בית משפט השלום בנתניה בהחלטה מפי כב' השופטת סמדר קולנדר-אברמוביץ בתיקים מאוחדים ת"א (נתניה) 7920/07 ת"א (נתניה) 2341/08 ת"א (נתניה) 4392/08 ת"א (נתניה) 5549/08 פלונית נגד אסטרחן קבע כי העברתו של חומר המפורסם ברשת האינטרנט אינה יכולה להיחשב כלשון הרע וכפגיעה בפרטיותו של אדם.

 

 

מפסק הדין עולה כי התובעת, עו"ד במקצועה, נסעה במהלך שנת 2003-2002 לטיול בצפון יחד עם בן זוגה ובמהלך הטיול צולמה התובעת על ידי בן זוגה דאז בעת שהיא רוחצת בג'קוזי וכשפלג גופה העליון חשוף לעיני המצלמה.

 

 

לימים, אחד הנתבעים נתקל באקראי בתצלומים של התובעת אשר פורסמו ברשת האינטרנט וביניהם מספר צילומים וסרטי וידאו בהם מצולמת התובעת כשהיא רוחצת בג'קוזי וכשפלג גופה העליון חשוף ושלח את אחת התמונות לאחיו אשר העביר אותה לעוד שני אנשים.

 

 

בגין כך הוגשו ע"י התובעת מספר תביעות אשר אוחדו בהוראת נשיאת בית המשפט העליון השופטת דורית ביניש.

 

 

טענתה המשפטית של התובעת הייתה כי, בעצם משלוח התמונות בין הנתבעים לבין עצמם ביצעו הנתבעים עוולת הוצאת לשון הרע בניגוד לקבוע בחוק איסור לשון הרע ,תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" ) וכן הפרו את הוראות חוק הגנת הפרטיות ,תשמ"א- 1981 (להלן:"חוק הגנת הפרטיות").

 

 

הנתבעים טענו מנגד כי באין הוכחה אחרת אזי חזקה שהתובעת היא שהעלתה את התמונות לרשת האינטרנט ובכך למעשה הביעה הסכמה מכללא לפגיעה בפרטיותה ובשמה הטוב ותדמיתה על ידי כך שבמו ידיה אפשרה לגולשי האינטרנט באשר הם לצפות בתמונותיה.

 

בנוסף טענו הנתבעים שכאשר המדובר בחומר המצוי ברשת האינטרנט הרי שאין במשלוח חומר, שנמצא חשוף לעיני כל, משום עוולה של הוצאת לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע ו/או הפרה של הוראות חוק הגנת הפרטיות.

 

 

בית המשפט קבע כי אין מחלוקת כי איש מהנתבעים אינו נחשד כמי שביצע את פרסום התמונות באינטרנט מאחר ואף התובעת טענה בתביעתה כי בן זוגה לשעבר אשר כלל לא נתבע בהליך זה הוא אשר פרסם את תמונותיה ברשת האינטרנט.

 

 

בית המשפט בחן באריכות את השאלה המשפטית אשר עמדה לדיון תוך שהוא מביא דוגמאות רבות מן הפסיקה וקבע לבסוף כי במקרה שמדובר בצד שלישי אשר לא הוא שיזם את הפרסום אלא נתקל בתמונות באקראי ברשת האינטרנט לא ניתן להחיל עליו כל אחריות לפגיעה בפרטיות וללשון הרע שכן האינטרס הציבורי הוא כנגד יוצר ההודעה או המפרסם הראשוני שהעלה את התמונות לרשת ואשר לגביו קיימת אפשרות לחיובו בעוולת לשון הרע.

 

 

חיובו של גולש שנתקל בתמונות באקראי עשוי לפגום ביתרונות הרבים הגלומים ברשת האינטרנט ובחופש המאפיין את רשת האינטרנט, פגיעה שכזו עשויה לשתק את החופש ברשת וליצור אפקט מרתיע שאינו רצוי כלל.

 

 

כמו כן בית המשפט בחן באריכות את שאלת השלכות האחריות ועקרון ההרתעה וקבע כי אין כל אינטרס להרתיע גולשים פוטנציאליים מגלישה באינטרנט על ידי חיובם בתשלום פיצוי כל אימת שיתקלו בחומר פוגעני ברשת ויחשפו את חבריהם אליו וכי אין כל אינטרס לפגוע בחופש הגלישה באינטרנט ולגולש הסביר אין כל יכולת לדעת מהם החומרים בהם יתקל ברשת ואיזה מבין חומרים אלו מצוי ברשת בהסכמת הנפגע הפוטנציאלי ואיזה ללא הסכמתו .

 

 

הטלת חובה לבירור כל פרט ופרט ביחס לגלישה באינטרנט למעשה תקעקע את יתרונותיו של האינטרנט ותרתיע גולשים מלגלוש באינטרנט מחשש שמא יתקלו בחומר אשר שליחתו לאחר תהווה עוולה ברת פיצוי.

 

 

כמו כן קבע בית המשפט כי שליחת תמונה בדואר האלקטרוני לאחר שנמצאה באקראי ברשת האינטרנט אינה מהווה "פרסום" לצורך חוק איסור לשון הרע בין השאר בשל כך כי ברשת האינטרנט מצויות בכל רגע נתון מיליוני תמונות הנגישות לכל גולש מכל מקום ברחבי הגלובוס.

 

התמונות מועלות על ידי גורמים שונים ולגולש הסביר אין כל ידיעה האם החומר בו הוא נתקל הועלה לרשת האינטרנט ברצונו של הגורם אליו קשור התוכן או בניגוד לרצונו.

 

 

בנוסף, קבע בית המשפט כי לא הוכח שהנתבעים יכולים היו לדעת ולהסיק שהתמונות שהועלו הועלו שלא ברצון התובעת, כאשר התובעת מצולמת בתמונות שפניה למצלמה וכאשר באחת מן התמונות המצולמות בג'קוזי יש טשטוש של חזה המצולמת על ידי תוכנת מחשב.

 

 

עוד נקבע כי הטלת אחריות על גולש אקראי תגרום למעשה למניעת הגלישה שכן אין לגולש הרגיל כל דרך לבחון מהם תכנים פוגעניים ולוודא האם פורסמו בהסכמת האדם נשוא התכנים והאם יוכל להעבירם לחבריו אם לאו .

 

אין להטיל אחריות על הגולש המצוי אשר נתקל בחומרים באקראי, גולש כזה אינו יודע האם התכנים בהם נתקל ברשת פורסמו בהסכמת האדם בו עוסק הפרסום, כן אינו יכול לדעת האם שליחתם לאחר מהווה פגיעה באותו אדם ואין להטיל עליו את האחריות לבירור מידע זה. הטלת אחריות מעין זו עשויה לפגום בגלישה באינטרנט ובחופש אותו מקנה האינטרנט לגולשים השונים, תוצאה זו אינה רצויה כלל.

 

 

עוד קבע בית המשפט כי הימנעות התובעת מלמסור את גרסתה מעוררת תמיהה מאחר וכל מהות הדיון סביב פגיעה בפרטיות או לשון הרע מחייבת את התובע שהמעשים המיוחסים נעשו שלא על דעתו ורצונו ופגעו בפרטיותו.

 

בית משפט קבע כי על התובעת הייתה מוטלת חובה להצהיר בפני בית המשפט שפרסום התמונות אכן לא נעשה על ידה וכי הפרסום פגע בה ומשלא הוגש כל תצהיר בעניין לא הרימה התובעת את נטל ההוכחה להוכחת תביעתה.

 

 

לפיכך דחה בית המשפט את התביעה לגבי כל אחד ואחד מן הנתבעים ופסק כנגד התובעת הוצאות משפט בסך 40,000 שקלים.

 

 

את הנתבעים ייצג עו"ד רן פרנקל

 

את התובעת ייצג עו"ד נתן רסקין