הנורמות הקובעות את יחסי העבודה בין עובד למעביד ואת תנאי העבודה, נובעות משלושה מקורות שונים: חקיקה, הסכמים קיבוציים וחוזה עבודה אישי. מרבית זכויות העובדים הקבועות בחקיקה הן זכויות קוגנטיות אשר לא ניתן להתנות עליהן בחוזה, אלא לטובת העובד.

 

מדובר בחקיקה המעגנת זכאויות מינימאליות של העובדים וחובות מינימאליים של המעבידים כלפי עובדיהם. מקור נוסף מצוי בהסכמים הקיבוציים, אשר חלים על ענף עבודה מסוים או אשר תחולתם הורחבה לכלל המשק על ידי צו הרחבה. המקור השלישי הוא חוזה העבודה הפרטי בין העובד למעביד. כאמור, זכויות העובד בחקיקה הן קוגנטיות ומהוות חלק בלתי נפרד מיחסי עבודה ומחוזה העבודה בין העובד למעביד. בין היתר, קובע החוק גם את מועד תשלום שכר העבודה.

 

מדוע נדרש כי מועד תשלום שכר העבודה יקבע בחוק?

 

דיני העבודה מונעים מתוך התפיסה כי ביחסי העבודה, העובד הוא הצד החלש יותר ולכן יש לנסות לצמצם את פערי הכוחות בין העובד למעביד באמצעות חקיקת מגן. כאשר מדובר במועד תשלום שכר העבודה, ללא הגנה בחוק, עשוי מעביד להימנע מתשלום שכר עבודה לעובד במשך זמן רב, או לקבוע מועד תשלום מאד מאוחר. מדוע?

 

התשובה היא פשוטה: ערך הזמן של הכסף. 100 שקלים כיום אינם שווים ל-100 שקלים בעוד שבוע. סכום כסף כיום שווה יותר מאותו סכום כסף בעתיד. יש ערך נוסף לכך שניתן לבזבז את הכסף כעת, בניגוד לכסף שיתקבל בעתיד שכרגע לא ניתן להשתמש בו. כמו כן, אם אדם יפקיד סכום כסף בפיקדון בבנק למשל, בעוד תקופת זמן מסוימת של חודש, שנה וכו', אותו כסף יצבור ריבית וכך הסכום יהיה גבוה יותר. לפיכך, למעבידים יש תמריץ לדחות את התשלום כמה שרק אפשר.

 

מהו מועד התשלום הקבוע בחוק?

 

חוק הגנת השכר קובע מועדי תשלום שכר שונים בהתאם לאופן העבודה:
• שכר עבודה חודשי ישולם בסוף החודש.
• שכר עבודה שאינו חודשי – כלומר שכר עבודה המשתלם לפי יום עבודה, שעת עבודה, שבוע עבודה וכדומה ישולם בסוף כל מחצית חודש, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה.

 

בפועל, מעסיקים נוהגים לשלם את שכר העבודה עד היום התשיעי שלאחר מועד תשלום השכר כאמור. סנקציה על המעביד בגין איחור בתשלום השכר מוטלת רק במידה והמעביד לא שילם את השכר עד היום התשיעי שלאחר מועד התשלום - תשלום השכר מאוחר יותר מהיום התשיעי מהווה למעשה הלנת שכר לפי חוק הגנת השכר. לפיכך ניתן לומר כי לפי חוק הגנת השכר, על מעביד לשלם שכר חודש עבודה לא יאוחר מהיום התשיעי של החודש העוקב. כלומר, שכר עבודה של חודש ינואר ישולם לכל המאוחר בתשיעי לפברואר.

 

מה קורה אם לא ניתן לשלם את השכר ביום התשיעי שלאחר מועד התשלום?

 

יתכנו מקרים בהם היום התשיעי שלאחר מועד התשלום נופל על ערב חג, חג או שבת – במקרים אלה לא ניתן להעביר באותו יום את תשלום השכר. במצב זה, על המעביד לדאוג להעביר את השכר לעובד לפני היום התשיעי, כדי להימנע מתביעה אפשרית בגין הלנת שכר. כאמור, החוק אינו קובע כי יש לשלם את השכר ביום התשיעי לאחר מועד התשלום – אותו יום תשיעי מהווה מועד אחרון לתשלום ועל כן מעביד אשר לא שילם את שכר העבודה עד מועד זה ייחשב למלין שכר.

 

יש לציין כי המצב שונה כאשר האיחור בתשלום נובע מסיבות שאינן בשליטתו של המעביד. כך למשל, אם החלה שביתה בתחילת חודש פברואר אשר הסתיימה רק ב-10 לפברואר ועל כן לא יכול היה המעביד לשלם לעובדיו את שכרם עד התשיעי לחודש– בית המשפט לא יחשיב את האיחור כהלנת שכר.

 

במידה והמעביד לא שילם את שכר העבודה במועד, יכול העובד לתבוע את המעביד עבור פיצויים בגין הלנת שכר. לפי חוק הגנת השכר, הפיצוי בגין הלנת שכר יכול שיחושב באחת הדרכים הבאות, לפי התוצאה הגבוהה יותר:


• עבור השבוע הראשון לאיחור בתשלום שכר העבודה – 5% מהשכר המולן ו 10% נוספים מהשכר המולן עבור כל שבוע איחור נוסף.
• 20% מהשכר המולן והפרשי הצמדה עבור כל חודש של הלנת שכר וכן הפרשי הצמדה עבור התקופה שבין מועד התשלום המקורי ועד ליום התשלום בפועל.

 

יש לך שאלה?

פורום זכויות עובדים | התאגדות עובדים

 

מועד תשלום שכר העבודה משמעותי הן עבור העובד והן עבור המעביד, ועל כן נקבע בחקיקה. שכר עבודה יש לשלם לא יאוחר מתשעה ימים לאחר מועד התשלום הקבוע בחוק. כאשר מדובר בשכר עבודה חודשי מועד התשלום הקבוע הינו סוף החודש, כאשר מדובר בעובד לפי שכר יומי או שעתי מועד התשלום הקבוע הינו עם תום מחצית החודש. כל איחור מהווה למעשה הלנת שכר אשר עשויה לגרור עמה סנקציה אזרחית ופלילית.