עבירות נגד ילדים - ההשלכות על ניהול ההליך מן הדין הפלילי

בחוק העונשין קיימות הוראות חוק ייחודיות, העוסקות בביצוע עבירות פליליות כלפי ילדים. חלקן של עבירות אלו הינן עבירות ייחודיות לילדים מעצם טיבן, וחלקן, עבירות שהינן מקבילות לעבירות אחרות, שנחקקו כעבירות נפרדות רק בשל היותן מבוצעות נגד ילדים.

העבירות הייחודיות נחקקו לאור החובה שחלה על הורים, מורים, או גורמים אחראים אחרים לשמירה, טיפול והשגחה ראויים, על ילדים הנתונים בחסותם. עניינן של עבירות אלו, הינו בהפרת איזו מאותן חובות, או באי קיומן. עבירות אלו יכולות להתקיים על דרך של התנהגות או במחדל.

בין עבירות אלו לדוגמה – "מסירת קטין להחזקה בתמורה" עבירה שעניינה מצב בו אדם נותן תמורה כדי להחזיק בקטין, או מקבל תמורה על מסירת הקטין, "השארת ילד בלא השגחה" – אם במכוון אם מתוך רשלנות, "נטישת מושגח" ועוד. העבירות מן הסוג השני, הינן עבירות, כגון תקיפה, עבירות מין וכיוצ"ב, כאשר הן מופנות כנגד קטינים דווקא.

בחוק אף נקבעה בשלב כלשהו הוראה, לפיה קמה חובת דיווח לרשויות – החלה על כל אדם, על כל מעשה עבירה שנעבר בקטין ע"י האחראי עליו. אי דיווח מהווה עבירה בפני עצמה.

יחד עם כל האמור, יש לציין, כי הנורמות לגבי המותר והאסור השתנו מקצה לקצה תוך זמן קצר יחסית. כך, בעבר הורים הכו את ילדיהם והדבר לא נחשב אז לא ראוי. קורה כיום כי אנשים שטרם הפנימו את הנורמות החדשות ואשר חונכו בעצמם כי מתן מכות לילדים הינו אמצעי חינוכי מוצאים עצמם מתמודדים עם כתב אישום בגין תקיפת ילדיהם גם כאשר אין מדובר באלימות מתמשכת או חמורה.

אספקט נוסף של נושא זה הינו חקירת הילדים והשלכותיה על ניהול התיק. כאשר מדובר בעבירות מסוימות, כגון עבירות מין, ובגילאים מסוימים (מתחת 14 שנים) חקירת הילדים תיערך ע"י חוקר ילדים ולא ע"י חוקרי המשטרה.

לעניין זה כמה השלכות. ראשית, ילדים בגילאים צעירים לא תמיד מתבטאים באופן ברור וכן לא מנדבים האינפורמציה לשמה נערכת החקירה. מתוך כך קם החשש כי הילד יובל לומר את הדברים, אף אם הם לא התרחשו, ע"י חוקר הילדים.

בנוסף, חוקר הילדים עורך דו"ח בגין החקירה שם הוא מחווה דעתו המקצועית לעניין מהיימנות הגרסה. גם בכך יש בעייתיות. מן הסתם, יש לחוות דעת זו השפעה על בית המשפט, ואולם, בהחלט יכולות ליפול בה טעויות.

בעיה נוספת הינה, כי לחוקר הילדים נתונה ההחלטה באם לאפשר העדת אותו קטין בבית המשפט, אם לאו. משמעות הדבר הינה, כי באם לא יאפשר חוקר הילדים את הדבר, הרי שניתן יהיה להרשיע על סמך חקירת הילד, ללא שהדברים יבחנו בבית המשפט על כל המשתמע מכך. כך, לאדם במצב בו הינו מתגונן בבית המשפט כנגד כתב אישום התלוי ועומד כנגדו, בו לא יגיע הילד שהינו העד המרכזי להעיד, יהיה קושי גדול ביותר להתגונן.

בשל כל האמור, התמודדות עם תיק בו המתלונן הינו ילד הינה התמודדות ייחודית שיש לטפל בה מתוך שליטה במאטריה ייחודית זו.

הדברים האמורים אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי והשימוש בהם הינו באחריות הקורא בלבד.