ביום 30/4/2017 ניתן ע"י כבוד השופט ר. סוקול פסד דין בסוגיה האמורה, כאשר המחלוקת העיקרית בין המערערות חברות ס.אם. ס. ... ונעמה קיסרי... לבין המשיב - מנהל מע"מ נסבה על האפשרות להפריד בין חלקי שירות מתמשך, או שמדובר בשירות מתמשך, שאינו ניתן להפרדה.

 

השירות בו דובר הנו הסרת שיער. התמורה שהתקבלה בגין עסקת הסרת השיער חושבה לפי האזור בגוף המטופל וכמות הטיפולים שידרשו.

לטענת המערערות תשלומי המקדמות ע"י המטופלים מהווים מקדמות, שנועדו להבטיח את יתרת התשלומים העתידיים. בכל פעם שהמטופל מקבל טיפול מוצאת לו חשבונית מס בגין אותו חלק של הטיפול, כאשר המטופל יכול היה להפסיק את הטיפול כשחפץ בכך, או להעביר את יתרת הפיקדון לטיפול אחר או למטופל אחר.

 

בעוד שהמשיב טוען, שמדובר בטיפול מתמשך שלא ניתן להפריד בין חלקיו, מאחר שהשירות ניתן עד לקבלת התוצאה הרצויה.

 

ביהמ"ש קיבל את גרסת המערערות

 

סעיף 24 לחוק מע"מ דן בהטלת מע"מ על שירות שניתן בחלקים, כאשר בשנת 2011 בתיקון 41 לחוק מע"מ שונה מועד החיוב במס מהשיטה המסחרית לחיוב על בסיס מזומן. בסעיף 29(1א) לחוק, שהוסף בתיקון 41 לחוק והחליף את סעיף 24 לחוק, נקבע כי במקרים חריגים יישאר מועד החיוב על בסיס מצטבר (השיטה המסחרית) במקום על בסיס מזומן, כאשר אחד החריגים הוא שירות מתמשך.

 

במקרים אלו יש לבחון האם השירות המתמשך ניתן להפרדה לחלקיו ואז מועד החיוב יהיה מועד מתן השירות בגין כל חלק. או שמתן השירות אינו ניתן להפרדה ואז מועד התשלום יהיה לפי המוקדם בין מועד התשלום(בסיס מזומן) או מועד השירות(בסיס מצטבר), לפי המוקדם שביניהם.

 

המחוקק לא הגדיר שירות מתמשך, או שירות מתמשך שניתן או לא ניתן להפרדה בין חלקיו ולכן ההכרעה תהיה בהתאם לנסיבות.

המערערות הראו כי השירות ניתן להפרדה וקיים חיוב ספציפי בגין כל טיפול והשירות ייפסק עם סיום סדרת הטיפולים ללא קשר להשגת התוצאה כבמקרה דנן. בעוד שהמשיב סבר כי מדובר בטיפול מתמשך שלא ניתן להפרדה לחלקיו, מאחר שסדרת הטיפולים נועדה להשגת תוצאה.

 

לאור האמור לעיל ולאור העובדה שהמטופל יכול להפסיק את סדרת הטיפולים, הרי שניתן להפריד בין הטיפולים ובגין כל טיפול תוצא חשבונית מס.

 

השאלה, האם התשלומים מהווים פיקדון. בתקנות 5 ו-13 נקבע כי הפיקדון אינו מהווה תמורה עם נתינתו, אך הוא יכול להיחשב כעסקה נפרדת, למעט חריגים, כגון פיקדון בגין מיכלי גז, מוני חשמל ומים וכן מוצרים אחרים. כן נקבע כי עם חלוף הזמן יחשב הפיקדון כתשלום עבור עסקה. כאשר הכלל הוא כי בתום 6 חודשים ממועד נתינתו ייחשב הפיקדון לתמורה, אלא אם נהוג אחרת בענף. מאחר שבמקרה דנן מדובר בשירות ולא במוצר והפיקדון נועד להבטחת מחיר בגין שרות עתידי, או הבטחת תשלום בגין שירות זה לא ניתן לראות בו פיקדון.

 

לפיכך, נקבע כי השירות אותו העניקו המערערות הוא שירות מתמשך הניתן להפרדה לחלקיו והתשלומים המשולמים ע"י הלקוחות נועדו להבטיח את המחיר והתשלום ולכן הגדרתם כפיקדון, לא גורמת לכך כי הפיקדון מהווה תקבול עם קבלתו.

 

הערעור התקבל והמשיב חויב בהוצאות. 

 


עודכן ב: 13/03/2018