בית המשפט המחוזי מרכז – לוד, דחה לפני כשבוע את ערעורה של המדינה כנגד החלטת בימ"ש בתביעת לוחם שייטת לפיצויים. בית המשפט קבע כי אין לפטור את המדינה מאחריות לפיצויים לחייל הנפגע, ואין בערעור זה כדי לשנות את החלטת בימ"ש השלום.


נפגע על אניית "המרמרה" והוחזק על ידי נוסעי האנייה 


בקשת הערעור הוגשה לאחר שהתקבלה תביעתו של החייל, בה דרש פיצויים מהמדינה עבור הפגיעה שחווה בשירותו הצבאי. התובע שירת כלוחם בשייטת, והשתתף בפעולת ההשתלטות על אניית "המרמרה" אשר הגיעה לחופי ישראל במאי 2010 כמחאה על הסגר הימי שהוטל על רצועת עזה.


בתביעתו, טען התובע כי הוא נפצע במהלך הפעילות וצולם על ידי נוסעי האנייה, כשהוא מוחזק על ידם פצוע וחבול. תמונתו התנוססה מעל דפי עיתונים ובמהדורות חדשות בכל העולם, כשפניו חשופות.

 

התובע: המדינה לא מנעה את הפרסום שפגע בשמו הטוב 


לאחר מקרה זה, ובעקבות הנזקים הנפשיים והפיזיים שנגרמו לו, הוכר התובע כנכה צה"ל על ידי קצין התגמולים ואף קיבל גמלה בהתאם.


אף על פי כן, הגיש התובע תביעה לבית משפט השלום בבקשה כי המדינה בעצמה תפצה אותו על הנזקים שנגרמה לו, מאחר והיא לא עשתה דבר על מנת למנוע את הפרסום המפוקפק לו זכה. לדבריו, הפרסום פגע בשמו הטוב ובחופש התנועה שלו, הזיק לו רבות בעת חיפוש עבודה לאחר שחרורו, ואף גרם לו להפסדי השתכרות.

 

המדינה: על התובע להגיש תביעתו כנגד קצין התגמולים 


מנגד, ביקשה המדינה לסלק תביעתו על הסף, לאור העובדה כי אין לה צד בעניין, וכל טענותיו צריכות להיות מופנות לקצין התגמולים, כפי שהופנו בעבר. המדינה תמכה טענותיה על כלל ייחוד העילה בחוק הנכים המפנה תביעותיהם של נכי צה"ל לקצין התגמולים במשרד הביטחון.


בימ"ש השלום קיבל את טענותיו של התובע וקבע כי טענותיו אלו מתמקדות בפגיעה בזכויותיו החוקתיות של התובע ולא נכנסות לתחום ההסדרים המיוחדים שנוצרו עבור נכי צה"ל. לפי בית המשפט, התובע זכאי, ככל אזרח, ליהנות מפרטיות ומחופש התנועה, וכי צדק התובע שהפנה תביעתו למדינה לפיצוי בעבור זכויות אלו שנלקחו ממנו בעת שירותו הצבאי.

 

המדינה: פסק הדין מהווה תקדים מסוכן 


המדינה לא הסכימה לקבל את פסק דינו של ביהמ"ש, והגישה ערעורה לבית המשפט המחוזי. בערעורה, טענה המדינה כי החוקים הינם ברורים, וכי תביעות של חיילי צה"ל, בעבר ובהווה, צריכות להיות מוגשות לקצין התגמולים, בין אם בגין פגיעה פיזית ובין אם בגין פגיעה נפשית שנגרמה להם במהלך השירות הצבאי, ואין מקום להגשת תביעה כנגד המדינה.


עוד הוסיפה המדינה בערעורה, כי פסק הדין עלול לפתוח פתח רחב ומסוכן ועלול לגרום להצפת המדינה בתביעות משפטיות אשר אינן מוצדקות. לבסוף, טענה המדינה כי החייל קיבל פיצויים בעבור אותם נזקים שנגרמו לו במסגרת אותו אירוע נשוא תביעתו, ועל כן אין לו עילה לתביעה נוספת ועל בית המשפט לבטל את פסק הדין.


בתגובה, טען החייל המשיב, כי אין הוא תובע בגין נכותו אלא בגין הזכויות החוקתיות שנשללו ממנו עקב המקרה, הפגיעה בפרטיותו, ובגין העובדה כי המדינה לא עשתה דבר על מנת להגן על זכויות אלו.

 

ביהמ"ש: בקשת הערעור נדחית, החייל יפוצה על ידי המדינה 


לאחר שמיעת טענות הצדדים, קיבל השופט את טענות המשיב ודחה את בקשת המדינה לערעור. בנימוקיו להחלטתו, טען השופט כי למרות שמדובר במקרה סבוך ולא פשוט עדיין לא עלה בידי המדינה להוכיח עילה ממשית לביטולו של פסק הדין. לטענתו, צדק בית המשפט כאשר קבע כי זכות החייל להגיש תביעה נזיקית כנגד המדינה, שהרי גם לפי ההסדר לחוק הנכים נקבע כי ישנה אפשרות להשלים תביעה לפי חוק השיקום בתביעה נזיקית.


עוד קבע השופט, כי עלה בידי התובע להוכיח בתביעתו כי נגרמו נזקים נוספים לאלו שבגינם תבע את קצין התגמולים, ואף הצליח להוכיח כי נזקים אלו הינם במסגרת אחריותה של המדינה.


יש לך שאלה?

פורום אגף שיקום | קצין תגמולים
פורום משפט מנהלי, עתירות, בג"צ ורשויות מקומיות


לבסוף, התייחס השופט לדברי המדינה בדבר הפרצה שתתאפשר על ידי מתן פסק דין שכזה, וטען כי אין דברים בגו' מאחר וכל תביעה נדונה לגופה, וממילא בכדי להגישה ישנו צורך לעמוד בתנאים הקבועים בחוק.


לפי כל אלה, דחה בית המשפט את ערעור המדינה, והותיר את פסק דינו של בית משפט השלום על כנו.