האם בן ממשיך יכול לחזור בו מהבטחה לזכות שימוש בבית מגורים בנחלה ?

האם בו ממשיך יכול לחזור בו מהבטחה כלפי יורש למתן זכות שימוש בבית המצוי בנחלה ?

מאת עו"ד גיא אורן*

לעיתים הבטחה של בן ממשיך כלפי יורש אחר של בעל הנחלה עלולה למנוע מבן ממשיך לעשות שימוש בנחלה או בחלק ממנה, גם אם חזר בו מההבטחה, זאת על אף העובדה כי בן ממשיך אמור לקבל לחזקתו את הנחלה כולה ולמנוע פיצולה בהתאם להוראות ההסכם המשולש או בהתאם להוראות סעיף 114 לחוק הירושה. ברם, לעיתים דרכו עלולה להיחסם בשל הבטחה שאין הוא רשאי לחזור בו ממנה.

הקונסטרוקציה המשפטית, המונעת חזרה מהבטחה נסמכת על תורת המניעות/השתק המהותית (estoppel), תורת תום הלב וכן תורת המניעות הדיונית.

להלן נדגים את האמור מתוך פסק דין של בית המשפט העליות בע"א 1662/99 חזקיהו חיים נ' אליהו חיים, פד"י נו (6) 295, אשר בו נפסק:

"גם אם – לצורך הדיון – אצא מהנחה שאין תוקף להסכם הראשון ואף לא נפקות משפטית להמחאת הזכות לחזקיהו בהסכם השני, מנוע אליהו ומושתק מלטעון לבטלותו של ההסכם השני הן מכוח תורת המניעות וההשתק והן מכוח עקרון תום-הלב, המוצא ביטוי בסעיף 39 לחוק החוזים וחל על כל פעולה משפטית מכוח סעיף 61(ב) שבו.

מכוח השתק כיצד? תורת ההשתק (מניעות) נקלטה במשפטנו מן המשפט האנגלי. היא נועדה למנוע תוצאות בלתי צודקות המתחייבות לכאורה מן הדין על-ידי השתקתם של המתדיינים מלטעון בבית-המשפט טענות משפטיות ועובדתיות אף אם הן נכונות כשלעצמן.

תורה עתיקת יומין זו מוצאת ביטוי במשפט הרומי בכלל, ולפיו, אין אדם יכול לסתור את פעולתו שלו ”venire contra factum proprium“. תורת ההשתק אינה נפגעת מעקרון תום-הלב ואינה פוגעת בו. היא פועלת בשילוב עמו. דומה כי יש לראות בדיני המניעות ביטוי דיוני של עקרון תום-הלב (על כך ראו: א' ברק חוק השליחות (כרך א) [42], בעמ' 126; השופטת דורנר ברע"א 4928/92 עזרא נ' המועצה המקומית תל-מונד [24], בעמ' 101-100; שלו בספרה הנ"ל [41], בעמ' 61; ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (כרך א) [43], בעמ' 94; ג' שלו "הבטחה, השתק ותום-לב" [47], בעמ' 317 ואילך).

התשתית הרעיונית לתורת ההשתק, כמו לעקרון תום-הלב, מעוגנת בעקרונות של יושר ומוסר. שימוש באלה לפתרון סכסוכים חוזיים או כאלה הנובעים מחוזה, הביא להתפתחותם של דיני החוזים בכיוון שהעלה את ערכו החברתי-מוסרי של החוזה אל מול חשיבותו העסקית-כלכלית. עמדה על כך פרופ' שלו, באומרה:

"במאה הנוכחית עלתה קרנן של תורות חברתיות כלכליות ומשפטיות שונות, שבהן מושמעות לפרקים הדרישה המוסרית להחליף את האגואיזם הצרוף ודאגת הפרט לעצמו באלטרואיזם ובדאגה לחברה ולזולת. בתחום המשפט בכלל ובתחום דיני החוזים בפרט משתקפת מגמת החיברות (הסוציאליזציה) בהכללת תיאוריות ותורות המכירות באינטרס ההסתמכות ונותנות לו תוקף, ובתביעה למינימום של התנהגות מוסרית וצודקת בקשרים החברתיים והמסחריים של הגופים והיחידים הפועלים במשק" (שם [47], בעמ' 323).

על מגמה זו למצוא את ביטויה על-ידי הכרה באינטרס ההסתמכות ועל-ידי הצבת דרישה למינימום של התנהגות מוסרית וצודקת בקשרים משפטיים שבין צדדים להתקשרות. מכוח אלה יש להפעיל כנגד אליהו את עקרונות ההשתק, המניעות ותום-הלב, ולאורם לבחון את התחייבותו.

אליהו הציג מצג שלפיו יתחלק עם חזקיהו בנחלה ויאפשר לו לגור בדירת האם. המצג כלול בהסכם הראשון. מצג זה הניע את אמו, שכלפיה הוא נעשה, למנות את אליהו כבן ממשיך. בהסתמכה על מצג זה פעלה האם בהתאם לו ומינתה את אליהו כבן ממשיך. בהמשך לכך ועל סמך אותו מצג התחייבה האם כלפי חזקיהו להעביר לו את ביתה ולרשום אותו על שמו, אם וכאשר יתקבלו האישורים הדרושים לכך. בהתנהגות זו של אליהו התקיימו כל התנאים הדרושים ליצירת מצג (לתנאי המצג היוצר השתק ראו: G.S. Bower The Law Relating to Estoppel by Representation [50], at pp 27-28; L.F. Everest, E. Strode The Law of Estoppel [51], at pp. 4-8).

אליהו מבקש להתכחש למצגו ולהתחייבותו ולאיין את תוצאותיו של ההסכם השני שהוא פרי הסתמכות על המצג. אין לאפשר לו זאת. מינויו של אליהו כבן ממשיך היה מותנה בהתחייבותו לחלוק את הנחלה עם חזקיהו. משקוים חלקה של האם בכך שעשתה את המינוי, מושתק אליהו מלתבוע את ביטולו של ההסכם השני, שהוא פועל יוצא של ההסכם הראשון, והוא למעשה התמורה שעל אליהו לתת כנגד מינויו שלו כבן ממשיך. אין בכך כדי לומר שההתחייבות כלפי חזקיהו ניתנת לאכיפה, שהרי היא תלויה בהסכמת צד שלישי, אבל ניתן לקבוע, וכך ראוי שייעשה, כי אליהו מושתק ומנוע מכוח ההסכם הראשון מלבקש להצהיר על בטלות ההסכם השני.

בסיס נוסף להשתקת אליהו הוא האירועים לאחר ההסכם הראשון והשני. אליהו הגיש בקשה לקבל צו ירושה לאחר מות האם (עז' (י-ם) 820/95), ובה הצהיר כי יורשי האם הם אליהו וחזקיהו בחלקים שווים, וכי החלק מהעיזבון שהורש לו הוא המשק החקלאי, וכי לחזקיהו הורש בית ההורים. לתיק הוגשו תצהירי אחיו ואחיותיו המוותרים על חלקם בירושה לאור העובדה שאליהו יורש את כל הזכויות בנחלה ובמשק החקלאי, וחזקיהו יורש את בית המגורים בלבד. תביעתו של אליהו נושא דיון זה עומדת בסתירה בולטת לתצהירו האמור, כשהוא נתלה כיום בהסכם המשולש ובצורך בקבלת אישור המוסדות המיישבים כדי להתנער מהתחייבותו.

בכך מעלה הוא בשני הליכים שונים שניהל טענות סותרות שאינן עולות בקנה אחד. כלל הוא כי אין "...לתת גושפנקא לטיעונים סותרים כאמור. תקנת הציבור סולדת מן המניפולציה בהליכי משפט..." (ע"א 1393/92 קזצ'קוב הבל נ' קזצ'קוב [25], בעמ' 361). יש למנוע מבעל-דין לטעון בשני הליכים משפטיים טענות שאינן עולות בקנה אחד, וזאת על-ידי ההשתק השיפוטי. כלל זה נובע מדרישת תום-הלב החלה גם על פתיחת הליך שהוא פעולה משפטית, ומן הצורך לשמור על טוהר ההליך השיפוטי ולמנוע ניצולו לרעה. כן מיועד הוא למנוע תוצאות בלתי צודקות המתחייבות לכאורה על-פי דין גם אם הן נכונות. בית-המשפט מוסמך להשתיק בעל-דין מיוזמתו אם נוכח הוא כי טענותיו פוגעות בעקרונות הנ"ל.

סוף דבר לעניין זה, כל פעולותיו של אליהו הבאות להתכחש להתחייבותו שבהסכם הראשון ולתקוף את ההסכם השני לאחר שהוא נהנה מפירותיו של ההסכם הראשון, נגועות מראשיתן ועד סופן בחוסר תום-לב מובהק. חוסר תום-לבו של אליהו עומד לו לרועץ בהשגת מטרתו בהליך שבו פתח נגד אחיו. אל לו לבית-המשפט לתת ידו לכך, ועליו להשתיקו בטענותיו האמורות".

*עו"ד גיא אורן הנו עו"ד העוסק בתחום הנדל"ן ובעל ניסיון בתחום הנחלות ומשקים חקלאיים, לרבות ייצוג בעניינים אלה בבתי המשפט. האמור במאמר זה מהווה תמצית כללית של הנושא ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.