קיימות כידוע 3 רמות של עבירות גרם מוות בחוק הפלילי – גרימת מוות ברשלנות, הריגה ורצח. כאשר אדם נהרג בתאונת דרכים, ניתן לייחס אחת משתי עבירות – גרם מוות ברשלנות או הריגה.

 

בעבר המצב היה שונה התביעה נהגה להאשים בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בלבד, לעניין כל סוג של התנהגות או עבירת תנועה שגרמה למוות.

 

ההבדל בין שתי העבירות הינו הבדל תהומי. עבירת גרימת מוות ברשלנות, הינה עבירת עוון, שהעונש המקסימאלי לצידה 3 שנות מאסר, ושלצורך גיבושה, אין אף צורך בהתקיימה של מודעות להתנהגות הרשלנית. לעומתה, עבירת הריגה הינה עבירת פשע חמורה, שהעונש המרבי בצידה הינו 20 שנות מאסר, ושלצורך גיבושה נדרשת מודעות, יחד עם אי אכפתיות לגבי התוצאה הקטלנית האפשרית.

 

תחילה סברו בתי המשפט, כי כאשר מדובר בתאונת דרכים, שכשמה כך היא – תאונה – לא ניתן לומר כי האדם שגרמה ידע כי תוצאת התאונה והמוות אפשריות.

 

ההנחה הייתה, כי אף נהג, לו היה חושב שמעשיו יכולים להוביל למוות, לא היה נוהג כפי שנהג. כאמור, המצב השתנה ונפסק ע"י בית המשפט העליון להלכה, כי כאשר מדובר בהפרות בוטות של החוק שהובילו למוות – ניתן יהיה להרשיע אף בעבירת הריגה.

 

כמובן שיש לזכור, כי לא כל אימת שאדם נהרג ע"י אחר בתאונת דרכים, אותו אחר אחראי לכך משפטית, באשר באם לא ניתן היה למנוע התאונה, האחר אף שהרג, אינו אחראי משפטית. ברי, כי ברור שאלה זו אינו כה פשוט ברבים מן המקרים, ולעיתים כנגד אדם מוגש כתב אישום שעניינו גרם מוות של אחר בתאונת דרכים, ונושא אחריותו מתברר ונבחן במהלך ניהול התיק.

 

במסגרת זו קיימים למעשה שני נדבכים עיקריים – האחד הכרעה באשר למצב העובדתי בשטח על נתוניו השונים, מצב שלעיתים אינו ברור וידוע כולו. הנדבך השני – הכרעה באשר לשאלה המשפטית – האם במצב הדברים שנפסק שהוא שהיה בפועל, הנהג הפוגע אחראי לגרם המוות.

 

ייצגתי לאחרונה בתיק גרם מוות ברשלנות בתאונת דרכים, בה טען הנהג הפוגע, כי הולך הרגל – פועל שהיה בדרכו לעבודה – התפרץ לפתע אל הכביש.

 

בתיק זה, לא קיבלה התביעה גרסת הנאשם, והגישה כתב אישום כאמור, בטענה כי הנהג התרשל, תוך שסברה על סמך חוו"ד מומחי המשטרה, כי פגע בהולך הרגל בשול ולא כשחצה את הכביש. בסופו של הליך, לאחר שהוכחנו כי לא ניתן היה למנוע את התאונה, באמצעות ראיות שהובאו על ידינו ובאמצעות חוו"ד מומחה מטעמנו, חזרה בה התביעה מעבירת גרם המוות.

 

מידע זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ושימוש בו ו/או יישומו לגבי מקרה ספציפי הינו באחריות הקורא בלבד.

 


עודכן ב: 27/03/2012