כוונת שיתוף ברכוש - האם גבר יכול לטעון חזקה על דירת ידועתו בציבור?

לאחרונה הוגשה בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת תביעה העוסקת בשאלת שיתוף רכוש בין בני זוג ידועים בציבור. התביעה נדחתה בידי השופט שקבע כי כוונת השיתוף לא התקיימה ביחסי הזוג וכי מניעי הגבר להגשת התביעה לא היו תמימים.

במהלך המשפט טען הגבר כי כוונת השיתוף של זוגתו ביחס לדירה שרכשה בזמן שהיו יחד, נובעת מעצם אופי יחסיהם כידועים בציבור. אילו היה מוכיח כוונת שיתוף, הוא היה מקבל זכויות בנכס אף שהדירה רשומה על שמה. לתמיכה בטענתו הוסיף כי במהלך הזמן שבו היו בקשר הוא שילם על שיפוץ הדירה ועל הוצאות שוטפות שונות כגון חשבונות.

בת הזוג לשעבר העידה כי דירת המגורים נקנתה בהלוואה שלקחה ושילמה עליה במלואה ולבדה. מי שהיה בן זוגה בעת הרכישה אמנם היה מעורב בעריכת הסכם המכר, מכורח היותו עורך דין, אך לא טען בזמנו לשום זכויות על הדירה ולא קיבל כאלה.

בת הזוג הכחישה: כלל לא היינו ידועים בציבור

לטענת האישה היא לא נעזרה בכספיו של בן זוגה לשעבר, אלא מימנה את הדירה ואת כל הריהוט המצוי בה מכספי ההלוואה שלקחה מתוקף היותה אם חד הורית. היא הדגישה כי שילמה את ההלוואה רק מכיסה. נוסף על כך אמרה כי ההחלטה לרכוש את דירת המגורים הייתה שלה בלבד ובשום שלב לא הביעה כוונת שיתוף כלפי מי שהיה בן זוגה.

זאת ועוד, האישה הכחישה שכלל התקיימו ביניהם יחסים העונים על הגדרת ידועים בציבור, וטענה כי הקשר הזוגי נועד להביא ילדים ולא מעבר. לטענתה לא נצבר רכוש משותף למרות השנים הארוכות של יחסיהם - הילדים היו הדבר היחידי שקשר ביניהם ואילו ההפרדה ברכוש נשמרה.

לגבי טענה זו פסק השופט כי אינה מדויקת: הקשר בין בני הזוג ארך שנים ארוכות, לעתים תחת אותה קורת גג ביחד עם ילדיהם, בלא שקיימו מערכות יחסים אחרות באותו זמן. על סמך פרמטרים אלו נקבע כי בני הזוג כן נחשבים לידועים בציבור על פי החוק. עם זאת, שאלת כוונת השיתוף עומדת בעינה גם בקשר בין ידועים בציבור.

כיצד ניתן להוכיח כוונת שיתוף בין בני זוג במערכת יחסים לא ממוסדת?

כפי שהראה השופט, הקריטריונים להוכחת כוונת שיתוף מצד האישה כלפי התובע לא התקיימו. הדירה שהייתה סלע המחלוקת שייכת בבלעדיות לאישה מבחינת החוק, שכן היא רכשה אותה מכספיה והנכס רשום על שמה.

בנוסף, בת הזוג מעולם לא הצהירה כי בכוונתה לשתף את הדירה עם הגבר, והוא הודה בכך במסגרת המשפט. ההחלטה שלא למסד את הקשר בין השניים מחזקת את העובדה כי לא התקיים שיתוף רכושי בין האישה ובן זוגה, במודעות ובהסכמה של שניהם.

יתר על כן, הקשר בין הגבר וזוגתו לשעבר היה רצוף פרידות והפסקות שבהן האישה נשאה בכל ההוצאות השוטפות של הדירה. לו היה הקשר בין השניים יציב ורציני היה ניתן לטעון לכוונת שיתוף ברכוש, אך כיוון שאין זה המקרה, לא ניתן לטעון לשינוי ההסכמה הראשונית של הזוג להפריד את הרכוש באופן מוחלט.

לטענתו של הגבר, בתקופת יחסיהם הוא שילם על הוצאות שונות לתחזוק ותפעול משק הבית. השופט קבע כי גם אם יש אמת בדברים אין הדבר קונה לו זכויות בעלות על הדירה באופן רשמי. באשר לטענה כי היה לו חלק בשיפוץ הדירה, פסק השופט שבניית קיר גבס היא זניחה בשווייה לעומת הדירה ותכולתה שעליהן הוא תובע כוונה לשיתוף.

הסיבה לתביעה - הגבר רצה להרתיע את בת זוגו לשעבר אשר נקטה הליכי הוצאה לפועל כנגדו

לאחר שבחן את הראיות, פסק השופט כי על אף היותם ידועים בציבור, ההפרדה הרכושית שעליה העידה הנתבעת אכן התקיימה. לבד מההפרדה הרכושית במהלך החיים המשותפים, האישה קנתה בכספיה את הדירה שבה התגוררו ולא תועד אף לא תשלום אחד מצד הגבר, לא בעת הקנייה ולא בהחזרת ההלוואה למשכנתא.

השופט קבע כי לאישה לא הייתה כוונת שיתוף של רכושה עם בן זוגה לשעבר בשום שלב של יחסיהם, ובפרט בכל הקשור בדירת המגורים. לפיכך, תביעת הגבר כנגד האישה נדחתה, והוא נשא בתשלום הוצאות המשפט ושכר הטרחה של עורך דינה, סכום של עשרת אלפים שקלים.

יש לך שאלה?

פורום זכויות ידועים בציבור והורות משותפת

יתר על כן, הוסיף השופט כי התביעה הוגשה שלא בתום לב. מעדותו של הגבר הסיק השופט כי הרקע לתביעה היה פעולתה של בת הזוג לשעבר לקידום הליכי הוצאה לפועל לתשלומי מזונות עבור ילדיהם. השופט סבר כי הגשת התביעה מצד הגבר הייתה ניסיון להפחיד או להרתיע את האישה שהתעקשה לגבות את דמי המזונות המגיעים לה כדין.

תלה"מ (נצ') 8884-11-18