האם פיצוץ של מטען חבלה נחשב לתאונת עבודה?

בית הדין הארצי לעבודה דחה בשבוע שעבר את ערעורו של שיפוצניק אשר נפגע ממטען חבלה שהוצמד לרכבו, וביקש להכיר בכך כפגיעה בעבודה, מאחר והיה בדרכו למקום עבודתו באותה העת. בית הדין קבע כי אמנם היה בדרכו לעבודה, אולם הפגיעה היתה קשורה בקשר ישיר לזהותו ולא לסיכוני הדרך, ועל כן דחה ערעורו.

לפי כתב התביעה שהוגש לבית הדין האזורי, במאי 2009, בשעה שבע בבוקר, טלפן אליו חברו וביקש ממנו לבוא לסייע לו בתיקון תקלה שאירעה ברכבו. המערער הסכים מיד לבוא לעזרתו. אולם, לאחר נסיעה קצרה של מטרים ספורים, התפוצץ מטען חבלה שהוצמד לרכבו.

כתוצאה מהפיצוץ, הוא נפצע קשה והובהל לבית החולים שם אושפז לתקופה ממושכת, ואף נאלץ לעבור תהליך שיקומי בבית חולים נוסף בחיפה. לאחר חקירת המשטרה בעניין, נראה כי ככל הנראה חלה טעות בזיהוי, בעקבות הדמיון הרב של הטנדר בו נהג לזה שהיה ברשותו של מושא הפגיעה.

לאור פציעתו, ניגש העובד למוסד לביטוח לאומי והגיש תביעה בגין פגיעה בעבודה, שכן לטענתו הוא היה בדרכו למקום העבודה באותה עת. הביטוח הלאומי סירב להכיר בפציעה, שכן לטענתם, הוא כלל לא היה בדרכו לעבודה אלא לבית חברו על מנת לסייע לו לתקן את רכבו, כפי שהוא בעצמו הצהיר.

לפיכך, הגיש העובד תביעתו לבית הדין האזורי, שם טען כי ממילא בית חברו נמצא בדרכו לעבודה, והוא לא נדרש לסטות מהדרך. התכנון היה כי יסייע לחברו אך ימשיך משם לעבודתו, ועל כן, החלטת הביטוח הלאומי אינה צודקת ועליו לקבל הכרה כמי שנפגע בדרכו לעבודה.

בית הדין האזורי דחה את התביעה, וקבע כי מעדותו עולה סתירה חמורה. כך למשל טען בתחילה כי למעשה התכוון להגיע קודם לעבודה במחסן, ואפילו להסתובב מעט ו"לסגור עסקאות", ורק מאוחר יותר להגיע לחברו. כמו כן, באותה עדות ציין כי טרם נסיעתו, הוא ביקש משותפו לדירה להכין קנקן תה או קפה, ותכנן לחזור לאחר שיסייע לחברו, לאסוף את הקנקן ולהסיע את שותפו לעבודה.

מנגד, טען בתצהירו כי הסיבה שמדובר בפגיעה בעבודה נעוצה בכך שהוא לא היה צריך לסטות מהדרך כלל, וביקש לעצור אצל חברו ואז להמשיך לעבודתו כרגיל.

הסתירה בין שתי הטענות, כמו גם עדותו של חברו אשר מסר כי המערער אמר לו שיגיע אליו תוך 10 דקות, הובילה את בית הדין להכריע כי הוא לא היה למעשה בדרכו לעבודה, ומטרת נסיעתו היתה לנסוע לחברו, ואז לחזור לביתו ולקחת את הקפה.

לבסוף, קבע בית הדין כי למרות שמטען החבלה הוצמד לרכבו ככל הנראה בשל טעות בזיהוי הטנדר, ולמרות שבמובן זה מדובר בסיכוני הדרך, שהרי הוא לא היה בדרכו לעבודה ועל כן תביעתו נדחית.

העובד לא קיבל את פסק הדין, וביקש להגיש ערעור על ההחלטה לבית הדין הארצי. לדבריו, למעשה לא היתה כל סתירה בין עדותו לבין תצהירו, כאשר בשתיהן טען כי הוא ביקש לנסוע ראשית למחסן הכלים, משם למקום העבודה ורק אז לחברו. לטענתו, מדובר באי הבנה ובטעות של בית הדין, ולולא טעות זו היה ודאי מקבל את ההכרה שייחל לה.

מנגד, טען המוסד לביטוח לאומי כי ממילא לא יכול המערער לקבל הכרה מאחר וגם אם רק ביקש ללכת לחברו בדרך לעבודה, שהרי לא מדובר בסטייה בדרך אשר מוכרת בחוק. לפי תנאי החוק, הסטייה המותרת הינה רק לצורכי תפילה או להבאת הילדים למוסד הלימודים או ממנו.

מטען חבלה אינו נכנס להגדרת סיכוני דרך

כמו כן, טען המוסד כי מטען החבלה אינו נכנס להגדרת "סיכוני הדרך" כקבוע בחוק, שכן המטען הוצמד לרכבו בשל טעות בזיהוי, וללא קשר לעבודתו, ועל כן יכלו להצמידו בכל שעות היממה, ולאו דווקא בעת יציאתו לעבודה.

בית הדין הארצי דחה את הערעור, אך מטעמים הפוכים לאלה של בית הדין האזורי. קביעת ביה"ד האזורי, אשר נתמכה על ידי הביטוח הלאומי באשר לדרך שהתכוון לעשות המערער באותו הבוקר נדחתה, ונקבע כי עלה בידי התביעה להוכיח כי למעשה הוא עומד בתנאים להחלת החוק, והוא אכן היה בדרכו לעבודה.

עוד קבע בית הדין הארצי כי ביה"ד האזורי אמנם צדק בהחלטתו אולם לא מהסיבות הנכונות, אלא בהיפוך מלא. כך קבעה השופטת כי למעשה בעוד המערער היה אכן בדרכו לעבודה, לא היה מדובר בסיכוני הדרך, כפי שנקבע בהחלטה הקודמת, שכן המפגעים אשר ביקשו לפגוע בבעל הטנדר, עשו זאת בשעות הלילה ללא קשר לצאתו מהעבודה, וכן היו יכולים לעשות זאת בכל זמן אחר.

יש לך שאלה? 

פורום מימוש זכויות רפואיות כספיות
פורום ביטוח לאומי

על כן, דחה בית דין הארצי את ערעורו של השיפוצניק, וקבע כי הפגיעה ממטען החבלה שהוצמד ככל הנראה בטעות לרכבו, אינו יכול לקבל הכרה כפגיעה בעבודה, וזאת משום שאינו עומד בכללי סיכוני הדרך.