בית משפט השלום בפתח תקווה קיבל תביעה שהוגשה בגין רשלנות רפואית, בטענה כי טיפול שיניים רשלני שעברה התובעת, אישה בשנות ה-60 לחייה, גרם לה לנזקי גוף. היא טופלה במרפאת שיניים שהיא חלק מרשת מרפאות בפריסה ארצית, והתביעה הוגשה הן כנגד המרפאה והן כנגד רופא השיניים שטיפל בה, אשר הועסק במרפאה כשכיר.


טענתה של המטופלת גובתה בחוות דעת רפואית, ולפיה היא נאלצה לעזוב את המרפאה בעקבות הטיפול הרשלני, במצב של נזק גדולים בחניכיים ובשיניים, לרבות אובדן שיניים.


חוסר תיעוד משמעותי ברשומות הרפואיות שנערכו לה התגלה במסגרת המשפט, ומסקנתה של השופטת הייתה כי אכן היה כשל בטיפול שקיבלה. עם זאת, השופטת ביקרה גם את התנהלותה של התובעת וייחסה לה אשם תורם בשיעור של 20%, משום שלא הקפידה להשתמש בשיניים תותבות, דבר שיכול היה לצמצם את הנזק.


בסופו של דבר נקבעו הפיצויים עבור הוצאות רפואיות וכאב וסבל, בניכוי האשם התורם, על סך של כ-50 אלף שקלים. כמו כן ישלמו הנתבעים את הוצאות המשפט בסכום של כ-12 אלף שקלים נוספים.


האם הנזק נגרם עקב טיפול רשלני או בשל הזנחת היגיינת הפה ואי צחצוח שיניים מצדה של המטופלת?


עיקר הטיפול שניתן לתובעת התמקד בהתקנת גשר על השיניים הקדמיות. לטענתה, הגשר הותקן באופן לא תקין, אחד הכתרים נשבר והיא החלה לסבול מכאבים בעקבות זאת. אף על פי שהתלוננה פעמים רבות, תלונותיה נדחו על ידי הרופא ולבסוף היא עזבה את המרפאה בעודה סובלת מכאבים עזים ודלקות כרוניות בשיניים, וכאשר שיניה הקדמיות חסרות.


כמו כן טענה כי למרות דרישותיה, לא קיבלה עותק של התיק הרפואי - ולבסוף גילתה כי לא נערכו רשומות רפואיות כדין אשר תיעדו את פרטי הטיפול שקיבלה. בחוות הדעת הרפואית שצירפה לתביעתה, קבע הרופא כי לא בוצעו בשיניים טיפולי שורש כפי שהמצב דרש, כי סגר השיניים לא נקבע בצורה ישרה וגרם לפגיעה תפקודית ואסתטית, וכי הכתרים לא הותקנו כמו שצריך. בעקבות זאת הגשר נשבר ושורשי השיניים נפגעו.


האם התובעת הגיעה למרפאה לאחר שכבר טופלה באופן רשלני במרפאה אחרת?


רופא השיניים טען להגנתו כי לא הוא קבע את מתווה הטיפול אלא מנהלי המרפאה. מכל מקום, טען שהאישה הגיעה לקבל טיפול אחרי שכבר עברה טיפולים רשלניים אשר הצריכו תקופת ריפוי. לאחר מכן עזב את המרפאה והטיפול הושלם על ידי רופא אחר.


מנגד טענה מרפאת השיניים כי חלה על הרופא אחריות אישית עבור הטיפולים שנתן למטופלת, וכי הועסק במרפאה כרופא עצמאי. מכל מקום טענה כי לפני הטיפולים, המטופלת קיבלה הסברים על הסיכונים ונתנה הסכמתה להמשיך עם הטיפולים.


הנתבעים הגישו חוות דעת רפואית נגדית מטעמם, שלפיה התקנת הגשר הייתה תקינה, והסיבה לנפילתו הייתה מצב השיניים הבעייתי שממנו סבלה המטופלת עוד לפני שהטיפול החל. לא הטיפול גרם לאובדן השיניים, קבע הרופא בחוות הדעת הנגדית, אלא המצב הגרוע שהיה טרם הטיפול.


כמו כן הטיל הרופא אחריות על המטופלת עצמה, מאחר שהתעקשה שלא לעקור שיניים אף על פי שמצבן הצריך זאת. עוד הוסיף כי היא מזניחה את הטיפול בשיניים וזאת הסיבה לבעיות החניכיים שמהן היא סובלת.


מדוע הטיפולים לא תועדו ברשומות הרפואיות וכיצד עובדה זו השפיעה על הוכחת התביעה?


תיעוד חלקי וחסר בלבד הוצג בבית המשפט על ידי המרפאה ורופא השיניים. ביצוע רישומים רפואיים מלאים ומפורטים בזמן אמת הוא חובה חקוקה, בשל החשיבות הרבה שיש לתיעוד להבנת הטיפול על ידי המופל עצמו ולצורך ביצוע מעקב שוטף אחר הטיפול.


עם זאת, על פי חומר הראיות שכן נמצא, מסקנתה של השופטת הייתה כי נפילת הגשר נגרמה בשל טיפול לקוי של רופא השיניים, ולאחר מכן המטופלת התעלמה מהצורך בשימוש בתותבות לשיניים הטוחנות ובכך זירזה את נפילתו של הגשר. בנסיבות אלה למעשה התביעה התקבלה, אולם יוחס לתובעת עצמה אשם תורם לגרימת הנזק בשיעור של 20%.

 

יש לך שאלה?

פורום רשלנות רפואית שיניים


שיעור הפיצוי נקבע על פי ההוצאות הרפואיות ששילמה התובעת למרפאה, אשר יוחזרו לה במלואן, בסכום של כ-13 אלף שקלים, וכן בקביעת פיצוי עבור כאב וסבל בסכום של 50 אלף שקלים. לאחר ניכוי האשם התורם, נקבע כי המרפאה ורופא השיניים ישלמו פיצויים בסכום של כ-50 אלף שקלים, ונוסף על כך ישלמו 12 אלף שקלים עבור הוצאות המשפט.

 

ת"א 9178-11-14