בית משפט השלום תל אביב-יפו
א 053338/07

בש"א 158790/08

בפני:
כב’ השופט אברהם קסירר
תאריך:
23/06/2008

בעניין:

תובע
נ ג ד
נתבעת

החלטה

1. לפני בקשה, מטעם התובע, למחיקת טענות מכתב ההגנה, מן הטעם שאלה לא הועלו בהזדמנות הראשונה על ידי הנתבעת.

2. עסקינן בתביעתו של התובע לקבלת תשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח חיים מסוג "יותר רווח" ו- "ריסק" , שהוצאה על ידי הנתבעת (להלן: "הפוליסה").

3. במהלך חודש ספטמבר 1997 פנה התובע אל סלע חברה לביטוח בע"מ ( אשר בשלב מאוחר יותר התמזגה עם הנתבעת באופן שהנתבעת נכנסה בנעליה לעניין חובותיה כלפי התובע עפ"י הפוליסה) בבקשה לערוך אצלה ביטוח חיים למר יחיאל גרינברג ז"ל (להלן: " המנוח" ו/או "המבוטח") כאשר לגרסת התובע, הוא ביקש להירשם בפוליסה כמוטב בלתי חוזר. ביום 25.9.97 חתמו התובע והמנוח על ההצעה שלפיה סכום הביטוח למקרה מוות נקבע בסך 300,000 ₪ . בהתאם להצעת הביטוח הופקה פוליסת ביטוח חיים ובריאות למנוח, כאשר המוטב בפוליסה הנו התובע .

4. לטענת התובע, לאחר פטירת המבוטח, הוא פנה אל הנתבעת בבקשה לקבל את דמי הביטוח בהתאם לפוליסה בהיותו, לדבריו, מוטב בלתי חוזר. לגרסתו, הנתבעת הודתה במכתביה כי הנו מוטב בלתי חוזר למקרה מוות, אולם חרף זאת דחתה את בקשתו לתשלום דמי הביטוח מאחר ולדבריה, על הפוליסה רובץ שיעבוד בגין הלוואה שניתנה למנוח שטרם נפרעה ומאחר והתובע אשר היה שותפו של המנוח בסוכנות ביטוח חייב לה כספים מתוקף היותו ערב להלוואת ליסינג סוכנים שניתנה לסוכנות ושטרם נפרעה אף היא.

5. התובע טוען כי טענות ההגנה של הנתבעת כפי שעלו במכתביה אליו במענה לתביעתו לקבלת תגמולי הביטוח, הנן מסוג הודאה והדחה, שכן הנתבעת מודה במכתביה כי התובע הנו מוטב בלתי חוזר וככזה זכאי לדמי הביטוח אך מוסיפה כי היא פטורה מהתשלום מהטעמים כמפורט בסעיף 4 להחלטה זו ובייחוד בשל זכותה לקזז את חובו של המנוח, שבגינו רובץ שיעבוד והוטלו עיקולים על הפוליסה.

6. התובע מוסיף וטוען כי בכתב ההגנה טענה הנתבעת טענות הגנה חדשות שזכרן לא בא במכתב הדחייה של תביעתו לקבלת כספי הביטוח ולפיכך יש מקום להורות על מחיקת סעיפים אלו מכתב הגנתה. התובע מבקש להורות על מחיקת הסעיפים בכתב הגנתה של הנתבעת שעניינם הטענה כי הוא אינו בגדר מוטב בלתי חוזר. לדבריו, טענה זו עומדת בניגוד להודאות המפורשות של הנתבעת במכתביה, בהם חזרה הנתבעת מספר פעמים על טענתה כי התובע הנו " מוטב בלתי חוזר למקרה מוות ". לטענתו, טענת הנתבעת כי התובע אינו עונה להגדרת המונח מוטב בלתי חוזר באשר לא נתנה הסכמתה לכך, משוללת יסוד ומנוגדת להצעת הביטוח, עליה חתומים הן התובע והן המנוח, שצורפה.


8. כנספח א’ לכתב התביעה, בה נרשם מפורשות כי התובע הנו מוטב בלתי חוזר. לטענתו, אף בפוליסה שצורפה כנספח ב’ לכתב התביעה נרשם בצורה מפורשת כי " המוטבים כמפורט בהצעה ".

9. התובע מבקש למחוק סעיפים נוספים בכתב ההגנה, באשר גם הם מעלים טענות הגנה חדשות שלא הועלו במכתב הדחייה מטעם הנתבעת במענה לתביעתו לקבלת תגמולי הביטוח.

10. התובע מוסיף וטוען כי יש למחוק מכתב ההגנה את טענות ההגנה שעניינן חובו הנטען ע"י הנתבעת בגין ערבותו להסכם שכירת ציוד מאת הנתבעת ו/או מי מטעמה. לטענת התובע, עסקינן בהסכם השכרת ציוד אשר נכרת ביום 1.9.95 בין מגדל ליסינג בע"מ לבין המנוח. לדבריו, היות ומגדל ליסינג בע"מ הנה חברה אחרת בעלת ח.פ שונה מזו של הנתבעת ולפיכך הינה אישיות משפטית נפרדת, אין לנתבעת כל זכות קיזוז, ככל שקיים חוב המוכחש על ידו. התובע מציין כי חתימתו כערב לשטר החוב נעשתה לפקודת " צוצלת בע"מ" ולכן, טענת הקיזוז אינה מעלה ואינה מורידה כלפיו בשל חוסר יריבות, אפילו נקבע כי מגדל ליסינג בע"מ הינה חברה הקשורה לנתבעת ופועלת כנאמן מטעמה. עוד נטען כי יש לדחות את טענת הקיזוז אף בשל התיישנות מאחר שחלפו 7 שנים מהמועד בו נולדה עילת התביעה. לדבריו, מאחר והסכמי שכירות הציוד נחתמו בשנת 1995 והמנוח הפסיק לשלם את התשלומים על פי ההסכם בשלהי שנת 1999. עילת התביעה נולדה " בשלהי 1999 " ולכן טענת הקיזוז התיישנה בחלוף 7 שנים, קרי בשלהי 2006 . לשיטת התובע אף אם זכות הקיזוז לא הייתה מתיישנת עדיין אין מקום לקבלה מאחר ובהתאם לסעיף 13 א’ לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 , פוליסה שבה קיים מוטב בלתי חוזר, אינה ניתנת לעיקול ולפיכך אין לקזז חיוב שהזכות לקיומו אינה ניתנת לעיקול.

11. הנתבעת מתנגדת לבקשה. באשר לבקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה, אשר לטענת התובע, כוללים טענות, אשר היו צריכות להיות מפורטות במכתב הדחייה, אך לא נעשה כן, טוענת היא כי דין הבקשה להידחות בשל טענות מקדמיות ובשל טענות מהותיות. לדבריה התובע השתהה יתר על המידה בהגשת בקשתו ואף לא ציית לתקנות תקסד"א בכל הנוגע למועדים הנקובים בהן. לטענתה, התובע הפר את החלטת בית המשפט בנוגע לקציבת המועדים להגשת בקשות. עוד נטען כי דין הבקשה להידחות הן מאחר שהעניין טעון ברור עובדתי והן מאחר שהתובע לא הגיש כתב תשובה שבו נטענה טענת המניעות עליה מנסה לבסס בקשתו ואף לא הגיש תצהיר התומך בטענותיו. לגופו של עניין, טוענת הנתבעת כי אין בכתב ההגנה חריגה מהנימוקים שבמכתב הדחייה ואף לא חלה כל

13. מניעות כלפיה מלטעון את כל הנטען בכתב ההגנה. הנתבעת טוענת כי לא התקיים התנאי לכך שהתובע יזכה למעמד של מוטב בלתי חוזר באשר לא נתנה את הסכמתה לכך.

14. באשר לבקשה למחוק מכתב ההגנה את טענות ההגנה שעניינן חוב התובע בגין ערבותו להסכם שכירת הציוד, טוענת הנתבעת כי אף דין בקשה זו להידחות היות והעניין טעון בירור עובדתי ואינו מתאים למחיקת סעיפים מכתב הגנה. לטענתה, החברה שעימה נכרת הסכם שכירות הציוד, פעלה בכל הקשור להסכם שכירות זה כנאמן מטעמה. לדידה, מדובר בשאלה עובדתית שניתן יהיה להכריע בה לאחר שלב הבאת הראיות. עוד נטען כי לא חלה התיישנות בנסיבות העניין שכן בהתאם לסעיף 4 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 ,לא תישמע טענת התיישנות כנגד קיזוז במסגרת תביעה שהוגשה.

15. ממשיכה הנתבעת וטוענת כי ההנחיות של אחראי פניות הציבור אצל המפקח על הביטוח אינן מחייבות הואיל ולא נחתמו ע"י המפקח עצמו וכי המפקח לא הורשה בכל מקרה להאציל סמכויותיו לאחר. עוד נטען כי העובדה שטענות מסוימות לא הועלו במסגרת מכתב הדחייה של המבטחת אינה גוררת אחריה באופן אוטומטי את מחיקת הטענות הללו מכתב ההגנה וכי יש לבחון כל מקרה לגופו.

16. בתשובת התובע לתגובת הנתבעת משיב התובע כי הוא רשאי היה להגיש את הבקשה במועד שהגיש בהתאם להחלטת ביהמ"ש מיום 10.2.08, קרי לאחר קבלת תשובות לשאלון וקבלת מסמכים נוספים. לדבריו, לנתבעת לא נגרם כל נזק ממועד הגשת הבקשה והיא לא ניזוקה בשל כך, בייחוד לנוכח העובדה שהיא בעצמה לא הגישה תשובות ומסמכים במועדים שנקבעו ע"י ביהמ"ש ומאחר והתיק מצוי בשלב קדם משפט.

דיון

17. בהנחיות המפקח על הביטוח מיום 9.12.1998 התייחסה המפקחת לחובתה של חב’ הביטוח לפרט ולפרש בפני המבוטח את הנימוקים לדחיית תביעתו והורתה כדלקמן:

"3. מבוטח או צד ג’ המגיש תביעה לחברת הביטוח (להלן: "התובע") זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו. הסברים ארוכים ושונים שנמסרו לתובע, בשיחות טלפון רבות ארוכות ומנומקות ככל שיהיו, אינן משנות את העובדה שללא מסמך כתוב בו מוצגת עמדתה של המבטחת, התובע אינו יכול להתייעץ עם גורמים מקצועיים ולפיכך גם אינו יכול לכלכל את צעדיו.

4. כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה.

5. על מנת שהתובע יוכל להתמודד עם טענת המבטחת הדוחה את תביעתו ואולי אף יצליח לשכנע אותה לשנות את עמדתה, עליו לקבל את עמדתה המפורטת בכתב".

18. למען שלמות התמונה, יש לציין כי בהשלמה להנחיה האמורה, הוסיפה המפקחת על הביטוח ביום 29.5.2002 וקבעה כי "... חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה רק מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה".

19. ההוראה האמורה, הוצאה על ידי המפקחת על הביטוח, מכוח הסמכות המוקנית לה בסעיפים 60 – 62 לחוק הפיקוח על עסקי הביטוח, תשמ"א – 1981, לברר ולדון, בתלונות הציבור. סמכותו של המפקח על הביטוח, נדונה ופורשה בהרחבה, בבג"צ 7721/96 אגוד שמאי ביטוח בישראל נ’ המפקחת על הביטוח, פ"ד נה(3) 625, שם נפסק כי המפקח על הביטוח מוסמך, בין היתר, להתערב ביחסים החוזיים שבין חברת הביטוח והמבוטח ומעבר לברור תלונות פרטניות, רשאי הוא, גם להורות על הסדרים כלליים ולקבוע כללים מנחים המחייבים את חברות הביטוח. [ראה לעניין זה גם החלטת כב’ השופטת דותן בבר"ע (מחוזי תל-אביב) 2656/02 גולדברג נ’ ביטוח ישיר אי.די.אי חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו], וכן ת"א (שלום-ת"א) 42844/05 בולטין ויקטור נ’ איילון חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו], סעיף 12].

20. לאחרונה נדונה שאלת סמכות המפקח והנחיותיו במסגרת שתי החלטות בביהמ"ש העליון:

ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חב’ לביטוח בע"מ ואח’ נ’ חביב אסולין, [פורסם בנבו] (להלן: "עניין אסולין") נקבע:

"מדיניות משפטית ראויה צריכה איפוא לפרש בהרחבה את סמכות המפקח וליתן להנחיותיו את תוקפן הראוי".

וגם ברע"א 10681/03 כלל חברה לביטוח בע"מ נ’ מדינת ישראל, [פורסם בנבו], חזרה והובעה העמדה שיש ליתן פירוש רחב לסמכות המפקח.

בשאלת תוקפן של הנחיות המפקח נקבע ברע"א 10641/05 –

"הנחיות אלה אמנם אינן בגדר דין, אך גם אם ניתן להתנות עליהן עדיין שיקולי המדיניות האמורים מכריעים את הכף, והם ביסוד התיחסותם של בתי המשפט".

על הרציונאל העומד בבסיס ההנחיה עומד כב’ הש’ רובינשטיין ברע"א 10641/05:

"הנחיות אלה משקפות את המדיניות המשפטית שהוצגה לעיל בדבר ההגנה על המבוטחים וצמצום אי השיוויון בינם לבין המבטחות; הן אף עולות בקנה אחד עם עקרונות של יעילות משפטית, שכן מבוטח שבפניו תיפרש עמדה ברורה ומנומקת של המבטחת בנוגע לתביעתו, יוכל להעריך את כדאיותה של הגשת תביעה בבית משפט. לכך חשיבות מהיבטים שונים, של המבוטח ושל בתי המשפט כאחד".

בכך אשר כב’ השופט רובינשטיין את החלטת כב’ הש’ סורוקר בהחלטתה בת"א (שלום – ראשל"צ) 3090/04 חביב אסולין נ’ הפניקס הישראלי חב’ לביטוח בע"מ" [פורסם בנבו]:

"הנחיות המפקחת על הביטוח נובעות מתוך מגמה לאפשר למבוטח "להתייעץ עם גורמים מקצועיים" ו"לכלכל צעדיו", כפי שההנחיה מעידה על עצמה. דומה כי לא רק האינטרס הפרטי של המבוטח מוגן באמצעות הנחיה זו, כי אם גם האינטרס הציבורי שבחסכון הוצאות ומניעת התדיינות שיפוטית מיותרת. מקום בו נימוקי הדחייה שקופים וגלויים מראש, יכול המבוטח להעריך את מידת עמידתם הצפויה בביקורת שיפוטית ולגבש החלטה מושכלת בדבר הגשת תביעה. כך יש לצפות כי יימנע מתביעה, אם חברת הביטוח שטחה בפניו נימוקים מבוססים. הגילוי המוקדם של מלוא נימוקי הדחייה נועד לאפשר דו שיח ענייני ופורה בין המבוטח לחברת הביטוח, באופן שעשוי לחסוך התדיינות שיפוטית. חובת הבירור המלא אמנם מטיל על חברת הביטוח נטל מוגבר, אך יש בה כדי ליצור "משחק בקלפים פתוחים" כבר בראשית הדרך, ולחסוך הוצאות התדיינות בעתיד".

בקשות רשות ערעור, שהוגשו מטעם שני הצדדים, נדחו, כאמור בהחלטת של כב’ השופטת דותן, מיום 9.10.2005, בבר"ע (מחוזי תל-אביב יפו) 1182/05 אסולין חביב נ’ הפניקס הישראלי, [פורסם בנבו], לפיה:

"מן המקובץ עולה, כי חובת תום הלב בניהול משא ומתן בעת שנדרש ביצועו של חוזה ביטוח היא העומדת ביסוד ההנחיה ומטרתה לשים קץ לתופעה של

מניעת מידע מן המבוטח ביחס לנימוקים לדחיית תביעתו או דחיית תביעות ללא הנמקה סבירה ו"שליפתן" של טענות מפתיעות בכתב ההגנה...

מעבר לדרוש, אציין כי להשקפתי מטרת ההנחיה היא לחייב את המבטחת לבדיקה יסודית של כל תביעה, אותה היא שוקלת לדחות ובכך למנוע ניצול כוחה הכלכלי העדיף על פני המבוטח, אשר לא אחת מותש מהמשא ומתן העקר ומוכן להגיע להסדר פשרה שאינו משקף את נזקו וזכויותיו. ;יהיה בכך כדי למנוע הודעות דחייה בלתי מבוססות כפתח למשא ומתן בו יש לחברה יתרון ברור על המבוטח"

(ראה גם החלטת כב’ השופטת דותן בבר"ע (מחוזי ת"א) 2994/04 צ’רלין אלכסנדר נ’ הראל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו], החלטה מיום 4.1.2006).

כב’ הש’ רובינשטיין בהחלטתו ברע"א 10641/05 קובע, כי ככלל בתי המשפט אימצו את המדיניות בדבר מתן תוקף להנחיות המפקח, ורק בנסיבות מיוחדות יש לסטות מהן. נסיבות אלה יפורשו בצמצום "שאחרת ירוקנו מתוכן הנחיות המפקח".

מן הכלל אל הפרט

21. עיון במכתב הדחייה של הנתבעת מעלה כי יש לקבל את הבקשה בכל הנוגע לטענות שעניינן היותו של התובע מוטב בלתי חוזר. מדובר למעשה בטענות הגנה חדשות שזכרן לא בא במכתב הדחייה של תביעת התובע לקבלת כספי הביטוח. הטענות לא נזכרו במכתב הדחייה הראשוני ולפיכך, מנועה הנתבעת מלהעלותן עתה במסגרת ההתדיינות המשפטית. טענה זו אף עומדת בניגוד להודאות המפורשות של הנתבעת במכתביה, אשר צורפו לכתב התביעה בהם היא מציינת כי התובע הנו " מוטב בלתי חוזר למקרה מוות" ( ר’ נספחים ד’, ה’, ו’, י’, לכתב התביעה )

22. אף לגופו של עניין, דין הטענה כי התובע אינו בגדר המונח מוטב בלתי חוזר, להידחות ואנמק: מעיון בהצעת הביטוח, אשר חתומה הן ע"י התובע והן ע"י המנוח שצורפה כנספח א’ לכתב התביעה עולה כי התובע נרשם כמוטב בלתי חוזר . מעיון בפוליסה שצורפה כנספח ב’ לכתב התביעה עולה באופן ברור כי המוטבים הינם כמפורט בהצעה. יתרה מזו, אף מעיון בתכתובת הענפה בין התובע לנתבעת עולה מפורשות כי הנתבעת מודה בהיותו של התובע עונה על הגדרת המונח "מוטב בלתי חוזר". לפיכך, מנועה היא כעת מלטעון בכתב הגנתה שלא ניתנה הסכמתה לכך.

25. באשר לבקשה למחוק מכתב ההגנה את טענות ההגנה שעניינן קיזוז חוב התובע בשל ערבותו לחובות המנוח על פי הסכם שכירת הציוד ובשל השעבוד הרובץ על הפוליסה, בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום להורות בשלב זה על מחיקת טענות אלו מכתב ההגנה. הסוגיה טעונה בירור עובדתי ולפיכך, אין מקום בשלב זה להכריע בה בטרם בירור שכזה ובירור הטענות בדבר חוסר יריבות והתיישנות, בגדרן יש מקום לדון ולהכריע בסוגיות שעניינן האם יש להחיל בנסיבות העניין את סעיף 13א’ לחוק חוזה הביטוח התשמ"א -1981, כמו- גם, האם הנתבעת בעלת החוב, אם לאו, האם החברה שעימה נכרת ההסכם פעלה כנאמן מטעמה והאם חל על החוב התיישנות .

26. בנסיבות העניין כל צד ישא בהוצאותיו.


 


עודכן ב: 09/07/2015