להלן סקירה כללית בנושא פסלות שופט:

 

 

בקשות לפסילת שופט אינן מוגשות כדבר שבשגרה, לא כל שכן ערעור לבית המשפט העליון על החלטת שופט, הדוחה בקשה לפסול אותו מלשבת בדין.בשנים האחרונות נוטה בית המשפט העליון שלא לקבל ערעורים בנושא פסלות שופט, מתוך הפגנת ביטחון באובייקטיביות של השופט וביכולתו להתעלם מהשפעות זרות, העלולות להשפיע לרעה על דעתו של השופט בטרם יחרוץ דין. יחד עם זאת, עדיין קיימים מקרים ראויים, בהם יורה בית המשפט העליון לפסול שופט מלשבת בדין.

 

 

בדר"כ, יפסל שופט מלשבת בדין במקרה, שבו נוצר חשש כבד למשוא פנים ביחס לאחד מבעלי הדין או היווצרותה של דעה קדומה כנגד אחד הצדדים או דעתו של השופט ננעלה על התוצאה הסופית בתיק, באופן שניתן לומר שהשופט כבר הביע דעתו ביחס לגורל התביעה ומיותר להמשיכה עד תום.


סעיף 77 א לחוק בתי המשפט [נוסל משולב], התשמ"ד – 1984 קובע:


(א) "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיאו וזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".


(ב) "נטענה טענת פסלות נגד שופט יחליט אותו שופט לאלתר ולפני שיתן כל החלטה אחרת"


(ג) "החלטת שופט או בית המשפט לפי סעיף זה תהיה מנומקת, ורשאי בעל דין לערער עליה לפני בית המשפט העליון; בערעור ידון נשיא בית המשפט העליון, או מותב של שופטי בית המשפט העליון, או שופט אחד, הכל כפי שיקבע הנשיא".


תקנה 471 ב. לתקסד"א, התשמ"ד – 1984 קובעת:


"בתחילת הדיון בתובענה או בערעור, ולפני כל טענה אחרת, רשאי בעל דין לטעון טענת פסלות; לא היה באפשרותו לטעון טענת פסלות בשלב האמור, רשאי הוא לטענה לאחר מכן, ובלבד שייעשה זאת מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות".


תקנה 471 ג' קובעת:


"בעל דין שבדעתו לערער על החלטת שופט בעניין פסלות או בענין היתר ייצוג יודיע על כל לבית המשפט, ומשהודיע כך, יופסק הדיון עד להחלטה בערעור, זולת אם החליט השופט או המותב, לפי הענין, מנימוקים שיירשמו, שיש להמשיך במשפט".


בע"א 6207/08 - THE NORTH FACE INC ואח' נ' כוכב הצפון הציוד ומחנאות בע"מ ואח' . תק-על 2008(4), 1659 ,עמ' 1663, נפסק:
"חשדות, תחושות והשערות הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות".


"מעצם היות הבקשה לפסלות שופט בקשה המטילה צל כבד על שופט אישית ועל מערכת השפיטה, מתחייבות ראיות משמעותיות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות. היעדר ביסוס ותיעוד בפרוטוקול של טענות הטוען לפסילה, עלול לפעול לרעתו, במובן זה שבקשתו, ובמיוחד ערעורו, יהיו חסרי תשתית עובדתית מספקת".


בע"פ 454/89, פ"ד מ"ג (4) 86 נפסק: "בנסיבות המקרה, שאלת מהימנותו של המערער עתידה להיות שאלה מרכזית במשפט הצפוי. העובדה שהשופט קמא, הביע כבר בשתי הזדמנויות דעה שלילית על מהימנותו, מקיימת אפשרות ממשית של משוא פנים, אפילו סבור השופט, כי יכול להתעלם מהראיות שראה ושמע ומהתרשמותו השלילית מאמינותו של המערער.


ומוסיף ביהמ"ש: "השופט אינו אלא בשר ודם, ולא ניתן לשלול את האפשרות שבכל זאת יושפע במודע או שלא במודע מהדעה השלילית שכבר הביע בדבר מהימנות המערער. אפשרות זו אפילו קלה היא, די בה, כדי להצדיק העברתו של הדיון לשופט אחר".
בע"פ 61/87 עמוס שוקן נ' מ"י, פ"ד מ"א (1) 446 נפסק:


א. "על השופט לנהוג בריסון ובאיפוק, להמנע מהערות מיותרות ומגערות שאינן במקומן. השופט מגבש דעתו עם תום ההליכים ולא לפניהם, וחלילה לו מלפתוח פתח להווצרותו של הרושם המוטעה, שמה כבר כלה ונחרצה עמו להגיע למסקנה פלונית.


ב. "גם כאשר השופט מבקש להחליט ולנווט הדיון בצורה עניינית ונחרצת, אין בדרך כלל, צורך בפרשנוות ובהערות לוואי וככל שהריסון בכגון דא יהיה רב יותר, תגבר גם מראית פני הצדק, השופט יזכה להערכה ולכבוד רבים יותר, ותחושתם של בעלי הדין תהיה טובה יותר.


ג. "מן הנכון להימנע מהבעת דעה ומהערות, המשתמעות במסקנות שלא בעתן על תוצאות המשפט, היינו מסקנות, שהמקום להשמיען הוא עם תום ההליכים בלבד".


הסקירה הנ"ל הנה כללית ואינה מהווה ייעוץ משפטי.

עו"ד גיא אורן הנו בעל משרד עו"ד, המתמחה במשפט אזרחי -מסחרי.

 

 


עודכן ב: 25/07/2013