מה קורה כאשר אחות ראשית במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים גדול זקוקה בעצמה לטיפול פסיכיאטרי? מסתבר שהעניין סבוך יותר מכפי שנראה על פני השטח, כפי שגילתה אחות ממרכז הארץ שביקשה למצוא לעצמה טיפול כזה, אך נתקלה בחומות בצורות בין היתר בדמותה של חברת הביטוח "הראל". 


בין הפטיש לסדן


לאחר תאונת דרכים קשה ב-2007 ניגשה התובעת, כבת 60, לקופת החולים בבקשה לטיפול פסיכיאטרי, אך מכיוון שהיא משמשת כאחות ראשית במחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים גדול במרכז הקרוב למקום מגוריה, נאמר לה כי לא תוכל לקבל טיפול מרופאים ממקום העבודה שלה.


התובעת לא הצליחה להשיג טיפול בשום מקום אחר במסגרת הרפואה הציבורית ועל כן פנתה לחברת הביטוח "הראל" בבקשה לממן לה טיפול פסיכיאטרי פרטי שאין היא מסוגלת לממן אותו. חברת הביטוח סירבה לבקשתה בטענה כי הטיפול ניתן במסגרת "סל הבריאות" ברפואה הציבורית ולכן אין סיבה לממן טיפול פרטי ויקר.


התובעת מצאה את עצמה בין הפטיש לסדן. מצד אחד היא אינה יכולה לגשת לטיפול בבית החולים הקרוב לביתה כי היא עובדת בו, מצד שני היא לא יכולה לקבל טיפול ממומן בבית חולים שאינו קרוב למקום מגוריה, ומעל הכל חברת הביטוח מסרבת להושיט לה יד ולממן טיפול פסיכיאטרי פרטי.


לפיכך החליטה האחות לתבוע את חברת הביטוח בגין נזק גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.


לצורך הערכת הנזקים הנפשיים שנגרמו לה, מינה בית המשפט 2 מומחים שיחוו דעתם. שניהם קבעו כי לתובעת נכות זמנית וכי מצבה יכול להשתפר עם טיפול נכון. כאשר אחד מן המומחים קבע נכות זמנית בשיעור של 100% לשלושה חודשים והאחרת קבעה נכות זמנית של 20% שעלולה להיות צמיתה אם לא תקבל את הטיפול המתאים.


בתביעתה, טענה התובעת כי בעקבות התאונה היא נעדרה מעבודתה במשך שלושה חודשים, וכששבה לעבוד עבדה במשרה מצומצמת יותר לפי המלצת רופא תעסוקתי ובאישורו.


כמו כן, היא הציגה בתביעתה את הידרדרות תפקודה בעבודה עד כדי מכתבי נזיפה מהממונים עליה, היא העידה על קשיים בריכוז ואובדן זיכרון, וציינה כי אינה עומדת עוד בשעות העבודה להם הייתה רגילה לפני התאונה. בנוסף, הפסיקה התובעת בעקבות קשיים אלו להדריך סטודנטים.


עוד טענה התובעת כי הקידום אליו ייחלה לפני התאונה נעצר וכי בעקבות התנהלותה הכושלת הגיעה עד לסכנת פיטורין. התובעת, אם חד הורית לארבעה ילדים, הביעה את חששה שלא תוכל לפרנס עוד את ילדיה.


חברת הביטוח: מכתבי הנזיפה "הוזמנו"


מנגד טענה להגנתה , חברת הביטוח כי התובעת לא עשתה דבר כדי להקטין את הנזק. לדבריה, כאשר נתקלה התובעת בתשובתה של קופת החולים על כך שהיא אינה יכולה לקבל טיפול בבית חולים שאינו קרוב למקום מגוריה היא קיבלה אותה מיד ללא שאלות, לטענת החברה היה עליה להילחם או למצוא אלטרנטיבה ציבורית אחרת. לשיטתם, התובעת לא עשתה כך מאחר ורצתה להאדיר ולהגדיל נזקיה על מנת לקבל פיצויים מוגדלים.


בהתייחסה להפסד הכספי, טענה חברת הביטוח כי לא נגרם לה כל הפסד כזה וכי בימים בהם נשארה בביתה היא קיבלה את מלוא שכרה. כמו כן, לפי הנתבעת, שכרה של התובעת לא רק שלא נפגע או ירד עקב התאונה אלא אף עלה. בנוסף, טענה החברה כי לשיטתה, מכתבי הנזיפה "הוזמנו" על ידי התובעת לצורך תביעתה ואין בהם אמת.


השופט הרגיש את מצוקתה הנפשית


בפתח דבריו ציין השופט את העובדה כי הוא עצמו חש כי לתובעת נגרמו נזקים נפשיים משמעותיים. הוא ציין את הבעת פניה של התובעת כאשר השיבה על שאלות. כמו כן, הוא קיבל את חוות דעת המומחים בעניינה ושוכנע, לפי דבריו, כי אכן חלה הידרדרות במצבה הנפשי של התובעת מאז התאונה.


בהתייחסו לטענתה של חברת הביטוח לגבי המסמכים המוזמנים, קבע השופט כי המסמכים אמינים מאוד וכי חששה של התובעת מפני פיטורין היה נכון ומבוסס.

 

יש לך שאלה? 

פורום תאונות דרכים | פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
פורום ביטוח חיים
פורום תביעת ביטוח

 

השופט קיבל את תביעתה של האחות במלואה, קבע כי התובעת עשתה הכל כדי לקבל את הטיפול במסגרת הרפואה הציבורית עד שלא יכלה עוד. כמו כן, לפי בית המשפט, עדותה הייתה מהימנה וחוות דעת המומחים תאמו את טענותיה. בנוסף השמיע השופט ביקורת כלפי התנהלותה של חברת הביטוח המערימה קשיים לא נחוצים על אנשים הזקוקים לעזרתם.


לאור כל זאת, פסק השופט על חברת הביטוח "הראל" תשלום פיצויים לתובעת בסך 437,196 שקלים וכן תוספת תשלום בסך 67,066 שקלים בגין שכר טרחת עורך דין והוצאות משפטיות.