על פי חוק יחסי ממון, במקרה של גירושין, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית כלל הרכוש המשותף שנצבר במהלך חיי הנישואין, כולל עסק משפחתי שהוקם על ידי בני הזוג.

 

איזון שווי המשאבים מתבצע על ידי הערכת שווי של כל הנכסים המשותפים, כאשר משווי הרכוש יש לנכות את החובות וההפסדים הנובעים מהעסק.

 

במקרה של מחלוקת בין בני הזוג לגבי חלוקת העסק המשותף ולאופן שבו הוערך שווי הנכס, נדרש בית הדין הרבני או בית המשפט לענייניי משפחה, לממש את זכות האיזון ולקבוע את מועד ביצועו ותנאיו, כולל תשלום ריביות או סילוק בשיעורים. לפיכך, כאשר אחד מבני הזוג מעוניין להמשיך לנהל את העסק המשותף לאחר הגירושין, עליו לשלם את מחצית ערכו לבן זוגו ואף לשאת באחריות של צבירת חובות והפסדים.

 

חלוקת עסק כאשר חלק מההכנסות ב"שחור"

 

אל בית הדין הרבני תל אביב יפו הוגשה תביעה לחלוקת רכוש בעקבות גירושין. המחלוקת בין הצדדים עסקה בשוויו החלוקה של עסק, שנטען להכנסות ממנו ב'שחור' ולחלוקת אחריות לחובות ולהפסדים.

 

על פי עובדות התביעה, הצדדים נישאו באוגוסט 2013 והתגרשו לאחר כארבע שנים. בספטמבר 2016 הגיש הבעל תביעת גירושין, וכרך אליה תביעה לחלוקת רכוש. בהסכם גירושין, אשר קיבל תוקף פסק דין בבית הדין ביולי 2017, נקבע כי אין בסידור הגט משום ויתור על זכויות הצדדים בשאר העניינים שביניהם.

 

בהחלטת בית הדין נקבע מועד הקרע, בהסכמת הצדדים, למאי 2016. בהתאם מינה בית הדין רואה חשבון לאמוד את שווי העסק המשותף ולערוך איזון משאבים. בין הצדדים נותרה מחלוקת בעניין שווי העסק וסכום האיזון הנדרש בגינו.

 

אין מחלוקת כי בתקופת השיתוף העסק היה שייך לשני הצדדים והוסכם שבמסגרת פסק דין יעבור העסק לבעלותה המלאה של האישה, אשר מכוח החלטת בית הדין, מפעילה בלבד את העסק. רואה החשבון מטעם בית הדין העריך את שווי העסק כשלילי, בסך של 100,000 שקלים בחובה. לפיכך לדעתו, על התובע לשלם לנתבעת סך 50,000 שקלים בשל לקיחת העסק לאחריותה על חובותיו.

 

הנתבעת טענה כי יש לקבל את חוות דעת המומחה, אולם לדעת התובע, יש להביא בחשבון את אחריותה של הנתבעת ליצירת החובות בתקופה שניהלה את העסק לבדה עוד טרם מועד הקרע. עוד טען כי יש להביא בחשבון את ההכנסות הבלתי רשומות, שהן ההכנסות 'בשחור' של העסק, בהתאם לדברי הנתבעת עצמה בפרוטוקול הדיון.

 

לטענת התובע, לפי חישוב התקופה שלאחר מועד הקרע, תוך שימוש בנתון שהזכירה הנתבעת עצמה, סך של 700 שקלים 'שחור' בכל יום עבודה, מדובר בסכום של 150,000 שקלים שהנתבעת חייבת לו.

 

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, אימץ בית הדין את חוות דעת המומחה ונתן לה תוקף פסק דין. בית הדין סבר כי ייתכן שהיו הכנסות שאינן רשומות, אך הדבר לא הוכח ואי אפשר לקבוע את שווי העסק על פי טענות אלה. ואף ציין כי רוכש פוטנציאלי של העסק לא היה מסכים לרכוש את העסק לפי סיפורי הכנסות שחורות של המוכר.

 

יש לך שאלה?

פורום חלוקת רכוש | איזון משאבים

 

בית הדין קיבל את עדות הנתבעת, אשר הודתה שהיו תקופות שבהן פעלו הצדדים בשיתוף פעולה והעלימו הכנסות, אך בתוך הדיון הבהירה את דבריה, שמדובר בתקופות מסוימות, ולא בדרך התנהלות קבועה לכל אורך שנות קיומו של העסק. יתר על כן, יש להניח שבתקופה שבה היו הצדדים במתח ביניהם, הופעל העסק בזהירות רבה יותר.

 

בית הדין ציין כי אדם שמפעיל עסק תוך שהוא מעלים הכנסות, באופן שאינו הולם את הוראות החוק, את דיני התורה ואת המוסר החברתי הפשוט, אין לו להלין אלא על עצמו. כך גם על פי טענת התובע, אשר מוצא את עצמו נתקל במכשול שהוא עצמו הציב, כשהציג לרשויות מצג שווא של עסק כושל. בנסיבות אלה התובע נדרש לשלם לנתבעת סך 50,000 שקלים מכוח סעיף זה.

 

תיק ‏1088341/6