ככלל, בארץ אינו נוהג הכלל הנהוג במשפט הפלילי בארצות הברית, לפיו אם ראייה הושגה באופן לא חוקי, לא ניתן יהיה לקבלה כראייה בבית המשפט. במשפט הפלילי בארץ ככלל, אף אם נעשה מעשה בניגוד לחוק לשם השגת הראייה, הדבר לא יגרום לפסלות הראייה.

 

כמובן, שנושא זה מעלה דילמה לא פשוטה כלל ועיקר – מחד, לעיתים יתכן שהמדובר בראייה, שיש בה כדי להוכיח ביצועו של פשע חמור, כך שמתן אפשרות לחמוק מליתן את הדין, אך בשל הדרך בה הושגה, למרות הדברים שאותה ראייה חושפת, הינו בעייתי.

 

מנגד, גם הכשרת ביצוע חקירות בניגוד למותר בחוק, הינו בעייתי. אף שפעמים יכול להראות הדבר כפרוצדורה בלבד, אין הדבר כך, מאחר ומאחורי אותה פרוצדורה מונחים ערכים ממשיים,כגון הזכות לפרטיות, אשר הכתיבו קביעת אותה פרוצדורה. זאת, מעבר לבעייתיות לכשעצמה במתן הכשר למעשים שנעשו בניגוד למותר בחוק.

 

יחד עם האמור, נראה שאט, אט, מהלך השנים מחלחלת מעט מהלכת פרות העץ המורעל גם לשיטת המשפט שלנו.

 

כך, ראשית, הוכנסה הלכה זו בחוק הגנת הפרטיות ובחוק האזנת סתר, ע"י חיקוק הוראות בחוקים אלו שמשמעם פסלות ראיות שהושגו בניגוד לאותם חוקים. בפסיקה שפרשה ההוראות הרלוונטיות בחוק הגנת הפרטיות נקבע, כי ראשית יש לבחון אם מדובר כלל בפגיעה בפרטיות, וכזו תהיה, רק כאשר המעשה שנעשה, לא נעשה לצרכים לגיטימיים, (כך נפסק שניתוח שבוצע באדם בניגוד לרצונו להוצאת סמים שבלע אינו פגיעה בפרטיות, בשל היותו ניתוח מציל חיים).

 

כמו כן, בהתאם לחוק עצמו, יש אף סמכות לבית המשפט לקבל בכל זאת ראייה, אף שהושגה תוך פגיעה בפרטיות והדבר מסור לשיקול דעת בית המשפט. לעומת זאת, לעניין האזנת סתר, אין אותה הוראת חוק, המתירה שיקול דעת לבית המשפט בנושא.

 

בהמשך לכך, בשנים האחרונות יצא פסק דין מהפכני מלפני בית המשפט העליון (המכונה הלכת יששכרוב) אשר בו נקבעה סמכות, אף שאין לה עיגון בחוק, לבתי המשפט, שלא לקבל ראיות, אשר הושגו שלא כדין, זאת כאשר קבלת הראייה תפגע בזכותו של הנאשם להליך הוגן. המקרה שנדון בפסק הדין עסק בפגיעה בזכות ההיוועצות ואולם פסק הדין נוגע לכל פגיעה או הפרה של זכויות חשודים או נאשמים.

 

בהמשך לפסק דין זה התרחבה המגמה בפסיקה והכירה בראיות נוספות שהושגו שלא כדין כראיות שיכולות להיפסל ע"י בית המשפט. כך בפסק דין תקדימי (הלכת בן חיים) הכי בית המשפט העליון באפשרות לפסול ראיות חפציות שהושגו בחיפוש שנערך שלא כדין. הוכר בכך כי חיפוש שנערך כאשר לא היתה עילה לחיפוש - לא באמצעות צו חיפוש ולא באמצעות חשד בהתאם לדרישות החוק אשר מקים סמכות חיפוש ללא צו -וההסכמה שניתנה לא היתה מדעת. שמשמעו  - הסכמה שניתנה ללא שניתן הסבר ע"י השוטר הרלוונטי לזכות לסרב לביצוע החיפוש ולכך שאותו אדם לא ינזק מכך - תוצאותיו יכול ויפסלו.

 

יצוין כי בשני פסקי הדין האמורים אין מדובר בפסלות אוטומטית אלא בסמכות לפסלות ע"י בית המשפט בהתאם לשיקול דעתו ולנסיבות כל מקרה ומקרה. בפסקי הדין זה הותוו קווים מנחים לשימוש בכלל פסילה פסיקתי זה. 

 

יצוין כי מאז אותה פסיקה ניתן לראות בפסיקת בתי המשפט פסקי דין לכאן ולכאן בנושא זה – כאלה המכשירים קבלת אותן ראיות שהושגו שלא כדין וכאלה הפוסלים קבלתן.

 

כמו כן, בהתאם לפסקי הדין האמורים שדנו בנושאים ספציפיים של זכות ההוועצות ונושא החיפושים הלא חוקיים, אך גם עסקו במישור העקרוני של פסלות ראיות שהושגו שלא כדין, החלה פסיקה בערכאות השונות של פסלות ראיות אחרות בהתאם לפסיקה העקרונית שהותוותה, כך שלמעשה כיום בתיק בו ראייה הושגה בניגוד לדין, יהיה מקום לטעון לפסלותה בהתאם לפסיקה עקרונית זו.

 
הדברים האמורים אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי והשימוש בהם הינו באחריות הקורא בלבד.