אישה בשנות ה-40 לחייה הלכה בבית שאן בדרך לאחותה, כאשר לפתע הבחינה בכבש ששוטט באזור ללא השגחה רץ אליה במהירות. הכבש נגח בה עם קרניו והפיל אותה על הכביש, ורק לאחר כמה דקות שבהן המשיך לתקוף אותה הצליחה להימלט לביתם של השכנים. כתוצאה מהנפילה שברה האישה את עצם הזנב.


כשלוש שנים לאחר המקרה קבע בית משפט השלום בעפולה כי הן עיריית בית שאן והן בעליו של עדר כבשים שנמצא סמוך למקום שבו נפצעה האישה, אחראים לפציעתה בשל רשלנות, כאשר 80% מהאשמה הוטלה על בעלי העדר ו-20% על העירייה. זאת מכיוון שבעלי העדר נהג ברשלנות כשנתן לכבשיו לשוטט ללא השגחה, ומאחר שהעירייה לא פיקחה על הדיר שבבעלותו.


השופטת קבעה כי בעל העדר לא נקט כל אמצעי זהירות מפני פגיעת כבשיו בעוברים ובשבים, וכי מאחר שמספר בעלי החיים שהוחזקו בדיר היה גדול מכפי שהותר לו והעירייה לא פעלה לתיקון המצב - גם היא אחראית לנזקיה של האישה. היא חייבה אותם בפיצויים בסכום של 31 אלף שקלים, אשר יחולקו לפי מידת האשמה שנקבעה, וכן בהוצאות משפט בסכום של 6,200 שקלים. על התובעת לא הוטל כל אשם תורם.


באילו נסיבות נפצעה האישה וכיצד שברה את עצם הזנב?


על פי תיאורה של האישה, כאשר הלכה עם אחותה לכיוון ביתה, הבחינו השתיים במספר כבשים ששוטטו באזור ללא השגחה. כבש שהגיע במהירות נגח בה והטיח אותה על הכביש, והיא ברחה לביתם של השכנים. אחותה חיפשה את הבעלים של העדר, והוא זה שהסיע אותה ברכבו לקבל טיפול רפואי.


עדותה של אחותה חיזקה את הגרסה שהציגה בבית המשפט, והשתיים אף טענו שבעלי העדר הפציר בהן שלא לפנות לאף אחד ולדווח על מה שקרה. הנתבע עצמו לא הכחיש שהסיע את האישה למרפאה, אולם טען כי לא ראה את התאונה עצמה, ואף טען כי הכבש התוקף לא שייך לעדר שלו.


גרסתן של האחיות נמצאה מהימנה מבחינת השופטת, ואף נתמכה במסמכים הרפואיים שתיעדו את הפציעה מאותו מועד. על כן, גרסה זו התקבלה.


מי הבעלים של הכבש שנגח באישה וגרם לפציעתה?


הנתבע טען שייתכן כי הכבש שייך לאחד השכנים וכלל לא הגיע מהעדר שלו. ואולם, התברר כי לא קיים באזור דיר נוסף. העירייה לא הנפיקה היתר לגידול בעלי חיים לאף אחד אחר באותה שכונה, ואף אחותה של האישה אשר מתגוררת באזור מספר שנים טענה כי אין שם שכנים נוספים שמגדלים כבשים מלבד הנתבע.


נוסף על כך, לא הייתה מחלוקת כי הנתבע לא מתגורר באותו מקום אלא רק מגדל שם את העדר, וכאמור הוא נכח שם בזמן שהאישה ננגחה על ידי הכבש. באותו זמן, הכבשים שלו רעו בשטח ולא נמצאו בתוך הדיר. גם התנהלותו אחרי התאונה, העובדה שהסיע את האישה לקבל טיפול רפואי ונתן לה את מספר הטלפון שלו חיזקו את המסקנה כי הכבש שפגע בה היה בבעלותו ותחת אחריותו של הנתבע, ולא של אדם אחר.


לגבי אחריותו של בעלי הכבש לפציעה, עדותו כי לא ראה את התאונה בפועל התיישבה עם עדותן של שתי האחיות כי בזמן התקיפה הוא לא השגיח על העדר. על כן קבעה השופטת כי התרשלותו באה לידי ביטוי בכך ששחרר את כבשיו לרעות בסמוך לשכונת מגורים ללא השגחה, ואף בניגוד להיתר גידול בעלי החיים שניתן לו ותוך הפרת חוק עזר של העיר אשר לפיו אין לשחרר בעל חיים לשוטט באופן חופשי.


מדוע הוטלה אחריות גם על עיריית בית שאן?


בכל הנוגע לחלקה של העירייה במקרה זה, התברר כי ניתן לבעלי הכבשים היתר להחזקת ארבעה בעלי חיים, אך הוא גידל בפועל שישה בעלי חיים ובכך חרג מתנאי הרישיון. במקרה כזה, העירייה הייתה צריכה לפעול כדי לתקן את החריגה.


העירייה עצמה טענה כי לא קיבלה דיווחים לפני אותו אירוע על דיר הכבשים, ולכן לא הייתה כל סיבה שתצפה את האפשרות שאחד מבעלי החיים יפגע בעוברים ובשבים. השופטת קבעה כי היא הפרה את חובת הזהירות החלה עליה ולכן גם היא אחראית ב-20% לנזקים שנגרמו לאישה.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


לאור זאת קבעה השופטת כי מגיעים לתובעת פיצויים עבור הפסדי שכר, כאב וסבל, עזרת צד ג' והוצאות בסכום כולל של 31 אלף שקלים. כמו כן העירייה ובעלי העדר חויבו לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחה בסכום של 6,200 שקלים.


ת"א 9603-07-16

 

* עו"ד ז'קלין דייני ייצגה את התובעת בתיק
 


עודכן ב: 29/08/2018