בית משפט השלום לתעבורה דן לאחרונה בסוגיית העונש לנהג שהורשע בעבירה של גרם מוות ברשלנות לאחר שמיעת ראיות. הנהג, גבר בן 82, היה מעורב בתאונת דרכים לאחר שלא הבחין בהולך רגל בן 80 שחצה את הכביש והתנגש בו בעוצמה.


הולך הרגל אושפז בבית החולים ולאחר שבועיים הדרדר מצבו והוא נפטר. השופט קבע שרשלנות הנהג הייתה רגעית והוסיף כי לנוכח נסיבותיו האישיות וקשיי ההתמודדות שלו עם האירוע יש לגזור עליו תשעה חודשי עבודות שירות בלבד.


לפי העובדות שפורטו בגזר הדין, הגבר נהג ברכבו בדרך עירונית כאשר תנאי הראות היו טובים, ומעבר החצייה והתמרורים שלצידו נראו היטב ממרחק של 65 מטרים. באותה העת חצה את הכביש גבר במעבר החצייה מצד ימין של הכביש לצידו השמאלי. הנהג לא הבחין בהולך הרגל ופגע בו בעוצמה עם חזית הרכב.


בעקבות התאונה הולך הרגל נפצע באורח קשה, נגרמו לו שברים בצלעות ובאגן והוא סבל מדימום מסיבי בראש. הוא פונה ממקום האירוע לבית החולים ולמחרת הועבר למחלקת טיפול נמרץ נשימתי, שם הרדימו והנשימו אותו לאחר שחלה התדרדרות במצבו. כעבור שבועיים הוא הועבר למחלקה הפנימית ומשם לבית חולים שיקומי. במהלך אשפוזו החמיר מצבו הרפואי שוב והוא נפטר.


המדינה ביקשה להטיל על הנהג עונש מאסר בפועל


המדינה טענה כי הנהג פגע בערך קדושת החיים, שנחשב לערך החברתי המוגן והחשוב ביותר. נטען כי על בית המשפט להחמיר עם הנהג כדי להעביר מסר הרתעתי, ולמנוע את ההפקרות בדרכים שגורמת למותם של משתמשי דרך רבים.


כדי להמחיש את הנזק שנגרם בעקבות מעשיו של הנהג הפוגע, הגישה המדינה לבית המשפט שתי הצהרות של נפגעי עבירה. הראשונה הייתה של אשת הנפגע שהצהירה כי האירוע גרם לה לזעזוע קשה ושינה את חייה מהקצה אל הקצה. לדבריה היא הקפידה לבקר את בעלה כל יום במשך חמישה חודשים בבתי החולים שבהם הוא אושפז לאחר התאונה עד למותו המצער.


האישה תיארה את בדידותה הרבה לאחר מות בעלה ואת הקשיים שחוותה כאשר נאלצה לראות אותו כשהוא פצוע לאחר התאונה. במסגרת הצהרתה, בתו תיארה את האשפוז הממושך של אביה, ואת העובדה שעזבה עבודה וילדים כדי לסייע לאימה ברגעיה הקשים.


עוד נטען על ידי המדינה כי נהג הרכב הפוגע התרשל בכך שלא שם לב למתרחש בדרך, ולא הבחין בהולך הרגל לפני התאונה. עוד צוין כי הוא לא נתן להולך הרגל לחצות את הכביש בביטחון, למרות היכרותו הקודמת עם מקום האירוע ומעבר החציה.


לפיכך, בית המשפט התבקש לגזור על הנהג עונש של שנת מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס, פסילת רישיון נהיגה למשך 10 שנים ותשלום פיצויים למשפחת המנוח.


הסנגור ביקש להתחשב בנהג ולהסתפק בעבודות שירות


מנגד, סנגורו של הנהג טען כי התנהגותו לא נחשבת לרשלנות חמורה כיוון שהתאונה נגרמה בעקבות איחור מזערי בזמן התגובה של 0.8 שניות בלבד. נטען כי הנהג הוא אדם מבוגר, בעל ותק רב בנהיגה שלא היה מעורב בתאונות דרכים לפני האירוע.


לפי גרסת הסנגור, הנהג נסע במהירות שלא עלתה על 30 קמ"ש בעת התאונה, אין לו עבר תעבורתי משמעותי ולכן יש להטיל עליו עונש של עבודות שירות ופסילת רישיון קצרה בלבד. עוד נטען כי לא ראוי לחייב את הנהג לשלם פיצויים למשפחת המנוח כיוון שהוא מתקיים בדוחק ממשכורת נמוכה.


בתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנהג צוין כי הוא מתבייש בכך שלקח חלק באירוע שהסתיים במותו של אדם. שירות המבחן ציין כי הנהג יתקשה להתמודד עם מאסר בפועל כיוון שעונש כזה יגרום להרחקתו ממשפחתו ומגורמים תומכים, ועלול לפגוע בו לנוכח מצבו הרגשי העדין וגילו המבוגר.


מסקנתו של שירות המבחן הייתה כי יש להסתפק בהטלת עונש מאסר על הנהג לריצוי בדרך של עבודות שירות. בתסקיר צוין כי באופן כזה הנהג יוכל לתרום לחברה תוך מתן ביטוי לכוחותיו ולכישוריו.


השופט הקל עם הנהג והתחשב במצבו


השופט ציין כי בעבירות של גרימת מוות ברשלנות נהוג להחמיר בענישה עם הנהגים הרשלנים ולהטיל עליהם עונשי מאסר בפועל. עם זאת צוין כי במקרים מסוימים ניתן להקל בעונשם של נהגים עקב התקיימות נסיבות מיוחדות שמצדיקות זאת.


הוחלט כי רשלנותו של הנהג הייתה רגעית ולכן יש לסווגה כרשלנות בדרגה בינונית. הובהר כי האינטרס הציבורי לא מחייב במקרה זה להטיל על הנהג עונש מאסר בפועל.

 

יש לך שאלה?

פורום כתב אישום במשפט הפלילי


השופט ציין כי בקביעת העונש הראוי הוא התחשב בנסיבות האישיות של הנהג, בתסקיר שירות המבחן, בקשיי ההתמודדות של הנהג עם תוצאות מעשיו ובחומרת העבירה. על כן הוחלט להטיל על הנהג עונש של תשעה חודשי מאסר שאותם הוא ירצה בדרך של עבודות שירות.


גמ"ר 2043-07-15


עודכן ב: 19/12/2019