ככלל, שופט יפסל מלדון בתיק כאשר הוכח על-ידי טוען הטענה כי קיים חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים מצד השופט. משוא פנים מבחינה מילוליות-מילונית הינו יחס מפלה.

 

 

בבואנו לבחון קיומה של עילת הפסלות הרי שהשאלה הנשאלת תהא: האם נוצרה בלב השופט דעה קדומה אשר תמנע ממנו לנהל את המשפט באופן מקצועי ולפיכך תגרום לגיבוש עמדה סופית טרם סיום המשפט?

 

 

יש לציין כי אין מדובר בכלל גורף וישנם חריגים שונים.

 

 

לדוגמא: בפס"ד אלמקייס נקבע כי החשיפה עצמה לעברו הפלילי של נאשם אין בה כדי להקים עילת פסלות וקיימת חזקה (הנחה עובדתית) על השופט שאיננו נגוע בדעה קדומה ולפיכך בשל חזקה זו על הנאשם הראיה כי אין כל סיכוי שדעת השופט תשתנה במהלך המשפט.

 

 

יחד עם זאת נקבע בפסיקה כי ישנו רציונל חשוב נוסף לפיו צדק לא צריך רק להיעשות אלא צריך גם להראות! ובשמו המקובל "מראית פני צדק". רציונל זה מקורו בתפיסה שיפוטית לפיה במצבים מסוימים, ניהול התיק על ידי שופט מסוים תפגע בתדמיתו של בית-המשפט כשואף למשפט המושתת על עדני אמת וצדק.

 

 

נמצא אם כן, שאף אם לא הוכח כי השופט היה נגועה בדעה קדומה, עדיין ניתן יהיה לעיתים לבקש את פסלותו, זאת בטענה כי המשך ניהול המשפט על-ידו תפגע בתדמיתו הכשרה של בית-המשפט.

 

 

האם בהצעת שופט להסדר טיעון יש כדי להקים עילת פסילה?


 

יש הטוענים כי הצעת שופט להסדר טיעון טרם הכרעת דין יש בה כדי להצביע על דעה קדומה שקיננה בלבו היות ולא נסתיים המשפט וחלק מהראיות טרם הובאו בפניו. הוא הדין בהצעת שופט לעונש מסוים שכן יש בכך כמעין המלצה לעונש הולם ולמעשה בקשה להודות באשמה תמורת עונש ולפיכך במקרה כזה תהא טענה מצד הנאשם כי אין טעם להמשיך במשפט שכן כבר נוצר הרושם שהשופט גיבש עמדה סופית "וננעלה דעתו".

 

 

מאידך גיסא יש הטעונים כי הצעת שופט להסדר טיעון נופלת לכאורה בגדר התייעצות פרטית, אקראית ושולית שבמהלך הדיון. ולפיכך תישלל הטענה שנתגבשה דעת השופט שכן מדובר בשיחה אגבית ובהתבטאות פישורית בעלת אופי היפותטי. ואף אם נראה בהצעה לסדר הטיעון כהבעת דעתו של השופט בדבר סיכויי המשפט, עדיין היא תחשב כדעה "לכאורית" והאיסור הינו על דעה קדומה ולא על דעה קודמת.


 

מהו השלב בו מועלת טענת הפסלות?


 

המועד הטבעי להעלאת טענת פסלות הינו תחילת המשפט, לאחר הקראת כתב-האישום (סעיף 146(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב -1982). למעט חריג המאפשר לעלות בשלב מאוחר יותר מיד אם ייוודע עילת הפסלות ובלבד שבית-המשפט טרם סיים את מלאכתו. ויודגש כי במצב של העלאה מאוחרת של הטענה, על טוען הטענה יצטרך לעמוד במבחן "היכולת לדעת" על עילת הפסלות. דהיינו, ככלל, עליו להראות לבית-המשפט כי לא ידע ואף לא יכול היה לדעת על קיומה טרם לכן.

 

 

האמור לעיל הינו מידע חלקי בלבד ואינו מהווה יעוץ משפטי או תחליף לו. ההסתמכות על המידע לעיל הינה באחריות המשתמש בלבד!