אישה העומדת בראש עסק לאיטום גגות, הגישה תביעה בעילה של לשון הרע כנגד אחד משכניה בבית המשותף שבו התגוררה עם בעלה. בתביעתה טענה כי השכן השמיץ אותה בדף הפייסבוק העסקי שלה, וכתב כי מדובר באדם מגעיל שאין לו יחסי אנוש כאילו מדובר בביקורת על העסק.


כשעתיים וחצי לאחר שפרסם את הפוסט, ובעקבות פניות מצד בעלה של התובעת, לבסוף הוריד השכן את הפרסום. באותו מועד הספיקו לצפות בו 37 אנשים.


למי התייחס השכן בפוסט שפרסם?


התביעה נדונה לאחרונה בבית משפט השלום בראשון לציון, כאשר השופט נדרש להכריע האם הפרסום מתייחס לבעלת העסק ולכן נכנס בהגדרות החוק, והאם היא בכלל יכולה לתבוע אותו כיוון שהפוסט התייחס אליה. מאחר שמדובר בעסק קטן, קבע השופט כי הפרסום מתפרש כתגובה כלפי בעלת העסק, אף על פי שהשכן התכוון לבעלה אשר עבד כשכיר בעסק.


עוד קבע השופט כי מדובר בלשון הרע ולכן חייב את השכן לשלם לתובעת פיצויים בסכום של עשרת אלפים שקלים, וכן שכר טרחת עורכי דין בסכום של 4,000 שקלים.


השכן פרסם את דבריו כביקורת על העסק אף על פי שאינו לקוח


הפוסט המדובר פורסם בשעות אחר הצהריים, וזאת על רקע חילוקי דעות שנוצרו בין הצדדים בנוגע להתנהלות התובעת ובעלה בבניין המגורים, תשלומי ועד הבית וויכוחים על חניה. מיד אחרי שהעלה את הפוסט, בעלה של התובעת דרש ממנו להסיר אותו באמצעות הודעת וואטסאפ, ולאחר מכן באמצעות שיחת טלפון. לבסוף השכן אכן הוריד את הפוסט.


התובעת טענה כי הנזק בעקבות הפרסום הוא רב ולכן ביקשה מבית המשפט שיורה לשכן להתנצל על כך ושיתחייב שלא לפרסם דברים דומים בעתיד. זאת לצד הפיצויים שדרשה. מנגד טען השכן שהפרסום כלל לא התייחס לתובעת אלא לבעלה ולכן יש לדחות את התביעה בשל היעדר יריבות, וכן טען כי מכל מקום כלל לא מדובר בלשון הרע.


האם בעל עסק יכול לתבוע בגין פרסום שכוון לאדם אחר אשר עובד בעסק שלו?


האישה ציינה את העסק כתובע שני בתביעה, אולם השופט הבהיר כי העסק אינו אישיות משפטית מכיוון שאינו חברה או שותפות אלא בסך הכול עוסק מורשה, ולכן הוא אינו יכול לתבוע בגין לשון הרע.


על פי חוק לשון הרע, פרסום שנועד להשפיל או לבזות אדם מהווה לשון הרע. החוק אינו קובע באופן מפורש כי רק מי שפרסום לשון הרע התייחס אליו יכול לתבוע בגינו, או שמא גם מי שנפגע באופן עקיף רשאי לתבוע, אך השופט הזכיר כי העמדה המקובלת בפסקי הדין היא כי רק מי שהדברים כוונו אליו יכול להגיש תביעה.


כאשר מדובר בעסק קטן שאינו מהווה אישיות משפטית בפני עצמו, בעל העסק יכול לתבוע בטענה שהפרסום התייחס אליו. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בעסק קטן אשר מופעל על ידי אדם אחד. במקרה זה מדובר בעסק משפחתי קטנטן, ולכן קבע השופט כי הפרסום אכן מזוהה עם בעלת העסק - התובעת.


אמנם השכן התייחס לבעלה של האישה, אולם כוונתו אינה רלוונטית, הבהיר השופט. זאת מכיוון שהקורא הסביר אשר נחשף לפרסום הבין כי הוא מתייחס לבעלת העסק.


מדוע בעלה של התובעת לא צורף אל כתב התביעה כתובע נוסף?


השופט התקשה להבין מדוע הבעל לא הגיש את התביעה עם אשתו, מאחר שברור כי גם הוא הבעלים של העסק אף אם אינו רשום בתעודת העוסק. למרות זאת, לאחר שקילת הדברים הגיע השופט למסקנה כי גם לאישה עצמה יש עילה לתביעה, מאחר שהיא אכן הבעלים של העסק, וכאשר אדם סביר קורא בביקורת על העסק כי מדובר באדם מגעיל, הוא יבין מכך כי מדובר בבעל העסק. על כן השופט דחה את טענת היעדר היריבות שהעלה השכן.


לגבי טענתו של השכן כי לומר על אדם שהוא מגעיל אינו מהווה לשון הרע, קבע השופט כי יש לשים לב להקשר שבו נאמרו הדברים. מכיוון שהשכן החליט לפרסם את דבריו בדף הפייסבוק העסקי, מה שעלול לגרום נזקים קשים לעסק, קבע השופט כי ללא ספק מדובר בלשון הרע.

 

יש לך שאלה?

פורום לשון הרע


עוד קבע השופט כי לא מדובר בביקורת צרכנית לגיטימית, מאחר שהשכן כלל לא היה לקוח של העסק. לאור נסיבות המקרה, קבע השופט כי סכום הפיצויים הראוי יעמוד על עשרת אלפים שקלים. לבסוף קבע כי לא מצא הצדקה לחייב את השכן לפרסם התנצלות, מאחר שהפוסט הוסר בתוך זמן קצר.

 

ת"א 10832-11-17