כל רופא שקיבל על עצמו לטפל בחולה, מחויב להשתמש בזהירות מוגברת ובמיומנות הדרושות על פי החוק. הרופא נדרש לעשות כל שביכולתו כדי למנוע תקלה או פגיעה במטופל כתוצאה מאופן או סוג הטיפול. במקרה שהרופא הפר את חובת הזהירות וכתוצאה מכך נגרם נזק משמעותי לחולה, ניתן להגיש נגדו תביעה בעילה של רשלנות רפואית כדי לקבל פיצויים.

 

במסגרת ההליך המשפטי נבדק האם מתקיימים שני תנאים מצטברים - חובת זהירות מושגית ביחס לסוג הנזק שנגרם ואופן התרחשותו במסגרת יחסי רופא – מטופל, וחובת זהירות קונקרטית המתייחסת למקרה הספציפי. חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת על פי מבחן הצפיות, אשר בודק האם הרופא היה יכול לצפות את התרחשות הנזק בנסיבותיו המיוחדות של המקרה והאם הוא היה צריך לצפות את התרחשות הנזק.

 

בנוסף לקיומה של חובת זהירות, על התובע להוכיח כי הרופא הפר את חובת הזהירות, שנגרם נזק בגין ההפרה וקיים קשר סיבתי בין התנהגות הרופא, ההתרשלות, והנזק. במקרה שהתקיימו כל היסודות של עוולת הרשלנות, קובע בית המשפט כי אכן הייתה רשלנות ופוסק פיצויים לתובע בהתאם לנזק שנגרם לו.


תביעה בגין הפרת חובות הסבר ומעקב רפואי

 

בשנת 2001, פנה התובע, יליד 1954, לרופא עור בקופת חולים, עם פצע בשפה התחתונה. בשל עברו הרפואי וחשד כי מדובר בסרטן תאי קשקש, הפנה אותו הרופא לביופסיה אצל כירורג פלסטי בבית חולים. לאחר קבלת תוצאות הבדיקות, התקבלה תשובת המעבדה, שבה הופנה התובע לכריתה מלאה של הנגע ושחזור.

 

לאחר כחודש ימים, בוצעה הביופסיה על ידי רופא כירורג שנטל ארבע דגימות. על פי תשובת המעבדה נמצאו שלוש דגימות שפירות וברביעית נמצא נגע טרום סרטני. לאחר קבלת התשובה פגש התובע ברופא שלישי, ומאז הביקור האחרון לא פנה התובע לרופאים, לא ביצע טיפול כלשהו ולא היה במעקב.

 

בחלוף שנתיים פנה התובע לבדיקה עם פצע גדול בשפה, ונמצא סרטן במקומות שונים בשפה, כולל באזורים שבהם נטלו דגימות שפירות. התובע עבר ניתוח לכריתת חלק מרכזי בשפה ולשחזור, וניתוח לכריתת קשריות לימפה בצוואר. הוא שוחרר כששפתיו תפורות זו לזו וניזון במשך תקופה ארוכה דרך קשית. לאור התכווצות הפה וקושי לפעור אותו, התובע נזקק לעבור שחזור נוסף באמצעות מתלה שניטל משפתו העליונה.


הרופא שיחרר את המטופל ללא הסבר וללא מעקב

 

התובע טען שלאחר ביצוע הביופסיות הוא שוחרר לביתו ללא הפניה לטיפול נוסף, למרות הימצאותו של נגע טרום סרטני. לטענתו, היה על הרופא להסביר לו את הסכנות הטמונות במצבו הרפואי, את חשיבות האבחון והטיפול המוקדם, לוודא כי אכן הגיע לניתוח, ולברר את הסיבה לאי ביצועו. עוד טען כי אם הכריתה הייתה מתבצעת מיד לאחר קבלת התשובה מהמעבדה, קיימת סבירות גבוהה שלא היה נגרם לו נזק רב שהותיר נכות צמיתה.

 

בית משפט השלום בתל אביב יפו, קיבל לאחרונה את התביעה בעילת רשלנות רפואית, בגין הפרת חובות הסבר ומעקב, וקבע כי הנגע הטרום סרטני בשפתו של התובע לא טופל במועד גילויו, וכעבור שנתיים התגלה בשפה סרטן שחייב כריתה נרחבת, ניתוחים וטיפולים מורכבים שהותירו לתובע נכות.


יש לך שאלה?

פורום רשלנות רפואית באבחון

 

עוד קבע בית המשפט כי התובע הוכיח שבביקורו האחרון בבית חולים, לאחר קבלת התשובות מהביופסיות, אמר לו הרופא שהכל בסדר ואין לו כלום, ונמצא קיים קשר סיבתי בין אי ביצוע הכריתה בשנת 2001 לבין הופעת הסרטן כעבור שנתיים. בסופו של דבר התביעה נגד בית החולים התקבלה, והתובע קיבל פיצויים בסך של 310,000 שקלים, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% והוצאות משפט. ת"א 18567-08