אדם כבן 50 שנפצע במהלך טורניר כדורסל אשר אורגן על ידי קריית אתא תבע ממנה פיצויים, בטענה שחלה עליה החובה לבטח אותו בביטוח תאונות אישיות כמשתתף בטורניר, וזאת על פי חוק הספורט אשר מחיל חובה זו על ארגוני ספורט שונים.


ואולם, בית משפט השלום בחיפה החליט לקבל את בקשתה של הרשות המקומית וקבע כי מאחר שהיא לא אגודת ספורט או ארגון ספורט, החוק אינו חל עליה כך שהיא לא הייתה מחויבת לבטח את התובע.


על החלטה זו הגיש התובע בקשת רשות ערעור אל בית המשפט המחוזי בחיפה, וזה קיבל את ערעורו תוך שהוא מתייחס לכך שתחולת חוק הספורט על מארגני תחרויות ספורטיביות היא סוגיה שנויה במחלוקת. על כן החליט השופט לבטל את החלטת בית משפט השלום, והחזיר את התיק לדיון מחדש הן בפון העובדתי של נסיבות הפציעה והן בפן המשפטי של אחריות העירייה לתשלום פיצויים בגין הנזק הגופני שנגרם לתובע.


האם רשות מקומית שמארגנת אירוע ספורטיבי מחויבת לבטח את המשתתפים מפני פציעות על פי חוק הספורט?


במסגרת התביעה שהוגשה לבית משפט השלום, טען התובע כי השתתף בטורניר באולם הספורט העירוני, ובמהלכו נפגע בקרסולו ונפל. בעקבות הפציעה נגרמה לו נכות קבועה והוא נאלץ לבצע ניתוח. לטענתו, עיריית קריית אתא הייתה המארגנת והאחראית על הטורניר, ואף כי נמסר לו שחלק מהתשלום אשר שילם לצורך השתתפות במשחקים בסכום של 820 שקלים, נועד למטרת ביטוח.


לגרסתו, רק בדיעבד גילה שלמעשה לא היה מבוטח במסגרת הטורניר. מלבד זאת טען כי העירייה הייתה מחויבת לבטח אותו ואת שאר המשתתפים וזאת בהתאם לחוק הספורט. מכיוון שלא פעלה כחוק, כעת עליה לשלם לו פיצויים בהתאם לסך הפיצוי שהיה מקבל אילו היה מכוסה בפוליסת ביטוח.


האם העירייה יכולה להיחשב ארגון ספורט, אגודת ספורט או התאחדות ספורט?


בתגובה לתביעה, ביקשה העירייה למחוק אותה על הסף בשל היעדר עילה. לטענתה, רשות מקומית כלל אינה נכנסת לגדרו של חוק הספורט, היות שהיא לא נכללת ברשימת הגופים המחויבים לבטח ספורטאים, כגון ארגון ספורט או איגוד ספורט.


לחיזוק טענתה הציגה העירייה שלושה פסקי דין שבמסגרתם נקבע כי רשות מקומית אינה נכנסת להגדרות שבחוק הספורט. לגבי פסק הדין שהציג התובע להוכחת טענתו, טענה העירייה כי הוא עוסק בחובתו של מתנ"ס לבטח ספורטאים - ובמקרה זה יש תחולה לחוק הספורט. על כן טענה כי לא מדובר במקרה שניתן להסיק ממנו למקרה זה.


האם העובדה שהעירייה יזמה את הטורניר ואף גבתה כסף עבור ההשתתפות בו יכולה להכניס אותה להגדרת "ארגון ספורט"?


במסגרת בקשת הערעור שהגיש התובע לבית המשפט המחוזי, הוא טען כי החלטת בית המשפט הקודם הייתה שגויה, ועל אחת כמה וכמה מאחר שההחלטה ניתנה בעקבות בקשה לדחיית התביעה על הסף, ומבלי לערוך דיון עובדתי על סיווגה של העירייה כאיגוד ספורט או לא.


לטענתו, מאחר שהעירייה יזמה את הטורניר שנמשך כמה שבועות וכלל משתתפים רבים, פרסמה אותו, דאגה לרשום את הקבוצות וגבתה תשלום עבור ההשתתפות בו, ניתן לראותה אותה כארגון ספורט אשר חוק הספורט חל עליו.


לעומתו טענה העירייה כי אין כל צורך בבירור עובדתי מאחר שהשאלה האם חוק הספורט חל עליה או לא היא שאלה משפטית מובהקת, וכבר נקבע בפסיקה שהחוק האמור אינו חל על עיריות או מועצות מקומיות.


האם היה מקום לדחות את התביעה על הסף?


תחילה הבהיר השופט כי סילוק תביעה על הסף הוא אמצעי חמור אשר יש לאשרו רק בנסיבות שבהן ברור שהתובע לא יוכל לקבל את דרישותיו, ועל בית המשפט להשתמש בסמכות זו רק במצבים חריגים וקיצוניים.


במקרה זה, מבחינת הפסיקה אפשר ללמוד ששאלת תחולת חוק הספורט על עיריות ורשויות ניתנת לדיון, כאשר לעתים אכן מוטלת אחריות על הגוף המארגן פעילויות ספורט לבטח את המשתתפים - גם אם מדובר בגוף שאינו כלול ברשימת הגופים שבחוק הספורט. על כן לא היה מקום לדחות את התביעה על הסף מבלי לדון לעומק בדברים מבחינה עובדתית.

 

יש לך שאלה?

פורום דיני ספורט - ייצוג ספורטאים


כמו כן, ייתכן שיש מקום לקבוע כי במקרה זה העירייה הייתה מחויבת לבטח את המשתתפים, וזאת לאור העובדה שהיא גבתה תשלום עבור ההשתתפות ולכאורה ארגנה תחרות ספורט הכוללת תנאים לסיווגה כארגון ספורט.


בשלב הנוכחי החליט השופט כי אין מקום לקבוע האם במקרה זה חוק הספורט חל או לא, ולכן קיבל את הערעור באופן זה שבית משפט השלום ידון מחדש בסוגיה המשפטית ובהיבט העובדתי.


רע"א 53323-05-18