נשא איידס הגיש תביעה לפיצויים כנגד מכון יופי בעקבות סירוב המכון להעניק לו טיפול להסרת שיער, כאשר הוא מתבסס על החוק לשוויון זכויות עבור בעלי מוגבלויות, אשר אוסר על אפליית בעלי מוגבלויות במקומות ובמוסדות שונים, כגון במקומות העבודה, בנגישות לתחבורה הציבורית וכן במקומות המספקים שירות לציבור כגון בתי קולנוע או מספרות.


שופט בית משפט השלום בפתח תקווה קבע כי אכן, לא ניתן להתעלם מהדעות הקדומות והיחס המפלה אשר עדיין קיימים כלפי חולי איידס ונשאי HIV, ומסיבה זו ניתן לראות נשא איידס כאדם בעל מוגבלות על פי הגדרות החוק.


מאחר שהחוק אוסר על מקום ציבורי לסרב לתת לבעל מוגבלות שירות וזאת רק מעצם מוגבלותו, ומכיוון שהתברר כי הסיבה לסירובו של מכון היופי לטפל בתובע היא כי המטפלות במקום נרתעות מלהעניק לו את הטיפול, קיבל השופט את התביעה וחייב את מכון היופי ואת מנהל המכון בפיצויים בסכום של 27 אלף שקלים, וכן בהוצאות המשפט בסכום של 2,700 שקלים.


התובע הציג אישור רפואי לביצוע טיפול הסרת השיער, ולמרות זאת המכון סירב לספק לו את השירות


בשנת 2014 הגיע התובע אל המכון וביקש לבחון את האפשרות לעבור טיפול להפחתת שיער. הוא עדכן את מנהלת שירות הלקוחות כי הוא נשא איידס, והיא התקשרה אל נציג היצרן כדי לברר את התאמתו לטיפול. על פי הוראות היצרן, נדרש התובע להמציא חוות דעת או אישור רפואי לצורך קבלת הטיפול.


מספר ימים לאחר מכן ביקש מרופאו לספק לו אישור רפואי להליך הסרת השיער, ועדכן את מנהלת שירות הלקוחות בכך שניתן לו אישור רפואי כפי שנדרש. ואולם, כעבור יומיים התקשרה אליו המנהלת והסבירה לו כי אף על פי שמבחינתה ומבחינת הבעלים של המקום אין כל בעיה להעניק לו את הטיפול שביקש, המטפלות עצמן נרתעות מלטפל בו והיא לא יכולה לאלץ אותן לבצע אותו. לתובע לא נותרה ברירה והוא נאלץ לבצע את הטיפול במקום אחר.


האם נשא HIV נחשב לאדם עם מוגבלות על פי הוראות החוק?


החוק לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות שונות אוסר על הפליית בעלי מוגבלויות ונועד לאפשר להם לחיות בעצמאות תוך שילובם בחברה באופן מקסימלי. אולם, תחילה נדרש התובע להוכיח כי מצבו מאפשר לו להיכנס להגדרת "בעל מוגבלות".


על פי ההגדרה המורחבת של החוק, הגדרת אדם בעל מוגבלות כוללת גם את מי שנחשב בעל לקות פיזית, וכבר נפסק בעבר כי גם חולה איידס נחשב לאדם עם מוגבלות, מאחר שהוא נתפס כך בעיני הציבור.


האם מכון יופי נחשב ל"מקום ציבורי" המעניק "שירות ציבורי", ולכן נאסר עליו להפלות בעלי מוגבלויות?


כדי לקבוע שהתובע הופלה על פי החוק לשוויון זכויות עבור בעלי מוגבלויות, יש אף להגדיר את מכון היופי כמקום ציבורי ואת הטיפול להסרת השיער כשירות ציבורי, וזאת בהתאם להגדרות החוק.


בין היתר מונה החוק מכון יופי כמקום ציבורי, ומאחר שהשירות ניתן במקום ציבורי - הטיפול להסרת השיער נחשב לשירות ציבורי.


האם התובע אכן הופלה עקב הסירוב לטפל בו?


החוק מבהיר כי מי שמפעיל מקום ציבורי אינו יכול לסרב לתת לבעל מוגבלות שירות, כאשר הסירוב נובע מעצם מוגבלותו. כדי להוכיח כי סיבת הסירוב הייתה עצם המוגבלות, מספיק להוכיח כי הסירוב התקבל לאחר בירור פרטים בנוגע לאותה מוגבלות או לאחר הצבת תנאי אשר אינו נדרש מאנשים ללא מוגבלות.


במקרה זה, המכון לא הסכים לבצע לתובע טיפול הסרת שיער אחר שבירר פרטים לגבי היותו נשא איידס, וכן דרשה מהתובע להציג אישור רפואי - דבר אשר אינו נדרש מאדם ללא מוגבלות אשר מבקש לבצע את הטיפול האמור.


מכל מקום, הסיבה לכך שהתובע סורב הייתה הירתעות המטפלות מלטפל בו, וזאת בשל מצבו הרפואי. על כן קבע השופט כי הסירוב הפר את הוראות החוק ועל כן מגיעים לתבוע פיצויים.

 

יש לך שאלה?

פורום נגישות לאנשים עם מוגבלויות ונכים, מהן הזכויות שלנו?


בכל הנוגע לגובה הפיצוי, ניתן לקבוע פיצויים ללא הוכחת נזק עד סכום של 50 אלף שקלים. במקרה זה קבע השופט כי סכום הפיצוי הנכון עומד על סך של 27 אלף שקלים וזאת בין היתר בשל הפגיעה שחווה התובע, ומצד שני בשל התרשמותו כי המכון לא פעל בזדון אלא מתוך חוסר הבנה.


תא"מ 1542-02-15