.jpg)
קונסיגנציה היא שיטת מכירה הנהוגה בענף הקמעונאות, המכונה גם מכר מותנה, או משגור. על פי שיטה זו בעל חנות מקבל את הסחורה מהיצרן ולא רוכש אותה, ומשלם ליצרן רק לאחר שהפריט נמכר ללקוח. זאת לעומת השיטה המקובלת יותר בשוק שבה בעל חנות קונה סחורה מהיצרן ומציע אותה למכירה בחנותו, לאחר שרכש את המלאי.
שיטת הקונסיגנציה נותנת עדיפות לבעלי החנויות ורווחית פחות עבור הספקים. ניתן למצוא קונסיגנציה בענפים תחרותיים, כמו בענף האופנה, שבו לספקים שהם בדרך כלל מעצבי האופנה יש כוח מיקוח נמוך יחסית מול בעלי חנויות.
הסכם קונסיגנציה הוא חוזה נפוץ בענף הסיטונאות והזכיינות, מדובר בחוזה מסחרי שנכרת בין הספק שהוא היבואן, היצואן או ספק משנה, לבין הקמעונאי המפיץ את הסחורה שהוא בעל העסק, הסוחר או המשווק. עסקת קונסיגנציה מוכרת רק כאשר היא מוסכמת על ידי הצדדים ומשקפת את כוונתם האמתית בעת ההתקשרות.
תניית שימור הבעלות
ההסכם מורה כי הסחורה נותרת בבעלות הספק עד שהמשווק מצליח למכור אותה. לאחר ביצוע עסקת המכירה הסוחר מקבל אחוז מסיום מהעסקה. המשמעות המעשית של הסכם קונסיגנציה היא שבעל החנות או המשווק, אינו רוכש את הסחורה, אלא רק מחזיק אותה עבור הספק, ולכן הוא לעולם לא יהיה הבעלים שלה.
בחוזה בין ספקי הסחורה לסוחרים מתקיימת תניית שימור בעלות, שהיא תניה חוזית המתבססת על הוראות סעיף 33 לחוק המכר. לפי תנאי זה הבעלות בטובין נשארת בידי הספק עד תשלום מלוא התמורה, למרות שהחזקה בסחורה עוברת ללקוח, שגם הוא יכול להשתמש בסחורה ולמכור אותה ללקוחות אחרים.
על פי סעיף 33 לחוק המכר: "הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות". כלומר, הבעלות בטובין תעבור על ידי מסירתו או בכל דרך אחרת לפי הסכמת הצדדים בחוזה.
הסיכון הכספי בהסכם קונסיגנציה
מאחר שהבעלות על הסחורה נותרת בידי הספק, המשווק מפחית את רמת הסיכון שלו להפסדים כספיים, מכיוון שעל פי ההסכם, גם אם לא יצליח למכור את הסחורה, הוא רשאי להשיבה לידי לספק ואינו לא נדרש כלל לשלם עבורה. בדרך זו המשווק משפר את תזרים המזומנים של העסק ויכול לנתב את כספו לאפיקים אחרים. כמו כן, מי שדואג לחידוש המלאי הוא הספק ולא המשווק.
ניסוח הסכם קונסיגנציה
כדי לשמר את הבעלות בטובין יש לערוך הסכם בין הצדדים, בטרם אספקת הסחורה. במסגרת החוזה יש להביא לידי ביטוי את כוונתם האמתית של הצדדים ליצור שימור בעלות בטובין, ובין היתר, תשולב תניית שימור הבעלות.
החוזה חייב להתאים לסוג הפעילות העסקית ולמאפייני הלקוח. חשוב לוודא כי מופיע סעיף מפורש בהסכם קונסיגנציה העוסק בשאלה בידי מי מהצדדים נותרת הבעלות על הסחורה, ואחריות כל אחד מהצדדים במקרה שהיא לא תימכר.
יש לך שאלה?
בחוזה יש לקבוע את תקופת הקונסיגנציה, חלוקת הרווחים לאחר המכירה, תשלומי המוכר ותעריפים השונים על פי אחוזי מכירה, אחריות המוכר, בטוחות ופיצוי עבור אובדן, טענה ונזק. כדי לצמצם את החשיפה המשפטית הכרוכה בעסקאות מסוג זה, מומלץ לפנות לייעוץ של עורך דין מסחרי.
.jpg)
.jpg)
