כפי שכתבתי בעבר, כאשר אדם טוען לחפותו במסגרת הליך פלילי, יתנהלו הוכחות בהן יגיעו עדי התביעה ועדי ההגנה להעיד. על התביעה להוכיח מעל לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע המיוחס לו בכתב האישום. ההגנה תנסה להראות כי התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ועל כן הנאשם הינו חף מפשע ויש לזכותו.

 

קיים מצב דברים, אליו מתייחס המונח האמור, בו כאשר סיימה התביעה להביא ראיותיה בפני בית המשפט, סבורה ההגנה, כי למעשה התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, שהינו אמנם נטל פחות מן הנטל בסיומו של המשפט, ולפיכך קמה לה האפשרות לטעון בבית המשפט כי "אין להשיב לאשמה". משמעו, כי יש לזכות את הנאשם לאלתר, אף ללא ניהול פרשת ההגנה והבאת ראיותיה, לאור העובדה כי התביעה לא הוכיחה לכאורה אשמתו של הנאשם, שהוא הנטל הנדרש בשלב זה.

 

יחד עם זאת, בשלב זה לא תבחן מהימנות עדויות התביעה ומשקלן, והטענה נבחנת בהנחה שיוענק לראיות אלו מלוא המשקל – האם גם אז לא יהיה בהן להביא להרשעה. כמו כן, אין הכרח בשלב זה לעמוד בנטל של תוספת ראייתית הנדרשת במקרים מסוימים. יחד עם זאת, נפסק, כי במקרים נדירים, ניתן לבחון אף מהימנות הראיות כבר בשלב זה. זאת, כאשר לא ניתן ליתן אמון כלל באותן ראיות.

 

טענה זו של "אין להשיב לאשמה" יכולה להיטען ע"י ההגנה או לעלות מטעמו של בית המשפט עצמו. הטענה יכולה להיטען לגבי מי מן הנאשמים בתיק ו/או איזה מן האישומים.

 

שני הצדדים טוענים לגופה של טענה זו, ולאחר מכן נותן בית המשפט החלטתו בעניין. אם מתקבלת הטענה, הרי שהנאשם מזוכה בדין, ולו לגבי האישומים לגביהם נטענה הטענה. אם הטענה נדחית, הרי שעל הנאשם להשיב לאשמה – להציג בפני בית המשפט עדיו וראיותיו. תיאורטית יכול הוא שלא לנהל פרשת הגנה, שהרי גם אם עמדה התביעה בנטל הראייתי לשלב הביניים אין זה אומר כי הוכיחה האשמה מעל לכל ספק סביר.

 

אתן להלן שתי דוגמאות לתיקים בהם ייצגתי בעבר והטענה התקבלה – תיק הברחות במכס (סחורה שהוסלקה במכולות) שם נטענה הטענה עקב בעיית זיהוי, והנאשם זוכה בלא צורך להשיב לאשמה. תיק אלימות של שוטרים, בו טענתי כי השוטרת אותה ייצגתי פעלה כדין מבחינתה, אף אם הייתה אלימות של שוטרים אחרים במקום, הנ"ל זוכתה ללא צורך להשיב לאשמה.

 

 

מידע זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ושימוש בו ו/או יישומו לגבי מקרה ספציפי הינו באחריות הקורא בלבד.