תקיפת חסר ישע במשפחה: האם סירבה להעיד נגד בנה, הבן זוכה מאישום בגין תקיפתה

בית משפט השלום בתל אביב-יפו החליט לזכות מחמת הספק גבר בשנות ה-60 לחייו, אשר שתיים מאחיותיו הגישו נגדו תלונה במשטרה בטענה כי תקף והיכה את אמם בת ה-85, אישה הסובלת ממצבים רפואיים שונים ומוגדרת כנכה חסרת ישע.

כתב האישום שהוגש נגדו תיאר כיצד היכה וקילל את אמו במספר הזדמנויות, ושתיים מאחיותיו העידו כנגדו במהלך המשפט. הנאשם עצמו כפר באשמה וטען כי הוא מטפל באמו במסירות ומעולם לא פגע בה, וכי אחיותיו מנסות לנשל אותו מהדירה ולכן העידו כנגדו. האם עצמה סירבה להעיד כנגד בנה בבית המשפט.

בחינת מכלול הדברים הביאה את השופט למסקנה כי נותר ספק סביר באשר לאשמתו של הגבר, ולכן יש לזכות אותו מחמת הספק. זאת הן בשל הקושי הראייתי שנוצר עקב סירובה של האם להעיד כנגד בנה, והן בשל העובדה שעדותן של האחיות לא התבססה ברובה על עדות ראייה.

בשל התנגדותה של האם להעיד, הפרקליטות ביקשה להפחית את האישום ולהרשיע את הנאשם בתקיפה סתם במקום בתקיפת חסר ישע הגורמת חבלה של ממש

הנאשם במקרה זה הוא גבר כבן 61, רווק ללא ילדים, אשר התגורר אצל אמו בת ה-85 בדירתה. הוא הואשם כי תקף אותה מספר פעמים, היכה וצבט אותה, וכן קילל אותה. לטענתו, מעולם לא פגע באמו, ואילו טענותיהן של שתיים מאחיותיו אשר העידו כנגדו נובעות מרצונן לסלק אותו מהדירה. בינו לבין אחיותיו קיימת מחלוקת הנוגעת לדירתה של האם, כאשר מצד אחד הוא טוען כי קנה את הדירה ומצד שני טוענות אחיותיו כי הוא מנסה להשתלט על הנכס.

האם המבוגרת לא הסכימה לתת עדות כנגד בנה, והפרקליטות החליטה כי היא מוותרת על העדות. מאחר שללא עדותה של האם קיים קושי ראייתי של ממש, חזרה בה הפרקליטות מעיקרי עובדות כתב האישום, והשאירה רק אישום אחד בגין אירועים ספורים של צביטות, אשר אחת האחיות העידה עליהם. כמו כן, בית המשפט התבקש להסתפק בהרשעה בגין תקיפה סתם, ולא בגין תקיפת חסר ישע הגורמת חבלה של ממש כפי שהתבקש תחילה.

שתי האחיות העידו כי אחיהן השתלט על דירת המגורים, ואף זקוק לטיפול נפשי בשל מחשבות שווא כי מנסים להרע לו

אחת האחיות העידה כי הייתה נוכחת במקרה שבו אחיה נתן מכה בכתפה של האם, רק מכיוון שביקשה בקבוק שמפו כשפינו אותה לבית חולים. עם זאת העידה כי לא ראתה עוד מקרי אלימות מצדו, או שמעה על מקרים נוספים מאמה, עד לאותו מקרה.

האחות השנייה העידה אף היא על אותו מקרה, כפי ששמעה עליו מאחותה, וכן טענה כי ראתה את אחיה צובט את האם בכתפה או בידיה בעת כעס, וכי הידיים של אמה היו מלאות בסימנים כחולים. עוד סיפרה כי האם אינה מעוניינת היום לחזור לדירתה.

כמו כן טענה האחות כי אמנם אחיה היה מופקד על הטיפול באם בשנים האחרונות, אולם מדובר היה בעינוי ולא בטיפול, וכי ראתה סימנים כחולים על גופה של האם. עם זאת, בחקירתה הנגדית הודתה כי היא ואחיותיה מעוניינות שהאח יעזוב את הדירה, וזאת מכיוון שאוזל הכסף.

האח הנאשם: מאז שהעברתי את הדירה שרכשתי על שמה של האם התחיל סכסוך על הרכוש ביני ובין אחיותיי

לטענתו של הנאשם, הוא השתמש בכל חסכונותיו כדי לרכוש בית וריהוט אחרי שהוריו פונו מדירת דמי המפתח שבה התגוררו. אך מהרגע שהעביר את הנכס על שמה של אמו, אחיותיו מנסות להוציא אותו מהבית. הוא הכחיש לאורך כל הדרך כי היכה או פגע בכל דרך באמו, וטען כי הוא היחיד שטיפל בה במסירות במשך השנים.

האם אשמתו של האח הוכחה מעבר לכל ספק?

מסקנתו של השופט ממכלול הדברים הייתה כי נותר ספק סביר בכל הנוגע למעשיו של הנאשם. העובדה שהאם סירבה להעיד בבית המשפט הציבה קושי של ממש להוכיח את המעשים אשר יוחסו לו בכתב האישום.

יש לך שאלה?

פורום כתב אישום במשפט הפלילי

בנסיבות האלה, ובעיקר גם בשל העובדה שעדותן של שתי האחיות נשענת באופן ניכר על דברים ששמעו מהאם ולא מבוססות על עדות ראייה, וזאת מלבד הטענה כי אחת האחיות ראתה אותו צובט את האם - טענה שלא הוזכרה בתחילת הדרך כאשר הוגשה תלונה במשטרה, וטענה נוספת על המאבק סביב השמפו - אשר במסגרתה לא ברורות הנסיבות שבהן קיבלה האם את המכה בכתפה, השאירו ספק סביר בנוגע לאשמתו של הנאשם. על כן הוחלט לזכות אותו מחמת הספק.

ת"פ 47311-03-16