ריכוך הדרישה להוכחת "טעם מיוחד" לצורך מתן אורכה להגשת תביעת חוב

בשנים האחרונות רוככה הדרישה להוכיח "טעם מיוחד" לצורך הגשת תביעת חוב באיחור, בין היתר, על רקע חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אשר לפיו גם זכותו של הנושה לגבות את חובו מהחייב הנה זכות יסוד הראוייה להגנה, ולא פחות מזכויותיו של החייב עצמו או נושים אחרים.

לפיכך, כל מקרה ייבדק לגופו תוך שימת דגש על נושא תום הלב של הנושה והחייב.

המפרק או הנאמן או המנהל המיוחד מוסמך להחליט בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב וככזה אינו נזקק לאישור בית המשפט של פירוק. על החלטה כאמור של בעל תפקיד מטעם בית המשפט ניתן לערער לבית המשפט.

להלן תמצית הפסיקה לעניין הארכת מועד תביעת חוב:

בבשא (חיפה) 8166/05 בנק דיסקונט בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו) נפסק:"על פי סעיף 24 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה"), על כונס הנכסים הרשמי לפרסם את דבר מתן צו הכינוס ברשומות ובעיתון יומי.

על פי סעיף 71 (א) לפקודה, נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך 6 חודשים מיום מתן צו הכינוס.

הגבלת הזמן הקבועה בסעיף 71 (א) לפקודה, נועדה לתחום פרק זמן מסויים אשר בו ניתן יהיה לקבל תמונת מצב אמיתית לגבי היקף חובות החייב. תמונת מצב זו, מאפשרת לחייב להתארגן כדי להציע הצעות הסדר, מאפשרת תשלום דיבידנד הוגן לנושים, ולבסוף – מאפשרת לחייב לבקש ולקבל הפטר בגין חובותיו ולפתוח דף חדש בחייו.

לכלל שנקבע בסעיף 71(א) לפקודה, קיים חריג שנקבע בסעיף 71(ב) לפקודה הקובע כדלקמן:

"הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע".

דהיינו – בית המשפט רשאי 'מטעמים מיוחדים' להאריך את המועד להגשת תביעת החוב. מה הם אותם 'טעמים מיוחדים'? . . .נדמה כי בחינת ה'טעמים המיוחדים' תעשה בכל מקרה על פי נסיבותיו, תוך עריכת איזון ראוי בין תכלית הליכי פשיטת הרגל, זכויות כלל הנושים וזכויות החייב. בעיניננו, המערערים טוענים כי הם לא ידעו על מתן צו הכינוס ולפיכך, הם לא יכלו להגיש את תביעת החוב במועד. . .

כשלעצמי, אני סבורה כי קביעת חזקה חלוטה בדבר ידיעה קונסטרוקטיבית, מחמירה יתר על המידה עם הנושה שכן לעיתים, בנסיבות מסוימות ומתוך שיקולים של צדק טבעי, יש לאפשר לנושה לסתור את החזקה האמורה, במיוחד בעידן שלאחר חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
הפגיעה בקניינו של הנושה, אשר לא ידע (סוביקטיבית) על מתן צו הכינוס, ובשל כך לא הגיש תביעת חוב במועד, היא בלתי מידתית.

הדברים מקבלים משנה תוקף באותם מקרים בהם אי הידיעה מקורה במחדל ו/או בהתנהגות החייב וכן במקרים בהם החוב אינו שנוי במחלוקת ותביעת החוב הוגשה באיחור קל.

בנסיבות כאלה, ראוי לטעמי לנקוט בגישה מקילה עם הנושים אשר לא ידעו, סוביקטיבית, על צו הכינוס.

גישה כזו ננקטה בפרשת אוסטרי (ע"א 4798/01, בנק אגוד לישראל בע"מ נ' הכונס הרשמי, תק-על 2002(3), 1539).

בית המשפט המחוזי דחה בקשת נושה להאריך את המועד להגשת תביעת חוב אשר עקב טעות של הנושה הוגשה תביעת החוב באיחור (של שנתיים וחצי).

בית המשפט העליון קיבל את ערעור הנושה ובפסק דין קצר קבע בהי לישנה: "בנסיבות העניין שלפנינו, דהיינו: בשים-לב לכך שאין מחלוקת של-אמת על חובם של המשיבים 2 ו-3 למערער; כי לא נגרם כל נזק לאף אחד מן הצדדים המעורבים; כי לא חולק עד-כה כל דיווידנד למי מן הנושים; כי לא נוצר כל נזק של הסתמכות מצד מי מבעלי-הדין; כי המערער יכול היה להניח, לכאורה, שהיתה הוכחת חוב; וכי המערער נהג, לכאורה, בתום-לב; בנסיבות אלו כולן אנו סבורים כי יש הצדק להיעתר לבקשתו החלופית של המערער ולהאריך את התקופה להגשת תביעת חוב מצידו. אנו קובעים כי תקופה זו תהא בת חמישה עשר ימים מהיום".

ראוי להדגיש כי בפרשת אוסטרי כלל לא נטען כי הנושה לא ידע על צו הכינוס, ואף על פי כן, קיבל בית המשפט את הערעור והאריך את המועד להגשת תביעת החוב".
 

אני סבורה כי יש ליישם גישה מקילה זו במיוחד במקרים בהם אי הידיעה מקורה כאמור, בהתנהגות החייב אשר אינה עולה בקנה אחד עם דרישת תום הלב.

רוצה לומר; ככלל, על החייב לנהוג בתום לב לפני ובמהלך הליכי פשיטת הרגל (א. גרוניס וש. לוין, פשיטת רגל, עמוד 169). התנהגות זו כוללת, מטבע הדברים, את החובה ל'גילוי נאות'. היינו – על החייב לגלות לנושיו – אלה המפורטים בדו"ח שצורף על ידו לבקשה לצו כינוס - דבר מתן צו הכינוס נגדו.

אומנם החוק אינו מטיל על החייב את החובה הפוזיטיבית לדווח לכל נושיו על מתן צו הכינוס, אך אני סבורה כי חובה זו נובעת מהדרישה הכללית להתנהגות בתום לב במסגרת הליכי הפש"ר - חובה אותה מניח המחוקק כמובנת מאליה.

חייב הנמנע מלדווח לנושיו על היותו מצוי בהליכי פשיטת רגל, אם באמצעות משלוח הודעות לתיקי ההוצל"פ, ואם על ידי משלוח הודעה פרטנית לנושים אשר טרם הספיקו לנקוט בהליכי ההוצל"פ, אינו מתנהג בתום לב שכן הוא מסכל בהתנהגותו זו את תכלית הליכי הפש"ר ומפר את האיזון הראוי בין שמירה על קניינם של הנושים לבין זכות החייב לפתוח דף חדש בחייו.

. . .

העדר פגיעה בהליך הפש"ר

בבוא בית המשפט לבחון קיומם של ה'טעמים המיוחדים' להארכת המועד, עליו לבחון גם את מידת הנזק שתיגרם, אם בכלל, ליתר הנושים כתוצאה מהארכת המועד; האם חולק דיבידנד למי מהנושים; האם נגרם נזק כתוצאה מהסתמכות מצד מי מהצדדים; האם החוב שנוי במחלוקת; סיבת השיהוי ועוד כיוצ'ב. במידה ויימצא כי מתן האורכה לא יפגע בהליך הפש"ר, ייטה בית המשפט להאריך את המועד".

בבשא 1345/05 (מחוזי נצרת) מלקו אדמסקי נ' שלגי אילן (פורסם בנבו), נפסק: "ואילו ברע"א 9703/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תק-על 2001, 745, למדים אנו גבי הרוח החדשה, המנשבת בסוגיית הארכת המועד :

"לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעיתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה... כל מקרה ונסיבותיו."

פסקי הדין שהובאו לעיל, עסקו בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, מצב בו ידוע דבר מתן פסק הדין למבקש ומאותו מועד מתחיל מירוץ המועדים. במקרה שלפנינו, מתחיל מירוץ המועדים, ללא כל קשר לידיעה בפועל על מתן צו הכינוס, שכן מסתפקים אנו בחזקת הידיעה.נ

על כן, לטעמי, מן הראוי כי בית המשפט ינקוט גישה מקילה כלפי נושה, העותר בבקשה להארכת מועד, בהתאם להוראות סעיף 71(ב), ביחס לכללים הנוהגים לגבי הארכת מועד על פי תקנות סדר הדין האזרחי.

יצויין, כי דרכו של בית המשפט, בפרשו את הדרישה לקיומו של טעם מיוחד, הינה במקרים רבים מתן פרשנות המקלה עם הנושה . . .

בפסק הדין קבע השופט כי אינטרס הצפיות של הנושים האחרים לא נפגע באופן ממשי, שכן בעת הדיון בבקשה להסדר נושים, כבר ידע הכונס כי הוגשה בקשה להארכת המועד.

במקרה שלפנינו, הוגשה תביעת החוב על ידי אדם פרטי, אשר ביצע עבודה עבור החייב ולא קיבל את שכרו. הונחה דעתו של בית המשפט, כי המבקש פעל בתום לב ובחוסר ידיעה, ועשה כל שלאל ידו על מנת לגבות את החוב שנפסק לטובתו. במקרה כזה, בו המבקש הינו אדם פרטי, אשר הפרסומים הרשמיים אינם מוכרים לו, ואשר לא נרדם על זכויותיו ועשה למען גביית החוב, יש לטעמי לתת פרשנות מקלה לדיבור "טעם מיוחד".

גם באיזון, בין אינטרס המבקש לאינטרס שאר הנושים, מוצא אני כי הנזק שיגרם למבקש אם תידחה בקשתו אין לו תקנה. שכן, תחסם בפניו הדרך לגבות את החוב שנפסק לטובתו.

על כן, אני נעתר לבקשה וקובע, כי המועד להגשת תביעת החוב מטעם המבקש, מוארך עד למועד בו הוגשה תביעת החוב בפועל".

הפסיקה בנושא הארכת מועד להגשת תביעת חוב אינה אחידה, אך כאמור בשנים האחרונות נושבות רוחות, המבשרות על הגמשת הכללים, כאשר כל מקרה ייבחן לגופו ע"י בעל תפקיד מטעם בית המשפט או ע"י בית המשפט לאור העקרונות שהונחו בפסיקה בגדר המקרים החריגים, ובכללם תום הלב של הנושה; לא ייגרם נזק לנושים האחרים כתוצאה מהגשת הבקשה למתן אורכה; הליך הפירוק או הקפאת הליכים או פשיטת הרגל מצוי בשלבים המקדמיים באופן שטרם נוצרה הסתמכות של הנושים האחרים לגבי היקף החובות, החייב הטעה את הנושה באשר לקיומו של הליך, אין מחלוקת לגבי החוב ועוד כהנה וכהנה שיקולים רלבנטים בעד הרחבת במקרים החריגים לכלל, שכן רשימת המקרים החריגים אינה סגורה.

נראה כי הוכחת "הטעם מיוחד" להארכת מועד נשאר הכלל, אולם נפתח פתח להרחבת המקרים החריגים לאותו כלל, העולים כדי "טעם מיוחד" באופן פרטני או מכח משקלם המצטבר, מקום שלמקרים אילו לא היה מקום בפסיקות קודמות של בית המשפט.

אין באמור לעיל משום רשימה ממצה של הנושא ו/או ייעוץ משפטי אלא תיאור כללי של פסיקה עדכנית בנושא, המצביעה על מגמה חדשה, שיש בה כדי לרכך את התנאים המחמירים להארכת מועד להגשת תביעת חוב כפי שידענו בעבר.

עו"ד גיא אורן הנו עו"ד בעל ותק של 15 שנה, המתמחה במשפט מסחרי, לרבות בדיני חברות.