על פי חזקת הגיל הרך הקבועה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, כאשר יש מחלוקת בנוגע למשמורת על ילדים קטנים שטרם מלאו להם שש שנים, תינתן עדיפות לאם והיא תקבל את המשמורת. עם זאת, אפשר לסתור את החזקה ולקבוע כי טובת הילדים תהיה משמורת משותפת או אפילו משמורת בלעדית של האב.


במקרה שנדון לאחרונה (יום ב') בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יפו, נדונה טובתה של ילדה בת שלוש, אשר אביה תובע לקבל את המשמורת עליה. השופט שבחן את המקרה השתכנע כי במקרה זה אכן אין להחיל את חזקת הגיל הרך, וזאת לאור הזנחתה של הילדה על ידי אמה, לקיחתה לחו"ל ללא הסכמת האב, אי הגעתה לטיפול שהופנתה אליו על ידי שירותי הרווחה ועוד.


אף על פי שמדובר בילדה בסיכון, קבע השופט כי טובתה של הילדה לא תהיה נתק מאמה, אשר אמנם אין לה מיומנויות הוריות אולם לא מדובר בהזנחה שנובעת מרצון רע, ולכן זו לא סיבה להעניש אותה באמצעות התנתקות מוחלטת.


מאחר שהענקת המשמורת במלואה לאב עלולה לגרום לניכור הורי, קבע השופט לבסוף כי המשמורת תהיה משותפת לשני ההורים. השופט הורה לפקידת הסעד לקבוע מה תהיה חלוקת זמני השהות של הילדה אצל ההורים, במשך שנתיים, מבלי להידרש להסכמתם של ההורים.


במשך תקופה ממושכת האם הזניחה את הילדה ולא הצליחה ליצור יציבות בחייה


במרבית המקרים שבהם חזקת הגיל הרך נסתרת, כאשר הסיבה לכך היא שהאם אינה מיטיבה עם הילד, האב אכן יקבל את המשמורת הבלעדית. ואולם, ישנם מקרים שבהם ההורים יתחרו על המשמורת, הכול תלוי בנסיבות המקרה.


במקרה הזה, תסקיר שירותי הרווחה לא הותיר מקום לספק בכך שמדובר בילדה בסיכון, בשל הזנחתה של האם. האם חטפה את הילדה לחו"ל ללא אישורו של האב, וסיפורים נוספים כגון קבלת טיפולים רפואיים וחיסונים באיחור וללא קבלת תיעוד, מעבר של האם בין מקומות מגורים באופן תדיר שאינו מאפשר יציבות בחייה של הילדה, ואי התייצבותה של האם לטיפול דיאדי לחיזוק הקשר עם בתה שאליו הופנתה, הובילו את השופט לקבוע כי חזקת הגיל הרך אינה מתקיימת במקרה זה.


נוסף על כך, תיארה פקידת הסעד כי הילדה מגיעה לגן כשהיא נראית מוזנחת, ולעתים מסופרת באופן קשה. פקידת הסעד סברה כי האם אינה מגדלת את בתה במידת האכפתיות הנדרשת מהורה ומתוך חוסר תשומת לב.


היעדר אהבה ותשומת לב עלולים לפגוע בהתפתחות הילד


השופט הזכיר כי ידוע שילד קטן זקוק להורה אוהב וחם לצורך התפתחותו התקינה, כאשר שלילת חיבה וחום עלולה להוות סיכון של ממש לילד. השופט אף הזכיר כי בבואו להחליט בעניין המשמורת, הוא רואה לנגד עיניו את טובתה של הילדה ולא את טובתם של האם או האב.


על כן, הבהיר השופט, יש להפקיע את האחריות לניהול חייה היומיומיים של הילדה מידי אמה. כמו כן, השופט מצא כי לאב יש תמיכה משפחתית נרחבת שלא קיימת אצל האם, וכי בת זוגו מתקשרת עם הילדה באופן טוב.


עם זאת, מדובר באם שהיא חסרת מיומנויות הוריות, ולא באם שמזניחה את בתה מתוך רוע או כוונת זדון. בוודאי שלא צריך להעניש אותה על חוסר מסוגלותה הרגשית בנתק מבתה, הבהיר השופט. הרושם הוא שהיא לא מאורגנת ונודדת ממקום למקום, ואינה מוצאת מקום עבודה מסודר או מקום מגורים לתקופה ארוכה.


מדוע נקבע כי המשמורת תהיה משותפת ולא תועבר באופן בלעדי לידי האב, שנמצא אחראי ויציב יותר?


אילו התקשורת בין ההורים הייתה טובה יותר, המשיך השופט, הוא היה מעביר את המשמורת לאב ומחלק את זמני השהות ביניהם באופן שווה, וזאת מכיוון שהאב אחראי ומאורגן יותר, ויכול לספק לבתו את היציבות שהיא צריכה.


ואולם, במקרה זה אין בין ההורים תקשורת סבירה, ופקידת הסעד המליצה על משמורת משותפת, מאחר שהמשך המשמורת בידי האם עלול לסכן את הילדה, והעברת המשמורת באופן בלעדי לאב עלולה ליצור ניכור הורי כלפי האם.

 

יש לך שאלה?

פורום משמורת | הסדרי ראיה


קביעת משמורת משותפת, אפוא, תיתן לאב מספיק אחריות כדי לדאוג לצורכיה של הבת ואף לשמור על הקשר בינה ובין אמה. השופט מינה את פקידת הסעד במחלקת הרווחה למשך תקופה של שנתיים, לקבוע מה יהיו זמני השהות של הילדה בין ההורים, כאשר הוא מבהיר כי בסמכותה להחליט גם ללא אישורם של ההורים.

 

תלה"מ 62029-01-19