לפני כחודשיים התקבלה בבית משפט השלום בראשון לציון תביעה של אדם כנגד מנהלו בעבודה בגין לשון הרע. התביעה עסקה בשאלת הוכחת רכיבי העבירה, שהם מידת האמת שהייתה בדברים, חשיבותם לציבור ומידת הפגיעה וההשפלה שנגרמו בעקבותיהם.
העובד טען שאשת מנהלו בחברה ניסתה להתחיל איתו, ואף שלא שיתף עמה פעולה זכה להאשמות חמורות שלא בצדק מצד בעלה על קיום מערכת יחסים מינית עמה, כאשר אשתו וילדיו עדים לאירוע. אמירת הדברים נעשתה, לטענתו, תוך השמצה וזריקת כינויים מעליבים.
גרסת המנהל היא שהעובד התחיל עם אשתו למרות בקשותיה שיחדל, ורק בהמשך התרצתה להתנהגותו. מלבד זאת, הוא טען כי לא פרסם את הקשר של העובד עם אשתו מול אנשים נוספים אלא דיבר איתו על כך בארבע עיניים, לכן אין זו עבירה של לשון הרע.
מטענות העובד עלה כי האשמת המנהל הייתה מוטעית ופגעה במשפחתו
לגרסת העובד, אשתו של המנהל שעבדה גם היא בעסק המשפחתי של בעלה, ניסתה להתקרב אליו במשך תקופה ארוכה וסיפרה לו על מערכת היחסים האבודה עם בעלה. בין השאר הייתה מחמיאה לו על מראהו החיצוני, מביאה לו אוכל למשרד, מתכתבת עמו בטלפון הסלולרי ומשוחחת איתו בנושאים אישיים.
לאורך כל התקופה, טען העובד, הוא היה מצוי במתח רב בשל התנהגות האישה; הוא לא היה מעוניין בה כלל אך רצה לשמור על יחסים טובים מעצם היותה אשתו של מנהל החברה. כמו כן, אשתו הייתה מודעת לכל המתרחש כיוון שהיה משתף אותה בפרטים ומראה לה את ההתכתבויות ביניהם.
בשעת ערב מאוחרת של סוף השבוע, נסע המנהל אל בית העובד, דפק בכוח על הדלת וצלצל רבות בפעמון, מה שהעיר את ילדיו והבהיל את אשתו. העובד טען כי הוא האשים אותו בניהול קשר מיני עם אשתו, צעק בשפה לא מכבדת והעליב אותו בכינויים שונים ומשפילים.
הדברים הכעיסו מאוד את אשת העובד שחשדה כי יש בהם אמת, היא דרשה מבעלה לעזוב את הבית בו ברגע ונפגעה מהאירוע עמוקות. העובד התקשר למשטרה ורק לאחר שהגיעו יצא מביתו ודיבר עם מנהלו בנוכחותם של השוטרים.
שלושה שבועות לאחר שהגיש תלונה במשטרה, סיפר העובד כי המנהל התקשר אליו והשאיר הודעות שונות בתא הקולי בהן הוא איים להרוס את חייו. באחת ההודעות אף נשמעה אשתו כאשר היא בוכה ומנסה להניא את בעלה ממעשהו.
המנהל טען: הדברים נאמרו פנים אל פנים ולא פורסמו ברבים
מגרסתו של המנהל עלתה פרשה אחרת לחלוטין. הוא טען כי באחד הערבים גילה בטעות התכתבות של אשתו שבה היא מביעה רצון לנסיעה משותפת עם העובד שלו. כשעימת אותה מול ההתכתבות, הודתה האישה כי העובד התחיל איתה, נעץ בה מבטים ואף אמר לה שיעזוב את אשתו בשבילה.
המנהל סיפר כי לדברי אשתו העובד הוא שהחל לשלוח לה הודעות ולהחמיא לה. כמו כן הציע לה חברות בפייסבוק ושלח לה שירי אהבה ומילות חיזור. הוא הדגיש שאשתו העבירה מסר באופן שאינו משתמע לשני פנים שהדבר לא מקובל עליה וביקשה מהעובד להפסיק את התנהגותו.
לאחר גילוי הקשר, הודה המנהל כי נסע עצבני לביתו של העובד, אך לא במטרה להטיח בו האשמות אלא מתוך רצון להשיב את רכב החברה לרשותו, אותו רכב שהיה אמור לשמש לנסיעה המשותפת עם האישה. לדבריו, הוא אמנם הביע את כעסו והאשים אותו ברומן, אך הכחיש כי עלב בעובד והשתמש במילים בוטות.
עוד טען המנהל כי לא ביצע עבירת לשון הרע משום שאמר את הדברים בבית העובד ולאוזניו בלבד, כך שהדברים לא התפרסמו ברבים. מכאן שלא התרחשו הביזוי וההשפלה הקבועים בחוק לשם הוכחת לשון הרע.
השופט קבע כי אין לקבל טענה זו, כיוון שגם אשת העובד וילדיו שמעו את הדברים. המנהל היה צריך להניח, הסביר השופט, כי בשעה כה מאוחרת בסוף השבוע הגיוני כי הם ישהו בבית וישמעו את ההאשמות, והמצב המשפחתי הרגיש אכן גרם לפגיעה והשפלה של הבעל והאב.
הראיות והעדויות הצביעו על כך שהאישה יזמה את הקשר
השופט הגדיר כי עדות הבעל בנוגע לדברי אשתו אינה מספיקה, וכי היה צריך לזמנה למתן עדות כדי לאשר את גרסתו. לעומת זאת, העובד הביא עמו ראיות לגרסתו בדוגמת צילומי מסך משיחותיו עם האישה, שבהן היא כותבת דברים בעלי אופי מיני מובהק. כמו כן, אשתו העידה כי ידעה על השיחות המתוארות, מה שחיזק את דבריו.
לפיכך קבע השופט כי העובד הגיב להתרחשות, כפי שטען, ולא יזם אותה, דבר שלא ניתן לומר על אשת המנהל. מעבר לכך, לא ניתן להוכיח כי הקשר ביניהם חרג למעשים פיזיים שכן הראיות והעדויות מצביעות על התכתבות שהיא פלרטטנית, בגבול ההתכתבות בלבד.
יש לך שאלה?
השופט הדגיש כי הביטוי "ניהול רומן" שבו השתמש המנהל כשהאשים את העובד במעשה, נקשר באוזני השומע הסביר ליחסים מיניים ממשיים, וכל עוד לא הוכחו כאלה, הרי הטחת אמירה כזו מסבה פגיעה והשפלה בדמות העובד אל מול משפחתו.
לסיכום, השופט קבע כי התקיימה עבירת לשון הרע ולכן המנהל מחויב בתשלום פיצויים לעובד בסך 15 אלף שקלים, מהם 5,000 שקלים בעבור הוצאות משפט ותשלום שכר טרחת עורך דין.
ת"א 16580-04-16
עודכן ב: 19/12/2019
.jpg)
.jpg)
