מינוי כונס נכסים על מניה ממושכנת להבטחת תשלום חוב

בתי המשפט



פשר001251/05
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו



02/08/2005
תאריך:
כב’ השופטת ד. קרת-מאיר
בפני:






1 .

2 .
בעניין:

המבקשות





נ ג ד



1 .

2 .

3 .


המשיבות









פסק - דין



1. מהות הבקשה

להלן: "החברה").

בבקשה נאמר כי המבקשות הן חברות העוסקות בין היתר באבחון ויעוץ בתחום משאבי אנוש.



המשיבה עוסקת בין היתר במתן שירותי כוח אדם.

החברה עוסקת גם היא בשירותי כוח אדם.נ

ביום 5.3.00 נכרת הסכם מכירת מניות בין המבקשות לבין המשיבה, על פיו מכרו המבקשות למשיבה את מניותיה בחברה (להלן: "ההסכם").ב

תמורת המניות הנמכרות היתה בסך 750,000 ₪ דולר.

על המשיבה היה לשלם את התמורה ב- 8 תשלומים.

המבקשות נתנו למשיבה הלוואה לצורך תשלום מס, בו התחייבה החברה בסך של כ- 1.6מליון ₪ (להלן: "הסכם ההלוואה").ו

להבטחת תשלום יתרת תמורת המניות ופרעון ההלוואה חתמה המשיבה על שטר המשכון, כאמור לעיל.

המבקשות רשאיות לממש את שטר המשכון, בין היתר אם המשיבה לא תשלם למבקשות סכום כלשהו אשר יגיע להן על חשבון הסכומים המובטחים.נ

עפ"י שטר המשכון התחייבה המשיבה להפקיד בידי רו"ח ניר את המסמכים הדרושים לצורך העברת מניות, לרבות שטר העברה חתום.ב

ביום 26.3.00 חתמו הצדדים על שטרי העברת מניות בחברה.ו

המשיבה לא עמדה בתנאי ההסכם ולא שילמה את הסכומים המגיעים למבקשות, והן נאלצו להגיש נגדה תביעה כספית.נ

בעקבות הגשת התביעה חתמו הצדדים על הסכם פשרה המסדיר פרישת יתרת החוב המגיעה למבקשות. להסכם זה ניתן תוקף של פס"ד.ב

המשיבה הפרה את הסכם הפשרה ולא פרעה את שלושת התשלומים האחרונים עפ"י ההסכם, כפי שפורט בטבלה בסעיף 13 לבקשה.ו

סכומן הנומינלי של ההמחאות שלא נפרעו, לאחר שניתנה בגינן הוראת ביטול, הוא כ- 38,925 דולר.

סכום זה כולל ריבית מגיע לסך של 174,335 ₪.נ

בבקשה נאמר כי מעיון בדוח עדכני של רשם החברות ביחס לחברה, אשר שינתה את שמה להגשמה שירותי כוח אדם בע"מ, עולה כי מניות החברה אשר העבירו המבקשות למשיבה ומושכנו לטובת המבקשות רשומות ע"ש המשיבה 2.

החברה הקצתה 34 מניות נוספות ובהתאם לשטר המשכון חל המשכון גם על המניות הנוספות.

מר משה המאירי הינו בעל המניות והמנהל במשיבה 2 להלן: "המאירי").ב

המאירי, אשר כיהן קודם לכן כמנהל במשיבה, חתום על כתב ערבות אישית להבטחת התמורה בגין המניות עפ"י ההסכם, וכן עפ"י הסכם ההלוואה.

מכאן עולה כי המאירי היה מודע היטב להסכם ולשטר המשכון.ו

המשיבה 2 קיבלה את המניות מהמשיבה בידיעה ברורה כי הן ממושכנות לטובת המבקשות. לכן, זכויות המשיבה 2 במניות כפופות למשכון.נ

הואיל והמניות נרשמו ע"ש המשיבה 2, לא ניתן לממש את המשכון באמצעות רישום המניות ע"ש המבקשות ברשם החברות ע"י הנאמן.ב

לצורך גביית החוב זכאיות המבקשות לממש את המשכון ולמנות כונס נכסים שיתפוס את כל המניות ויממשן.

עוד נאמר בבקשה כי המשיבה לא רשמה את המשכון ברשם החברות וברשם המשכונות. לכן, מנועות המבקשות מלממש את המשכון עפ"י צו ראש ההוצל"פ.ו

אי רישום המשכון ברשם החברות מהווה הפרת חובה חקוקה של הוראות פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג.

למשיבות לא יכולה להיות טענת הגנה ביחס למימוש המשכון, שכן עפ"י שטר המשכון זכאיות המבקשות לממש את המשכון בהעדר פרעון מלוא החוב באמצעות גביית החוב מתוך מימוש הנכס הממושכן.נ

יתרת החוב נובעת כאמור מחילול שיקים אשר בגינם ניתנה הוראת ביטול שלא כדין.ב

המבקשות טוענות כי המשכון גובר על זכות צד ג’, במיוחד על זכויות המשיבה 2.ו

מדובר בכל מקרה במשכון מופקד ולכן מתקיימות הוראות סעיף 4(2) לחוק המשכון, תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק המשכון").

תוקפו של המשכון תקף גם כלפי המשיבה 2 אשר ידעה, באמצעות המאירי, על המשכון למרות שהוא לא נרשם.נ

בבקשה תמך תצהירו של מר חיים הלפגוט, מנהל במבקשות.ב



2. תגובת המשיבות 2 ו- 3

המשיבות טענו כי אין לבימ"ש סמכות לדון בבקשה בגין סכום החוב הנטען בסך של כ- 38,000 דולר.ו

משמעותה האמיתית של הבקשה היא השבת הממכר, מימוש המניות, בגין הפרה נטענת של ההסכמים בין הצדדים מבלי שהמבקשות ביטלו את ההסכם.

המבקשות בחרו להגיש בקשה שבמהותה היא השבה בדרך של כינוס נכסים ללא פיצויים.

המשיבות טענו כי עד היום שולם סכום של כ- 5 מליון ₪ בגין העסקה, ושארית הסכום הנטען הינו מינורי.

המבקשות נוהגות בחוסר תום לב בהגישן את הבקשה, על מנת לקבל חזרה את המניות לאחר שכבר קיבלו את תמורתן.

אם תתקבל הבקשה, יש להורות למבקשות להשיב את כל הכספים ששולמו על ידן.

כל פניות המשיבות למבקשות לשם הסדר החוב נדחו על הסף.

מכאן עולה כי המבקשות מעוניינות אך ורק בהשבת המניות.

כמו כן נטען כי ההסכמים שבין הצדדים אינם מהווים עסקת משכון, אלא שהצדדים קבעו מנגנון לפיו נשמרת למבקשות הזכות להשיב לעצמן את הבעלות במניות ולא להפרע מהן במקרה של כשלון תמורה.

הסעד של מינוי כונס נכסים ומימוש המניות הינו קיצוני ואינו מתאים לנסיבות הענין.

יש להפנות את הסכסוך בין הצדדים לדיון בדרך של תביעה כספית רגילה.

המשיבות תארו את ההסכם אשר מהווה את עסקת הבסיס, באשר למכירת המניות ע"י המבקשות למשיבה תמורת 750,000 ₪.

המשיבות ציינו כי הן אינן צד להסכם הראשון ואינן חייבות על פיו.

להבטחת התשלום קובע ההסכם מנגנון של ערבות אישית וכן מנגנון של "שעבוד" בהתאם לשטר המשכון נשוא הבקשה.

למבקשות שולמה כבר מלוא התמורה והן שוחררו מכל הערבויות אשר חתמו להבטחת התחייבויות המשיבה 3 לבנקים.

ככל שקיימת יתרה חוב, היא מזערית ומהווה שאריות של ריביות.

אין מדובר גם במשכון רגיל אלא במשכון המכר עצמו כחלק ממנגנון המבטיח השבה במקרה של כשלון תמורה.

מדובר בחברה פרטית שאינה נסחרת.

זו גם הסיבה שהמשכון לא נרשם, שכן אין מדובר במשכון עפ"י חוק המשכון.

באשר לשטר המשכון מיום 15.3.00, נטען כי המשיבה היא החייבת והממשכנת.

מדובר למעשה במכר מותנה ולכן לא נרשם כאמור משכון.

לאחר מכן נחתם הסכם הלוואה והלוואה זו נפרעה במלואה.

באשר להסכם הפשרה, נטען כי בעקבות הפרה נטענת של המשיבה הוגשה תובענה כספית.

בשלב זה היו המבקשות יכולות לעשות שימוש בשטרי העברת המניות. אולם, הן לא עשו כן וויתרו למעשה על זכותן לממש את המשכון ובחרו לפעול בדרך של תביעה כספית.

כיום, כאשר נותרה לכל היותר יתרת חוב מזערית, דורשות המבקשות את המניות לאחר שכבר שולמה תמורתן. כך למעשה תפרענה המבקשות פעמיים בגין אותו מכר.

בהסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פס"ד לא נקבע כי שטר המשכון ישמש כבטוחה לתשלום סכום הפשרה.

גם מכאן עולה כי הצדדים ראו בהפקדת השיקים כבטוחה חלופית לתשלום מלוא התמורה וויתרו למעשה על מנגנון המשכון.

העברת המניות מהמשיבה למשיבה 2 נעשתה בידיעה ובהסכמה של המבקשות.

במסגרת הסכם העברת המניות ניתנה הזדמנות לרשום שעבוד על המניות והמבקשות בחרו שלא לעשות כן.

המבקשות גם לא דרשו מהמשיבה 2 להעביר להן שטרי העברת מניות חדשים.

החובה לרישום המשכון חלה על יוצרי המשכון כלומר על המבקשות והמשיבה ולא על המשיבות 2 ו- 3.

התגובה נתמכה בתצהירו של מר המאירי.



3. תשובת המבקשות

המבקשות טענו כי סכום החוב בסך כ- 40,000 דולר אינו רלוונטי שכן לא מדובר בתביעה כספית.

המבקשות רשאיות לאכוף את ההסכם ואת שטר המשכון, כך שתשולם להן יתרת חוב זו.

המבקשות אינן מעוניינות לבטל את ההסכם למעלה מ- 5 שנים לאחר חתימתו.

יש לכן לדחות את הטענה על פיה עליהן להשיב למשיבה את התמורה אשר התקבלה.

בכל מקרה, ערכן של המניות כיום נמוך בהרבה מאשר ערכן ביום חתימת ההסכם.

בימ"ש רשאי ליתן צו למימוש כל המניות. אם יוותר עודף לאחר המימוש תהיה המשיבה 2 זכאית לקבלו.

המבקשות אינן מעוניינות במניות אלא בפרעון יתרת החוב.

היות שלמשיבה חוב כלפי המבקשות, והיות והמשיבות 2 ו- 3 קיבלו את המניות בכפוף למשכון, הרי שעל המניות רובץ משכון.

אי רישום המשכון אינו מאיין את עצם זכות המשכון ואת זכות הנושה להפרע ממנו.

המבקשות מעולם לא ויתרו על זכותן למימוש המשכון ולא המציאו כתב ויתור.

בחוק המשכון נקבעה דרך מפורשת לפקיעת המשכון, וכל עוד קיימת יתרת חוב אין המשכון פוקע.

גם לשיטת המשיבות קמה למבקשות הזכות למימוש חלק מהמשכון.

ברור כי כוונת הצדדים היתה ליצור משכון. סעיף 1(א) לשטר המשכון קובע במפורש כי שטר המשכון ניתן להבטחת התשלום המלא של הסכומים המצוינים בו.

סעיף 5(1) להסכם קובע גם הוא כי להבטחת סילוק התמורה תשעבד הקונה את המניות הנמכרות.

למבקשות זכות לממש את המשכון גם בגין חלק מהתמורה.

עוד נטען כי אין כל טענה מצד המשיבות 2 ו- 3 כי לא ידעו על קיום המשכון.

אין גם מקום לטענת המשיבות כי מדובר במכר מותנה.

אין מקום לטענת המשיבות לפיה זנחו המבקשות את שטר המשכון.

הגשת תביעה כספית אינה שוללת את הזכות להגיש בקשה למימוש המשכון.

בהסכם הפשרה נאמר במפורש כי הוראות ההסכם ימשיכו לחול, וכי תעמוד בתוקפה כל הוראה בדבר בטוחה או ערבות.

המשכון ניתן כבטוחה עפ"י ההסכם ולכן הוא ממשיך לחול גם עפ"י הסכם הפשרה.



4. דיון במעמד הצדדים

במסגרת החקירה הנגדית אישר מר הלפגוט כי שטר המשכון נערך בין המבקשות לבין המשיבה בלבד וכי לא נרשם ברשם החברות.

לדברי מר הלפגוט השיקים שחוללו הם של המשיבה 3.

מר הלפגוט העיד כי המסמכים אשר נחתמו "עברו משא ומתן מייגע", בין המבקשות לבין המאירי.

לדברי מר הלפגוט, המבקשות אינן מעוניינות במניות אלא בפרעון החוב.

מר הלפגוט אישר כי המבקשות לא פתחו תיק הוצל"פ בגין פסה"ד.

השיקים של המשיבה 3 נמסרו למבקשות בסביבות תאריך הסכם הפשרה.

בפני מר הלפגוט הוצא מסמך של המבקשות מש/1, ממנו נובע כי החוב אשר נפרש הוא בסכום של 200,000 דולר.

מר הלפגוט אישר כי לאחר הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פס"ד, לא ניתנה הודעה של המבקשות לרו"ח ניר באשר לחוב של המשיבה למבקשות.

לדבריו, לאחר הסכם הפשרה לא היה קשר עם המשיבה אלא רק עם מר המאירי.

מר הלפגוט פנה למאירי וביקש לשלם את השיקים והוא אמר שהוא לא ישלם אותם וביטל אותם.

מר הלפגוט אישר כי הוא עו"ד במקצועו, אך אינו עוסק בעריכת דין באופן פעיל.

מר המאירי נחקר ואישר את חתימתו על הסכם ההלוואה כערב אישית, וגם על גבי השיקים לגביהם ניתנה הוראת ביטול.



5. דיון ומסקנות

דין הבקשה להתקבל ויש לדחות את טענות המשיבות.



א. טענת המשיבות בדבר העדרו של משכון

מתוך עיון במסמכים אשר צורפו לבקשה עולה במפורש כי כוונת הצדדים היתה ליצור משכון לכל ענין ודבר.

נספח ו’ לבקשה נושא את הכותרת "שטר משכון".






בהסכם עצמו נאמר כי שטר המשכון ניתן להבטחת תשלום של כל הסכומים אשר יגיעו למבקשות מאת הממשכנת, היא המשיבה.

המסמך מתאר את תחולת המשכון ואת המנגנון להעברת שטרי העברת המניות עם מימוש המשכון.

עוד נאמר במפורש כי המשכון נוצר לטובת המבקשות, ויהיה בלתי תלוי בכל הבטוחות או הערובות אשר המבקשות תקבלנה מידי הממשכנת ע"י צד שלישי.

מכאן עולה במפורש כי כוונת הצדדים היתה לשעבד את המניות כבטוחה להבטחת התשלום עפ"י ההסכם, כאשר השעבוד הינו בטוחה עצמאית בנוסף לבטוחות האחרות, כגון ערבותו של מר המאירי לחיובי המשיבה.

אין לכן לקבל את טענת המשיבות כי לא מדובר בהסכם משכון וכי מדובר, כלשונן, ב"בטוחה רגילה".

העובדה כי המשכון לא נרשם אצל רשם החברות, אין בה כדי לפגום מתוקף המשכון ביחסים שבין הצדדים.

בהקשר זה יש לקבל גם את טענת המבקשות, על פיה יש לראות במשיבות 2 ו- 3 כמי שידעו על קיומו של המשכון לטובת המבקשות, שכן מנהלן ובעל המניות שלהן הינו מר מאירי, אשר חתום על ההסכם בשם המשיבה.

לכן, כפופות המניות אשר הועברו ע"ש המשיבה 2 - למשכון אשר נוצר בין המבקשות לבין המשיבה. זאת לאור הוראות סעיף 4(3) לחוק המשכון.

אין גם כל מקום לטענת המשיבות כי מדובר במכר מותנה.

לטענה זו אין כל זכר, לא בהסכם עצמו ולא בשטר המשכון.

למבקשות ניתנה אכן אופציה למימוש המשכון בדרך של מתן הוראה לנאמן להעביר את המניות ע"ש המבקשות אם לא ישולם סכום כלשהו.

אולם, מקובלת עלי טענת המבקשות כי מאחר והמניות הועברו ע"ש המשיבה 2 – לא ניתן לעוד לעשות שימוש במנגנון זה, שכן שטרי העברת המניות נחתמו ע"י המשיבה.



ב. טענת המבקשות באשר להעדר סמכות בימ"ש זה לדון בבקשה

הבקשה שבפני הינה בקשה לאכיפת משכון.

זכותו של בעל המשכון לממש את השעבוד אינה מותנית בהגשת תביעה כספית. אין גם לבחון את סמכותו של בימ"ש לאכוף את המשכון לפי הוראות סעיף 194 לפק’ החברות, על יסוד השווי הכספי של החוב בגינו מתבקש מימוש השעבוד.

אין לכן גם למעשה כל נפקות לטענות המשיבות, באשר לנקיטת הליכי מימוש משכון מבלי שהוגשה בקשה לביטול ההסכם, אשר מהווה את עסקת היסוד שבמסגרתה נחתם שטר המשכון.



ג. טענת המשיבות באשר לזכות המבקשות לאכוף חלק מהשעבוד בלבד

המשיבות טענו כי אין מקום לאכוף את שטר המשכון בגין יתרת חוב של כ- 40,000 דולר, כאשר שולם כבר סכום של כ- 5 מליון ₪ בגין המניות.

לטענה זו אין בסיס לאור לשונו של שטר המשכון.

בשטר המשכון נאמר במפורש בסעיף 5, כי בכל אחד מהמקרים המפורטים בו תהיינה המבקשות רשאיות להעמיד לפרעון מיידי את הסכומים המובטחים.

ס.ק. (א) מונה את אחד המקרים על פיו "אם הממשכנת לא תשלם לפילת סכום כלשהו שיגיע לה...".

מכאן, שזכות המימוש לא יוחדה אך ורק לאי פרעון כל הסכום עפ"י ההסכם. די בכך שתשלום כלשהו לא ישולם על מנת לאפשר למבקשות להעמיד לפרעון מיידי את יתרת החוב ולממש את המשכון.



ד. טענת המשיבות באשר לויתור על זכות מימוש המשכון

גם לטענה זו של המשיבות אין כל בסיס.

עצם העובדה כי הוגשה תביעה כספית לתשלום יתרת התמורה בגין מכירת המניות, אינה מונעת כמובן מהמבקשות את הזכות למימוש המשכון.

יש לציין בהקשר זה כי הנקיטה בצעד של הגשת תביעה כספית הינה חמורה פחות מאשר פניה מיידית בבקשה למימוש המשכון.

המבקשות בחרו אכן בדרך זו ואף הגיעו להסכם פשרה עם המשיבה.

רק כאשר המשיבות לא עמדו בהסכם הפשרה הוגשה הבקשה שבפני.

בהקשר זה יש לציין כי יש לראות גם את המשיבה 3 כמי שלא עמדה בהסכם, שכן היא זו אשר חתמה על השיקים אשר ניתנו במסגרת הסכם הפשרה, ואשר חלקם גם לא נפרעו בסופו של דבר.

במסגרת הסכם הפשרה נאמר במפורש כי הוראות ההסכם ימשיכו לחול, וכי תעמוד בתוקפה כל הוראה, לרבות בטוחה או ערבות.

אין לכן מקום לטענה כי אותו הסדר פשרה אינו מקנה למבקשות את הזכות לממש את המשכון.

באשר לטענת המשיבות כי ההמחאות לא חוללו אלא שהוסכם בצורה מסודרת כי הן לא יפרעו ויימצא הסדר תשלומים אחר, הרי שלטענה זו אין כל בסיס עובדתי.

אמינים עלי דברי מר הלפגוט בחקירתו הנגדית, על פיהם לא היו כל בקשות מצידו ואם היו בקשות, היו אלה בקשות ממר המאירי אליו "ביקשתי שהוא ישלם את השיקים, הוא אמר שלא ישלם וביטל אותם. להיפך, הוא ביקש ממני להחזיק אותם עוד קצת, אולי כי אני אוכל לשלם והחזקתי אותם עוד חודש".

יתרה מזאת, בפועל לא בוצע כל תשלום על ידי המשיבות, למרות טענתן כי מדובר ביתרה זניחה.

אין כל מקום לטעון מצד אחד כי ההליך שננקט ע"י המבקשות הינו הליך קיצוני המתייחס לסכום מזערי - ומנגד לא לבצע את אותו תשלום או להציע הסדר של ממש אשר ימנע את הצורך במימוש המשכון.



6. סיכום

התוצאה היא כי דין הבקשה להתקבל.

ניתן צו למימוש המשכון על המניות כאמור בבקשה.



הנני ממנה את עו"ד גיא אורן ככונס נכסים קבוע לצורך מימוש המשכון כאמור בסעיף 2 לבקשה.

סמכויותיו: לממש את המשכון בכפוף לכל דין ועל פי תנאי שטר המשכון.

לא ימומשו נכסים אלא באישור בית המשפט.



דו"ח ראשון על פעולותיו יוגש תוך 30 יום ולאחר מכן מידי 6 חודשים.



המבקשות יפקידו התחייבות עצמית בסך 100,000 ₪ וכונס הנכסים יפקיד ערבות עצמית על סך 100,000 ₪.

המשיבות 2 ו- 3 תשלמנה את הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪ + מע"מ, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.







המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום כ"ו בתמוז, תשס"ה (2 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.