בית משפט השלום בנתניה חייב אישה בתשלום פיצויים בסכום של כ-370 אלף שקלים לבני זוג, לאחר שהשתכנע כי גרמה להם בחוסר תום לב ובאמצעות מצגי שווא לרכוש מספר נכסים להשקעה בארצות הברית, אף על פי שהיו במצב מזעזע שאינו מאפשר מגורים ורבצו עליהם חובות משמעותיים לעירייה. כמו כן, בני הזוג אף שוכנעו לקנות נכס שכלל לא קיים בעקבות התרמית.


במהלך המשפט קיבלה השופטת את הרושם כי האישה הנתבעת התעשרה שלא כדין על חשבונם של בני הזוג, ולכן הטילה עליה לשלם פיצויים על הסכומים ששולמו עבור הנכסים. היא חייבה אותה בתשלום סך של כ-106 אלף דולר לפי ערכו השקלי במועד פסק הדין, וכן לשאת בתשלום הוצאות המשפט של התובעים, בסך של 45 אלף שקלים.


בני הזוג גילו שחלק מהנכסים שקנו לא שווים את הכסף שהושקע בהם, וחלק מהנכסים בכלל לא קיימים


על פי גרסתם של בני הזוג שהגישו את התביעה, האישה הנתבעת ובן זוגה, אשר הוכרז כפושט רגל, ניצלו ותמרנו אותם באמצעות מצגי שווא לרכוש נכסים במיטב כספם, ולהשקיע סכומים ניכרים בשלושה בתים באינדיאנפוליס שבארצות הברית באמצעות חברת אחזקות אמריקאית, שהייתה בשליטתו של בעלה של הנתבעת.


לטענת בני הזוג, שלושת הבתים שרכשו הוצגו להם כנכסים מניבים אשר מספקים תשואה קבועה, יציבה ויפה באמצעות השכרתם, והם התפתו לרכוש אותם לאור מאמצי שכנוע רבים של הנתבעת ובן זוגה. חלק מהתשלומים הועברו לאישה וחלק לבן זוגה, והם כללו גם דמי ניהול. התובעים הוסיפו כי הנתבעת היא זו ששכנעה אותם ופעלה מולם, ואף החתימה אותם על רכישת הנכסים.


אמנם תחילה הם קיבלו דמי שכירות, אולם לאחר מכן התשלומים פסקו. אז גילו לתדהמתם כי הנכסים שרכשו במיטב כספם לא ראויים למגורים, ומוטלים עליהם חובות לעירייה בסכומים משמעותיים. הנכס השלישי, כך התברר להם, בכלל לא קיים.


הנתבעת טענה כי לא הייתה מעורבת בעסקה וכי לא הבטיחה לבני הזוג דבר


מצדו השני של המתרס, הסבירה הנתבעת כיצד החברה האמריקאית קרסה בעקבות מחדלים של חברות ניהול הנכסים שנשכרו על ידה, אשר הובילו לנזקים לנכסים ולעזיבת שוכרים. בעקבות קריסתה של החברה, נכנס בן זוגה להליכי פשיטת רגל.


בנוגע לתביעה עצמה, טענה הנתבעת כי בכלל לא הייתה קשורה לעסקה שנרקמה בין התובעים לבן זוגה, כי אינה קשורה לעסקיו של בן הזוג, כי מעולם לא קיבלה כל תשלום מבני הזוג ומעולם לא הבטיחה להם כלום. ההיכרות איתם לטענתה הייתה שטחית בלבד, ונעשתה כבדרך אגב.


בית המשפט: בני הזוג הוטעו על ידי החברה, ולנתבעת היה חלק בהונאתם


תחילה קיבלה השופטת את טענתם של בני הזוג בדבר המרמה וההטעיה, ולפי המסמכים והראיות שהוצגו בפניה קבעה כי החברה הטעתה אותם לחשוב כי הם רוכשים בתים בסכום סביר, אולם למעשה התברר שערכם של הנכסים נמוך באופן ניכר ונכס שלישי בכלל לא קיים.


לגבי חלקה של הנתבעת במרמה, הובהר כי כבר בפגישה הראשונה, הנתבעת ובן זוגה הציגו את ההשקעה באמצעות החברה כהשקעה משתלמת. בני הזוג טענו כי הנתבעת הייתה המשכנעת הראשית והרוח החיה מאחורי העסקה. אם באמת הנתבעת לא הייתה קשורה בכלל לחברה, מדוע השתתפה בפגישות? תהתה השופטת.


כמו כן קבעה השופטת כי לא קיבלה מענה מהנתבעת לגבי מסרונים ששלחה לבני הזוג על כך שהיא צריכה להעביר להם את שכר הדירה, מסרונים אשר מהווים ראיה לכך שדווקא הייתה מעורבת בעסקה ובפעילות החברה. היא אף החתימה אותם על מסמכים שונים הקשורים לעסקה, ומעדויות של אנשים נוספים אשר רכשו נכסים דרך החברה התברר כי הנתבעת דווקא הייתה פעילה בשיווק ובמכירת הנכסים.


בני הזוג יקבלו פיצויים עקב תרמית ובשל התעשרותה של הנתבעת על חשבונם


במקרה זה, קבעה השופטת, התקיימה עוולת התרמית כפי שהיא מוגדרת בפקודת הנזיקין, בשל מצגי השווא שהוצגו בפני בני הזוג, הפקדת תשלומי המשקיעים בחשבונה האישי של הנתבעת והניסיונות להתחמק מהם.

 

יש לך שאלה?

פורום השקעות נדל"ן בארצות הברית - נכסים בארצות הברית


מלבד זאת, המשא ומתן נוהל על ידי הנתבעת בחוסר תום לב, והיא התעשרה שלא כדין על חשבונם של התובעים. נקבע כי בני הזוג זכאים לקבל את הכספים שהשקיעו בחזרה, ולאור האמור חויבה הנתבעת בפיצויים בסך של כ-370 אלף שקלים, וכן בתשלום הוצאות המשפט בסך של 45 אלף שקלים נוספים.


ת"א 33044-05-15
 


עודכן ב: 14/05/2018