מצווה = מוריש.

הצוואה מתחלקות לארבעה סוגים: צוואה בכתב-יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות כמו גם נוטריון וצוואה בעל פה - שכיב-מרע "העומד למות".

הרצון של המנוח נקבר עמו ללא צוואה

למרות שמנוח רצה מאוד או ביקש או אמר או דרש שנים רבות ללא צוואה, כשאין צוואה אין את רצון האמתי של המנוח ומתייחסים למנוח כאילו לא אמר או ביקש דבר ופונים לחוק הירושה התשכ"ה 1965 הקובע כיצד לחלק את הירושה על פי חוק ולא על פי רצון המצווה. והיורשים יהיו ילדיו, אשתו או שאר הקרובים לפי קירבתם, כשאין ילדים או אישה.

ידועים מקרים רבים, כי למרות שהמנוח לא היה נשוי (אלמן / גרוש, והיה אב לילדים) והייתה לו רק ידידה, כשאין צוואה הידידה טענה שהיא הידועה בציבור של המנוח, והיא ירשה על פי חוק חצי מזכויות הירושה של המנוח (כמו אשתו) אפילו שהיה למנוח ילדים ומעולם לא היה רוצה בכך כי אם ירושתו לילדיו אחריו בלבד.

אם הייתה צוואה היא הייתה מסדירה וקובעת כי ילדיו ירשו את הנכסים של המנוח ולא ידידתו.

לא הייתה צוואה, הבעל הבוגד ירש את הפרודה

היה מקרה בו בעל בגד באשתו ובגין כך, היו בהליכי גירושין מספר שנים, היו לזוג ילדים, לפתע איתרע מזלה והאישה הנבגדת נפטרה הבעל זכה בחצי ירושתה של הנבגדת מכוח החוק, כיוון שלא התגרשו עדיין, ולא הייתה צוואה.

אם הייתה צוואה היא הייתה מסדירה את רצונה האמתי של האישה לתת לילדה את ירושתה של האישה.

כשאין צוואה, חלוקת הירושה לאו דווקא תתבצע לפי רצונו של המוריש

למרות שהאב רצה בכל מאודו שיעשה בכספו או ברכושו דבר מועיל או שהחליט שמגיע לילד שעזר לו והיה מסור לו יותר משאר הילדים או שאחד הילד היחיד שלא "הסתדר בחיים" הילד המסור או הילד שלא "הסתדר בחיים" יקבל אליו את הירושה וכך "יסתדר בחייו" אולם האב נפטר ללא צוואה והחלוקה לא נעשתה לפי רצונו האמתי של האב.

אם הייתה צוואה היא הייתה מסדירה את התנהלות היורשים לאחר פטירת המנוח.

היה מקרה שאם אחת נפטרה ללא צוואה והייתה לה דירה ילדיה ירשו אותה בשווה על פי חוק כל הילדים קבלו בשווה את חלקם בדירה אך אח אחד החליט שהוא מתגורר בדירה והוא דייר מוגן אזי הנכס נישאר "כלוא" שנים רבות ולא היה ניתן למכירה ללא התערבות של בית המשפט.

אם הייתה צוואה היא הייתה מסדירה את התנהלות היורשים לאחר פטירת המנוחה.

היה מקרה שלאב היה דירה ומגרש ונפטר לבית עולמו ילדיו כולם ירשו בשווה את הדירה והמגרש על פי חוק, אך אח אחד החליט שהוא קונה את שאר החלקי הדירה משאר האחים במחיר זול מאוד מהערך הנכס, או שהוא לא משתף, פעולה עם שאר האחים למכירת הנכס למרבה במחיר, אזי הנכס נישאר "כלוא" שנים רבות ולא היה ניתן למכירה ללא התערבות של בית המשפט.

אם הייתה צוואה היא הייתה מסדירה את התנהלות היורשים לאחר פטירת המנוח.

היה מקרה בו ביקש אב כי אדם מסוים יקרא עליו קדיש או ויקנה על שמו ספר תורה (זו מצווה חשובה על פי הרמב"ם) כיוון שכל ילדיו לא יעשו זאת, אך אותו אדם לא הספיק לערוך צוואה והוא הלך לבית עולמו לבלי קריאת אחריו קדיש ומבלי שיהיה על שמו ספר תורה.

אם הייתה צוואה היא הייתה מסדירה את דרישת המנוח לאחר פטירתו.

היה מקרה בו ניצול שואה ביקש כי מילדיו שיקראו על שם חלק מהמשפחה שנרצחה בשואה אך אותו אדם לא הספיק לערוך צוואה והוא הלך לבית עולמו בטרם עת.

אם הייתה צוואה היא הייתה מסדירה את דרישת המנוח לאחר פטירתו.

לסיכום, כשאין צוואה, אזי הרצון הכן והחופשי של המצווה לעיתים רבות נקבר עם המנוח.

לעיתים ניתן לבקש בצוואה כי אם המצווה יהפוך לחסוי מבלי כושר שיפוט, כמו אלצהיימר המצווה יכול לבקש בצוואה את רצונו מי יהיה אפוטרופוס שלו שידאג לו ומה יהיה שכרו לאחר מותו של המצווה.

כדאי מאוד לפנות לעו"ד מתחום הירושה בעניין ולהסדיר את הרצון הכן של כל אדם ואדם בטרם לכתו מהעולם.