לאחר שבית משפט השלום קיבל תביעת לשון הרע באופן חלקי וזיכה את התובע בפיצויים בסכום של 7,500 שקלים, שני הצדדים הגישו ערעורים על תוצאת פסק הדין - הן התובע, אשר הלין על דחיית חלק מהתביעה ועל גובה הפיצוי שקיבל, והן האישה אשר חויבה לפצות אותו, אשר התנגדה לחיובה בפיצויים כלל.


במסגרת פסק הדין שניתן בהליך הקודם בבית משפט השלום, נקבע כי פרסומים שבהם הוצג התובע, אשר עוסק במתן הרצאות במוסדות שונים, כמי שמטריד מינית - מהווים לשון הרע. עם זאת קבע בית המשפט כי מרבית הפרסומים שהוצגו על ידי שתי הנשים הנתבעות - מנהלת עמותה המסייעת לנשים דתיות שהוטרדו מינית ופסיכולוגית קלינית שכיהנה כיו"ר העמותה - אינם מהווים לשון הרע. זאת מכיוון ששתי הנשים פעלו בתום לב ומתוך חובה חברתית ומוסרית בפעילותן לטובת נשות הקהילה הדתית.


הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים קיבל דווקא את ערעורן של הנשים, ודחה את ערעורו של התובע. זאת לאחר שנקבע כי גם הפרסום שבגינו זכה בפיצויים התבצע בתום לב. בסופו של דבר הערעור המרכזי שהוגש כנגד הנשים נדחה, והערעור הנגדי שהגישו הנשים התקבל. הפיצוי שנקבע בפסק הדין הקודם בוטל, והמערער חויב בתשלום של 20 אלף שקלים לכיסוי הוצאות המשפט.


תלונה בגין הטרדה מינית הוגשה כנגד המערער על ידי בחורה צעירה שהשתתפה באחת מהרצאותיו


הפרסומים שהופצו אודות המערער התבססו על תלונה שהוגשה נגדו על ידי בחורה צעירה שטענה כי הוטרדה מינית לאחר שהשתתפה בהרצאה שלו בארגון העוסק ביהדות. תלונתה של הצעירה התבררה אצל בודק חיצוני בהליך שיזם רבה של העיר רמת גן, ובסופו של ההליך הוטלו על המערער מגבלות שונות הנוגעות להרצאותיו, וכמו כן הוא הושעה מהארגון שבו נתן את ההרצאה למשך שנתיים.


לאחר מכן פרסמו שתי הנשים באינטרנט כי המערער הטריד את הצעירה, ובפרסום אחד אף טענו כי הגיעו לידיהן תלונות של נשים נוספות אשר הוטרדו מינית. באופן עקרוני מדובר בלשון הרע, אולם כבר בבית המשפט הקודם נקבע כי אכן הגיעו אליהן תלונות נוספות, כלומר שהפרסום היה מבוסס על האמת, וכן כי היה עניין ציבורי במידע שפרסמו, ולכן עומדת להן הגנה של אמת בפרסום. קביעה זו של בית משפט השלום התקבלה גם בהליך זה על יד בית המשפט המחוזי.


כמו כן, נקבע כי קיימת הגנת תום הלב לגבי שני פרסומים אחרים, האחד שבו נכתב כי ועדת בוררות קבעה כי המערער הטריד את הצעירה מילולית, והשני שבו נרשמה הפניה לקישור לכתבה שנערכה עליו בנושא זה. הרכב השופטים קבע כי מאחר ששתי הנשים שייכות לעמותה אשר עוסקת באופן ספציפי בהטרדות מיניות בקרב הקהילה הדתית, חלה עליהן חובה חברתית לפרסם את הדברים ולהביא אותם לידיעת הציבור.


האם הפרסומים אודות ההטרדה המינית שבוצעה לכאורה הועלו בתום לב?


באשר לכתבה שאליה הפנתה אחת הנשים, אשר פורסמה על ידי אישה אחרת, הוגשה תביעת לשון הרע נפרדת על ידי המערער, ובין הצדדים נחתם הסכם פשרה שבמסגרתו אישר המערער כי הסכים להחלטה שניתנה בעקבות הבירור שהתבצע בעקבות תלונתה של הצעירה. בנסיבות אלה, קבעו השופטים, עומדת לנשים הגנת תום הלב.


כמו כן, הפרסום לא חרג מהנדרש. אמנם בהליך הבירור לא נקבע במפורש כי הטריד מינית, אולם הוטלו עליו מגבלות לאחר שנקבע כי שוחח עם הצעירה על עניינים פרטיים ומיניים באופן ישיר, ומבלי שיוכל לספק הסבר חלופי למגבלות שהוטלו עליו. בנסיבות אלה, הפרסומים שהעלו הנשים לא חרגו מגבולות הסביר.


הפרסום שבגינו חויבה אחת הנשים בפיצוי מאחר שלא עמדה לה הגנת תום הלב, התבצע במסגרת קבוצת פייסבוק, שבה צירפה אחת הנשים קישור לכתבה תוך שהיא מציינת כי ניתן להבין מכך משהו על התלונות הנוספות. פרסום זה עלה במסגרת שרשור, ובית המשפט הקודם שלל את תום הלב משום שעלה לאחר הסכם גישור שנחתם בין המערער לאישה שכתבה עליו את הכתבה.

 

יש לך שאלה?

פורום לשון הרע


ואולם, בית המשפט המחוזי דחה מסקנה זו, וקבע כי לא ניתן לשלול את הגנת תום הלב על פי הסכם גישור שהנשים כלל לא היו צד לו. בנסיבות אלה נדחה הערעור שהוגש על פסק הדין על ידי המערער, והתקבל הערעור הנגדי שהוגש כנגד פסק הדין אשר קבע כי הפרסום האמור מהווה לשון הרע. סכום הפיצוי שנקבע במשפט הקודם בוטל, והמערער חויב לשאת בהוצאות המשפט של שתי הנשים בסכום של 20 אלף שקלים.


ע"א 35766-01-16