אישה כבת 34, נשואה ואם לשתי בנות, ללא עבר פלילי, הודתה בכתב אישום מתוקן המייחס לה שתי עבירות של איומים נגד הגננת של בתה, בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין.

 

על פי עובדות כתב האישום, הנאשמת הגיעה אל הגן כדי לאסוף את בתה הקטינה. הגננת המתינה עם הילדה מחוץ לגן ובין השתיים התפתח ויכוח על רקע איחורים חוזרים ונשנים של האם. במעמד זה איימה הנאשמת על המתלוננת בכך שאמרה לה שתפגע בה. בהמשך איימה פעם נוספת בכך שאמרה לה "זוזי לפני שאפגע בך" וכל זאת בכוונה להפחיד או להקניט אותה.

 

במסגרת הסדר הטיעון הציגו הצדדים הסדר שלפיו הנאשמת תודה בעובדות כתב האישום המתוקן, ובטרם ההרשעה תופנה לשירות המבחן אשר יבחן את שאלת הרשעתה בדין. מתסקיר שירות המבחן עלה כי כיום הנאשמת אינה עובדת בשל תאונת עבודה. בקשר לאירוע ציינה הנאשמת כי מדובר במערכת יחסים מורכבת עם המתלוננת והיא הייתה מאוכזבת מהתנהלותה בגן.

 

בתקופת האירוע הנאשמת עבדה כסדרנית ברשת מזון, וקיבלה אישור לצאת מוקדם כדי להספיק לאסוף את בתה מהגן, אך היו מספר מקרים שבהם נאלצה להתעכב. באותו יום התעכבה מספר דקות והתקשרה לגן כדי להודיע על העיכוב אך לא היה מענה. לדבריה הגננת המתינה עם בתה מחוץ לגן והתקרבה לרכבה, הגננת החלה לצעוק ולגדף על כך שהיא מאחרת ואף עמדה מאחורי רכבה ולא אפשרה לה לנסוע אחורנית, על כן אמרה לה לזוז כדי שלא תיפגע, במטרה להזהירה ולא במטרה לאיים.

 

הנאשמת מסרה כי הייתה נסערת מכיוון שבתה הקטינה שהייתה עדה לאירוע פרצה בבכי. לדבריה מאז סיום שנת הלימודים אין כל קשר בינה ובין הגננת, ואף תיארה בפני קצין המבחן תחושות של השפלה כעס, חוסר אונים ואובדן שליטה באירוע, ומסרה כי בדיעבד הייתה צריכה לנהוג אחרת ולא לצעוק על הגננת, אך הדגישה כי התנהגותה הייתה תוצר של תוקפנות שגילתה כלפיה הגננת.

 

שירות המבחן: אין הצדקה להימנע מהרשעה בפלילים

 

שירות המבחן התרשם כי לצד החרטה, הנאשמת מתקשה להכיר במאפייני התנהגותה, אשר הביאו אותה להגיב כך באירוע ולהתייחס באופן ביקורתי למעשיה. שירות המבחן סבר כי קיים סיכוי נמוך לביצוע עבירה דומה בעתיד, אולם לאור היעדר עבר פלילי המליץ על ענישה חינוכית שיקומית בדמות שירות לתועלת הציבור וכמסר הרתעתי המליץ על ענישה בדמות פיצוי. באשר לשאלת ההרשעה, לא מצא נימוקים התומכים בהימנעות מהרשעה.

 

המאשימה ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן להרשיע את הנאשמת ולהטיל עליה 140 שעות של"צ ומאסר מותנה. לשיטתה לא מתקיים החריג המצדיק הימנעות מהרשעה ועל כן עתרה להרשיע את הנאשמת.

 

מנגד ציינה עורכת דינה של הנאשמת כי כתב האישום תוקן באופן משמעותי, הנאשמת לקחה אחריות, הסבירה את הרקע לדברים אשר נאמרו בסערת רגשות. לדבריה לא נגרם נזק למתלוננת, והבת המשיכה להיות בגן עד סוף השנה ולא היו אירועים נוספים.

 

עורכת הדין ציינה כי הנאשמת היא אישה נורמטיבית, שהורתעה מההליך הפלילי, וכי על פי שירות המבחן קיים סיכון נמוך להישנות עבירות. באשר לנזק הקונקרטי נטען כי הנאשמת מתכוונת להגיש מועמדות למקומות עבודה ציבוריים, כמו חברת חשמל ועבודה בבית חולים. אלא שנמנעה מלהגיש עד כה מועמדות בגלל החשש כי תורשע בדין.

 

לאור כל האמור, ביקשה עורכת דינה של הנאשמת להימנע מהרשעתה. הנאשמת מסרה כי לא התכוונה לדרוס את הגננת או לפגוע בה, היא פשוט עמדה מאחורי הרכב כדי לצלם את מספר הרכב.

 

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, בית המשפט לא מצא הצדקה להימנע מהרשעה, על כן הרשיע את הנאשמת בשתי עבירות של איומים. כמו כן, לא מצא הצדקה לחרוג לקולה או לחומרה ממתחם העונש ההולם, אולם זקף לזכותה את העובדה שבחרה להודות ולקחת אחריות על מעשיה בהזדמנות ראשונה ואת היותה נעדרת הרשעות קודמות.

 

140 שעות של"צ ומאסר על תנאי

 

בית המשפט הביא בחשבון את השפעת העונש על הנאשמת, את דבריה כי יכול וכתוצאה מההרשעה זו תוגבל יכולתה למצוא מקום עבודה בעתיד והתחשב בנסיבותיה האישיות ובהערכת שירות המבחן כי מדובר בנאשמת בעלת שאיפות נורמטיביות אשר הביעה חרטה.

 

יש לך שאלה?

פורום כתב אישום במשפט הפלילי

 

בסופו של דבר בית המשפט מצא הצדקה לגזור את עונשה של הנאשמת ברף התחתון של מתחם העונש ההולם, על כן הטיל עליה את העונשים הבאים:


א. מאסר על תנאי בן חודשיים שלא תעבור עבירה שבה הורשעה למשך שנתיים.


ב. חתימה על התחייבות כספית בסך 3,000 שקלים להימנע מביצוע עבירה שבה הורשעה והכל תוך שנתיים.


ג. צו לביצוע 140 שעות שירות לתועלת הציבור במשך שנה.

 

ת"פ 18461-09-15