בשנת 2003 נמצאו אצל התובעת, כבת 47, אבנים בכיס המרה. בהמלצת רופא המשפחה שלה, היא עברה ניתוח לכריתת כיס המרה בהליך לפרוסקופי אשר במהלכו מוחדרת צינורית הכורתת את כיס המרה. לאחר שנסתיים ההליך בהצלחה, הושאר נקז במקום כפי שנהוג.
אולם, למחרת הניתוח התגלתה הפרשה מן הנקז ולאחר בדיקת אולטרסאונד, שנערכה כשבוע לאחר הניתוח, הוחלט לנתח שנית את התובעת, הפעם בפתיחת בטן. למרבה הצער, גם הניתוח השני לא עלה יפה ולא נמצא מקור הדליפה, ולאחר הכנסת נקז נוסף שוחררה התובעת לביתה. שני הניתוחים נעשו על ידי רופא המשפחה שהפנה את התובעת לניתוח מלכתחילה ועל ידי שני רופאים נוספים מהמרכז הרפואי.
חיכתה שבוע עד לניתוח השני
בעקבות הניתוחים והתרשלותם של הרופאים, לדברי התובעת, היא נותרה עם צלקות קשות בבטן והתנוונות אונת הכבד וטענה לשלושה נזקים עיקריים.
בעקבות חוות דעת מומחה שהוגשה לבית המשפט, נקבע כי היא סובלת מנכות נפשית בשיעור של 30%, עקב סימנים פוסט טראומטיים והעובדה כי נגרמו לה סיוטים ופחדים שונים בעקבות הניתוחים.
כמו כן, נקבע על ידי מומחה נוסף מטעמה כי היא סובלת מנכות פלסטית בשיעור 20% בעקבות צלקת רוחבית קשה ובקע גדול בצלקת, וכן מנכות פיזית קשה עקב הפרעה גוברת בתפקודי הכבד.
לאור כל אלה, ביקשה התובעת מבית המשפט לקבוע לה נכות בשיעור של 80%.
בנוסף, טענה כי לא נתנה הסכמה מודעת לניתוח שכן לא הוסברו לה בבירור הסיכונים, ואף לא ניתנה לה אפילו ההזדמנות לקרוא את טופס ההסכמה. מה גם שלדבריה נאמר לה על ידי רופאה שמדובר בהליך קל, פשוט ומהיר.
עוד התייחסה בתביעתה לטיפול הקלוקל שקיבלה, לדבריה, לאחר הניתוח. לשיטתה, כבר למחרת הניתוח הראשון נתגלתה הדליפה אך למרות זאת חיכו הרופאים שבוע עד שהוחלט על ניתוח נוסף. לפי דעת מומחה מטעם התביעה, לו היו מבצעים את הניתוח מיד עם גילוי ההפרשה, יכול להיות שהיו נמנעים נזקים רבים.
ההגנה -הנזקים היו בלתי צפויים
מנגד, בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי ככל הנראה הנזק שנגרם לתובעת נגרם בעקבות שילוב של גורמים שלא היה ניתן לצפות או למנוע אותם. לפיהם, בזמן הניתוח לא נתקלו בבעיה, והמקרה קרה לאחר מכן כפי שקורה לעתים במקרים קיצוניים.
לדברי הרופאים הנתבעים, התובעת קיבלה את הטיפול הרפואי הטוב ביותר, והוסיפו כי בכל ניתוח ישנם סיכונים שלא ניתן לצפות אותם כפי שגם נכתב בטופס ההסכמה לניתוח עליו חתמה התובעת.
עוד טענו כי אין לנזקים בכבד, אשר להם טוענת התובעת, השלכה תפקודית עליה כיום. כמו כן, לא נותרה לה כל נכות נפשית או פלסטית קשה עקב הניתוחים. לפיכך, העלו טענה כי לא ייתכן קשר בין מצבה הבריאותי כיום לנכויות התפקודיות שטענה להם ולהפסקת עבודתה.
לאור כל זאת, ביקשו הנתבעים לפצות את התובעת ב-5,000 שקלים לכל היותר.
יש לך שאלה?
פורום רשלנות בניתוח | רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים
פורום רשלנות רפואית בלידה
פורום רשלנות רפואית באבחון
לפי השופטת היה מקום לצמצום נזקים
בבואה לתת את החלטתה, ציינה השופטת את התרשמותה מן המקרה. בין השאר הדגישה את הרישומים הבעייתיים של הנתבעים, שהיו מלאים בסתירות, את העובדה כי לא נעזרו במומחה במהלך שני הניתוחים ואת העבודה כי המתינו זמן רב עד לביצוע הניתוח השני.
כמו כן, קיבלה את טענת התובעת וציינה כי לדעתה היא אכן לא הייתה מודעת לשלל הסיכונים הכרוכים בהליכים שעברה וכי הם לא הוסברו והובהרו לה באופן שמניח את הדעת.
כמו כן, דחתה השופטת את טענת הנתבעים כאילו מדובר בנזקים שלא היו בשליטתם ושלא יכלו לצפות אותם, וסברה כי יכלו כנראה למנוע נזקים לתובעת בכך שהיו מבצעים במהירות וללא עיכוב את הניתוח השני.
לאחר ששקלה את כל העדויות ובחנה את הראיות קיבלה השופטת את גרסת התובעת באופן מלא, וחייבה את הנתבעים לפצות אותה ב- 800 אלף שקלים ולשלם את הוצאותיה המשפטיות בסכום של 100 אלף שקלים.
.jpg)
