סכסוך שהתגלע בין אישה לבין בעל מסעדה אשר פועלת בבניין מגוריה בגבעתיים, לנוכח התנגדותה לקיומה של המסעדה בטענה שהיא פוגעת במרקם חייהם של דיירי הבניין, הסתיים בתביעה שהגיש בעל המסעדה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, שבמסגרתה דרש פיצויים בגין פרסום לשון הרע כנגדו בפייסבוק.


הרקע לתביעה היה פרסום ידיעה בפייסבוק על כך שראש העיר מתכוון לחגוג את יום הולדתו במסעדה המדוברת. השכנה פרסמה תגובה לידיעה זו ובה התייחסה אל התובע כאל עבריין אשר בז להוראות החוק ומפעיל את המסעדה ללא רישיון עסק ותוך פלישה לשטח ציבורי. תגובתה הובילה לביטול האירוע.


בחינת הדברים הביאה את השופט למסקנה כי התגובה ברשת החברתית אשר התייחסה אל התובע כאל עבריין, פולש ופושע, היא אמירה בוטה החורגת מביקורת כללית על קיומו של העסק, אשר משפילה ומבזה את בעל המסעדה ואף עלולה לפגוע בהכנסותיו ובמשלח ידו.


עם זאת, הדברים נאמרו שלא מתוך זדון או רצון לפגוע בתובע, אלא על רקע מלחמתה של השכנה בפעילותה של המסעדה. בסופו של דבר הוחלט כי סכום הפיצויים יעמוד על 15 אלף שקלים בנסיבות העניין. נוסף על כך, תשלם הנתבעת את שכר טרחת עורכי דינו של התובע בסכום של 12 אלף שקלים.


הנתבעת: התביעה לא מבוססת ומדובר בניסיון השתקה במטרה שאפסיק להתנגד לפעילות המסעדה


המסעדה פועלת בגבעתיים זה כ-16 שנה, כאשר לפני כשנתיים פורסם האירוע המדובר לחגיגות יום הולדתו של ראש העיר בעמוד הפייסבוק של אחד ממכריו, אשר הזמין את הציבור להגיע. בעלת דירה בבניין שבו פועל העסק הגיבה לאותו פרסום פעמיים, וכתבה בפרסום הראשון כי אינה מבינה מדוע חוגגים דווקא במקום שפועל ללא רישיון, למרות ההתנגדות שהגישו דיירי הבניין.


בפרסום השני כתבה הנתבעת כי חמור מאוד בעיניה שהעירייה בחרה לתת פרנסה לעבריין אשר פלש לשטח ציבורי ומתנהג ככל העולה על רוחו.


האם עומדת לנתבעת הגנת אמת בפרסום?


התביעה הוגשה בטענה שההתייחסות אל המסעדה ואל בעליה כאל עבריינים אשר אינם פועלים לפי הוראות החוק מהווה לשון הרע, אשר הסבה נזקים תדמיתיים לתובע ולמסעדה. בניגוד לדברים שכתבה, נטען, המסעדה בכלל לא פלשה לשטחים ציבוריים ואילו בעליה לא רק שאינו עבריין אלא משרת במילואים כקצין בכיר. אמנם באמת למסעדה אין רישיון, אולם הוא לא חודש רק בשל סיבות טכניות.


מנגד, השכנה טענה כי לתביעה אין כל בסיס מלבד ניסיון להשתיקה, במטרה שלא תילחם יותר בפעילותה של המסעדה בבניין המגורים. לגרסתה, לא מדובר בלשון הרע אלא פשוט בהבעת דעה.


מלבד זאת טענה שהדברים שכתבה מבוססים על האמת, מאחר שהמקום אכן פועל ללא רישיון עסק ובוצעו בו עבירות בנייה. לכן היא פרסמה את הדברים תוך הגנת אמת בפרסום מתוך תום לב. מכל מקום טענה שלא פעלה בזדון.


בית המשפט: לשון הרע יכול להתבצע גם ללא אזכור שם מפורש אלא באופן מרומז ובעקיפין


מבחינתו של השופט, עצם העובדה ששמו של התובע לא הוזכר אינה מבטלת את העובדה שמדובר בלשון הרע, כפי שטענה הנתבעת. בתגובותיה היא כתבה את שמה המפורש של המסעדה, והתייחסה אל הבעלים כעבריין, כך שניתן היה לדעת בוודאות למי התכוונה גם ללא אזכור שמו.


תגובה ברשת החברתית, הזכיר השופט, כמוה כניהול שיח ציבורי בכיכר העיר, ויש להתייחס אליה ברוח זו. לפי פרשנות של מספר פסקי דין שניתנו בעבר, אשר השופט אימץ במקרה זה, יש ליישם את הוראות החוק תוך התאמתן לרוח השינויים שהביאו עמן הרשתות החברתיות. כלומר, ישנו רף גבוה יותר לקביעה שדברים כאלו או אחרים שפורסמו במרחב הווירטואלי אכן מבזים או משפילים.


עם זאת, ברור שגם פרסום ברשת חברתית יכול להוות לשון הרע ועלול להשפיל ולפגוע. מבחינה זו, הפרסום השני אשר התייחס אל התובע כאל עבריין אשר פועל מחוץ לגבולות החוק, הציג אותו כבריון שרומס את זכויותיהם של אנשים אחרים, ואף גורם לרשות המקומית לחשוש ממנו. אמירה זו בוטה וחורגת מסתם העברת ביקורת, קבע השופט, ומהווה לשון הרע.

 

יש לך שאלה?

פורום לשון הרע


כמו כן קבע השופט כי לא עומדת לשכנה הגנת אמת דיברתי בפרסום זה, לאור הצגתו של התובע כעבריין מבלי להוכיח בסיס לטענתה זו. הדברים גם לא נאמרו בתום לב, אם כי מצד שני אף לא נאמרו בזדון, אלא על בסיס הסכסוך שבינה ובין בעל המסעדה. בנסיבות אלה, נקבע שהנתבעת תפצה את התובע בסכום של 15 אלף שקלים, וכן תשלם את שכר הטרחה של עורכי דינו בסכום של 12 אלף שקלים.


ת"א 31694-09-16
 


עודכן ב: 14/05/2018