צעיר כבן 20, אשר הועסק בחברה לייצור ושיווק יריעות ואריזות פלסטיק, בתפקיד אחראי משמרת, פנה אל בית משפט השלום בחיפה, והגיש תביעה נגד הנהלת המפעל וחברת הביטוח שלה בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה.

 

על פי עובדות התביעה, בחודש מאי 2013, כאשר התובע היה כבן 20, ועבד במפעל בתפקיד עובד ייצור ואחראי משמרת, הוא התבקש על ידי מנהל המחלקה לבדוק תקלה בעמדת חיתוך תבניות פלסטיק, שבה נתקעה תבנית אשר חסמה את זרם פליטת המוצרים והשביתה את רצף שרשרת הייצור.

 

התובע טען שראה תבנית פלסטיק תקועה בין גלגלי המסוע, באזור חיתוך התבניות, טרם פליטתן לכיוון מסוע האיסוף. התובע כיבה את מתג ההפעלה של המכונה, ניגש לעמדה והכניס את ידו הימנית כדי לשלוף משם את התבנית התקועה, אולם אז להב הגליוטינה העליונה במכונה ירד על כף ידו וכרת ארבעה חלקים שונים מאצבעות כף ידו הימנית, שהיא ידו הדומיננטית.

 

בעקבות האירוע, התובע עבר ניתוח לחיבור האצבעות הכרותות, אך הניתוח לא הצליח, הגדמים נמקו ובניתוח חוזר שעבר הוסרו הגדמים. לטענת התובע, מאז התאונה הוא חובש גרב וכפפת לחץ ביד ימין, סובל מנפיחות, כאבים חדים ונימולים באזור הגדמים, מוגבל ביכולת כתיבה, הקלדה במחשב או בטלפון הסלולרי, ולמעשה כף ידו מצויה בחוסר תפקוד מלא. בנוסף טען התובע כי הוא סובל מהפרעה פוסט טראומתית שבגינה מטופל נפשית ותרופתית, ועד היום לא הצליח להשתלב במעגל העבודה.

 

המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה, ונקבע כי נותרה לתובע נכות צמיתה בגין קטיעת אצבעות ביד הדומיננטית, בשיעור 36.48% משוקללת, הכוללת נכות אורתופדית בשיעור 28% ונכות נפשית בשיעור 15%.

 

האם המעסיק הפר את חובת הזהירות כלפי העובד?

 

במהלך הדיון המשפטי, טען התובע כי לאחר התאונה נודע לו כי התקלה אירעה בשל הוספת חלקים במכונה, בניגוד להוראות ההפעלה המקוריות, כולל פירוק מיגון שנועד למנוע את ירידת הגליוטינה על עצם כלשהו באזור המסוע והחיתוך, וכן, ביטול חיישני עצירה שנועדו להפסקת פעילותה הכללית של המכונה ברגע שמישהו מרים או מזיז דלתות וכנפי מיגון צדדיים.

 

התובע, אשר טען כי כיבה את המכונה ורק לאחר מכן ניגש להוציא את התבנית התקועה, ציין כי אם היה יודע שגלאי האבטחה מבוטלים, הוא לא היה שולף את התבנית והתאונה הקשה הייתה נמנעת.

 

הנתבעת לא הכחישה את עצם התאונה, אולם הכחישה את אחריותה. לטענתה, התובע קיבל הדרכות לגבי אופן הפעלת המכונה והפסקתה, על פי מידת הצורך, מחמת תקלות שונות, והוא עבד תקופה ארוכה במפעל וטיב העבודה היה מוכר לו. כמו כן, התובע היה אחראי משמרת, כך שכללי הבטיחות והאחריות היו ידועים לו והיו צריכים להיות מופנמים ביתר שאת.

 

הנתבעת טענה כי בפועל, כאשר התרחשה התקלה, התובע לא הפסיק את פעולת המכונה, בניגוד לכללים, לכן הגליוטינה פגעה בידו בעת שהכניס אותה למסוע, בניגוד לכל הגיון. לפיכך, אין היא אחראית לקרות התאונה, ולחילופין טענה כי מדובר באשם תורם בשיעור ניכר.

 

המגן שיכול היה למנוע את התאונה הוסר

 

לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע בית המשפט לגבי שאלת האחריות כי נראה שמדובר במכונה שאופן השימוש בה, במיוחד לאחר שינויים שנעשו בה, מהווה דבר מסוכן, ולכן מוצדק היה להעביר את נטל הראיה לנתבעת כדי שתוכיח כי היא לא התרשלה. וגם אם אין הצדקה להעברת הנטל, השתכנע שהתובע הוכיח במידה הנדרשת את רשלנותה של הנתבעת.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות קשות, נכויות ופגיעות גוף קשות

 

בית המשפט קבע כי התובע נפגע בעת שהכניס את ידו לתוך סרט נע כדי לשחרר תבנית תקועה. בית המשפט קיבל את עדותו של התובע אשר טען כי לחץ על כפתור הפסקת המכונה, ולכן לא יכול היה לשער שהגליוטינה תופעל. עוד הוכח כי במכונה הוכנסו שינויים על ידי הנתבעת במהלך השנים, ובמסגרת שינוי זה הוסר המגן שיכול היה למנוע את התאונה.

 

בנסיבות אלה נקבע כי המעסיק התרשל בהעמדת סביבת עבודה שאינה בטוחה, ורשלנותו באה לידי ביטוי בהסרת רכיב האמור להגן על העובדים, לפיכך נקבע כי אין לייחס לתובע אשם תורם. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי התובע זכאי לפיצויים בסך של 2,221,100 שקלים, לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, חויבה הנתבעת לפצות את התובע בסך של 481,100 שקלים, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.

 

ת"א 43220-12-14