בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק החודש כנגד משרד הפנים לאור עתירתם של בני זוג אשר חיו בנפרד כשנה שלמה בשל התנהלות קלוקלת של המשרד, אשר סירב לאשר את איחודם בארץ.


בני הזוג התאהבו בארץ ונישאו במולדובה


העותר, כבן 32, פגש את בת זוגו, אזרחית מולדובה, בעת שהגיעה לארץ לקבל טיפול רפואי ביוני 2011. הם התאהבו, והחליטו לחיות יחד בארץ. לשם כך, נסע עמה העותר למולדובה, שם נישאו בני הזוג בנישואים אזרחיים, במחשבה כי תהליך זה יסייע בידם לבנות את ביתם בישראל.


לאחר הנישואים, חזר העותר לארץ כאשר הוא מותיר מאחוריו את אהובתו. ברגע שחזר בנובמבר 2012, הגיש בקשה במשרד הפנים להסדרת מעמדה של אשתו בישראל.


אולם, מרגע זה ואילך, ובניגוד גמור לציפיות בני הזוג, החלה מסכת התשה מצד משרד הפנים, שהסתיימה במפח נפש ובעתירה לבית המשפט לאור דרישת המשרד להפקדת ערבות בנקאית בסך 30 אלף שקלים.


משרד הפנים דוחה את הבקשה


לאחר הגשת הבקשה על ידי העותר, נראה כי הכל הולך כשורה. בני הזוג הוזמנו לראיון אישי, העותר הוזמן ללשכת רשות האוכלוסין וההגירה בארץ, והעותרת, בת זוגו, זומנה לראיון בקונסוליה הישראלית בקייב. כחודשיים לאחר מכן, קיבלו בני הזוג מכתב ממשרד הפנים המבשר להם על דחיית עתירתם. העותרת לא תוכל להיכנס לישראל על מנת להסדיר מעמדה.


לאור ההחלטה, הגישו בני הזוג ערר לוועדת ההשגה לזרים. וועדת ההשגה ביטלה את החלטת משרד הפנים ואישרה ראיונות נוספים לבני הזוג בתוך 45 יום, ובמידה ולא יצליחו לבצע הראיונות בתוך הזמן הזה, יתיר משרד הפנים את כניסתה של העותרת לצורך קיום הריאיון בארץ.


משרד הפנים קיבל את הדין, וערך ראיון לעותר, בתוך כחודש מההחלטה. אולם, רק העותר זומן לראיון, כאשר אשתו מנגד, עדיין שוהה במולדובה, רחוקה מבן זוגה, כמעט שנה לאחר שנישאו.


משרד הפנים מתעלם מבקשות בני הזוג ומהחלטת הוועדה


הזמן עבר, ואתו המועד אותו הקציבה וועדת ההשגה, ולפי החלטת הוועדה היה על משרד הפנים להתיר את כניסתה של העותרת ארצה. לפיכך, הגיש העותר, באמצעות בא כוחו, דרישה למשרד הפנים להתיר את הכניסה לאלתר. אולם, משרד הפנים לא השיב לעותרים, למרות בקשותיהם החוזרות ונשנות.


מתן היתר בתמורה להפקדת ערבות בסך 30 אלף שקל


משראה העותר כי משרד הפנים מתעלם בשיטתיות מבקשותיו, פנה לבית המשפט בבקשה לחייב את המשרד במתן היתר כניסה. משרד הפנים השיב כי העתירה מיותרת מאחר והם החליטו להיענות להחלטת וועדת ההשגה, ולהתיר את כניסתה של העותרת לארץ. אולם, אין הם מתכוונים להיעתר לבקשה סתם כך, אלא מבקשים לחייב את העותרים בהפקדת ערבות בנקאית בסך 30 אלף שקלים.


העותר, שכבר נואש מהתנהלותו של המשרד, פנה שוב לבית המשפט בדרישה כי משרד הפנים יחויב בהוצאות שביקש, וזאת לאחר שלא ציית להחלטת וועדת ההשגה, ועיכב את ההליכים בעניינו שלא כדין.


לטענת העותר, טענותיהם של משרד הפנים משקפות את התנהלותם עד כה, ואת אטימות לבם לנוכח בני זוג המבקשים לחיות יחד כשנה שלמה ואינם יכולים לעשות זאת. לטענתו, משרד הפנים גרר אותם הלוך וחזור להליכים מיותרים, ראיונות וסחבת ביורוקרטית והכל כדי לדחות לבסוף את עתירתם מבלי סיבה נראית לעין. עוד לדבריו, נראה כי מעולם לא התכוון המשרד לפעול לפי החלטת וועדת ההשגה, וכראיה לכך לא השיב כלל לבקשות העותרים בעניין והתעלם מהפצרותיהם.


ביהמ"ש: התנהלות קלוקלת המהווה פגיעה באמון הציבור


שופט בית המשפט המחוזי קיבל את טענות העותרים במלואן ואף הביע את מורת רוחו מההתנהלות הקלוקלת ומאטימות הלב בה פעל משרד הפנים כלפיהם. לפיו, ההתעלמות הגסה מהחלטת וועדת ההשגה ראויה לגינוי, ואף מהווה פגיעה באמון הציבור ובשלטון החוק, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בזוג נשוי החי בנפרד כשנה שלמה, לאור החלטות המשרד.

 

יש לך שאלה? 

פורום משפט מנהלי, עתירות, בג"צ ורשויות מקומיות
פורום משרד הפנים
פורום ויזה לישראל | אזרחות ישראלית


לבסוף, קבע השופט כי על המשרד לשלם את הוצאות העותרים בסך 30 אלף שקלים, ולהתיר את כניסתה של העותרת לאלתר.