מדיניות הענישה לגבי עבירות הלנה, העסקה או הסעת שב"ח

 

 

עבירת השב"ח הינה עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל. קיימות שורה של עבירות שמהותן, עזרה בביצוע עבירת השב"ח, שהינן עבירות עצמאיות של הלנה, העסקה, או הסעה של שוהה בלתי חוקי תושב איו"ש או רצועת עזה.

 

 

בשנים האחרונות, חלו מספר תפניות משמעותיות, ביחס למדיניות הענישה הרווחת בבתי המשפט, בעניין עבירות אלו, מתוך ניסיון להלחם בתופעת השב"ח ההולכת ורווחת ומתוך מחשבה, כי לולא הסיוע ו/או ההעסקה ע"י אזרחי ישראל, הייתה פוחתת עבירת השב"ח והפשיעה והסיכון הבטחוני הנלווים לה.

 

 

כך, החלה החמרה בחלק מן המותבים שדנו בעבירה בה עסקינן, ונוצרו פערים משמעותיים בין הרכב אחד למשנהו בעניין הענישה בעבירה הנדונה.

 

 

בהמשך לכך, ולאור האמור, קבע בית המשפט העליון הנחייה בפסק דין בנושא, לפיה, נוכח המצב הביטחוני הקשה בארץ, מן הראוי כי ייגזרו עונשי מאסר בפועל, על מי שהסיעו, הלינו, או העסיקו תושבי הרשות הפלסטינית השוהים בארץ שלא כחוק.

 

 

לאחר מתן פסק הדין האמור, במשך מספר שנים, פרשו רוב בתי המשפט הלכה זו כמדיניות ענישה מחויבת של מאסר בפועל לגבי כל מקרה של הלנה, הסעה, או העסקת שב"ח מן הרשות הפלסטינית.

 

 

דבר זה יצר קשיים, מאחר ובתי המשפט סברו, כי למעשה אין בידם שיקול דעת בעניין, וכל מקרה ומקרה ללא קשר לנסיבותיו – יש לגזור בו עונש מאסר.

 

 

פרשנות זו, אף עמדה בסתירה לסמכות הכללית, הנתונה בחוק למותב היושב בתיק, לגזור בו את העונש. זאת, מאחר ובהתאם לפרשנות זו, על המותב היושב בתיק לגזור עונש אחד ויחיד ולמעשה אין לו כל שיקול דעת, דבר שלכשעצמו הינו בעייתי.

 

 

בהמשך אוזנו הדברים כאשר בית המשפט העליון חזר ודן בנושא והבהיר כי אמנם ענישה של מאסר בפועל הינה המדיניות המומלצת, ואולם תמיד נשמרת הסמכות לבית המשפט הדן בכל תיק ותיק להכריע באותו עניין בהתאם לנסיבותיו. כך, כיום יש מרחב גדול לפעולה על מנת להגיע בתיקים אלו לתוצאה טובה.

 

 

בנוסף יצוין, כי לגבי העבירות האמורות נתונות לבית המשפט סמכויות מיוחדות לעניין עונשים ייחודיים הקבועים בחוק. עניינם של עונשים אלו הינו איסור שימוש ברכב, שלילת רישיון נהיגה ואף חילוט רכב בנסיבות מסוימות.

 

 

 

 

 

מידע זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ושימוש בו ו/או יישומו לגבי מקרה ספציפי הינו באחריות הקורא בלבד.