האם יהודי שאינו מתכוון לעלות לארץ רשאי לקבל אזרחות ישראלית? האם ילדיו יוכלו לחיות בארץ? בשאלות אלה נדרש בית המשפט העליון להכריע בשבוע שעבר (יום ד') ונתן החלטתו לדחות את הבג"ץ אשר הגישו העותרים בעניין.
העותר, יהודי ממוצא אוקראיני כבן 59, היגר יחד עם אשתו ובנו לגרמניה, ומנהל את עסקיו על קו גרמניה אוקראינה משנת 2004. באחת מנסיעותיו לאוקראינה, פגש היהודי אישה אוקראינית וניהל עמה רומן ארוך שנים, כתוצאה מהרומן נולדו לזוג 2 בנים קטנים, אולם העותר המשיך להתגורר עם אשתו ובנו בגרמניה.
בשנת 2010 גילתה בת הזוג, כבת 36, כי בנם הקטן חולה במחלת הסרטן. לשם קבלת טיפול היא הגיעה לישראל באשרת תייר במסגרת "תיירות מרפא". לאחר שהות של כשישה חודשים הובא גם בנם השני מאוקראינה, ושלושתם קיבלו אשרת תייר לשנה שלמה לצורך טיפול רפואי.
אולם, העותר ביקש להשיג עבור בת זוגו וילדיו אזרחות ישראלית לכל דבר, ולכן הגיע לארץ ב-2011, ולאחר כמה ביקורים קצרים הגיש בקשה למשרד הפנים לקבל תעודת עולה עבורו ועבור שני בניו, מכורח היותו יהודי, וכן הארכת רישיון הישיבה של בת זוגו.
בקשתו נדחתה לאחר בחינתה על ידי לשכת הקשר במשרד ראש הממשלה בשל אופיה הייחודי. בנימוקים לדחייה נטען כי העותר אמנם יהודי אך אינו מתכוון כלל לעלות לארץ או להשתקע בה, ולהיפך, ציין בגלוי כי הקשר עם אשתו האוקראינית הוא קשר חזק ואין לו כל כוונה להתגרש ממנה או לעזוב את גרמניה.
לפיכך, דחתה רשות האוכלוסין את עתירתו.
העותרים קיבלו אשרת שהייה עקב טעמים הומניטריים
בני הזוג לא וויתרו והגישו בקשה נוספת למשרד הפנים. הפעם עתרה בת הזוג ביחד עם שני בניה ובת נוספת מנישואיה הקודמים, וביקשה להישאר בישראל מטעמים הומניטריים עקב מחלתו של הבן הקטן. בעקבות הבקשה ולאחר שני דיונים בנושא החליט מנכ"ל רשות האוכלוסין לתת רישיון ישיבה ארעי לשני הבנים אשר יחודשו מפעם לפעם עד הגיעם לגיל 18, וכן רישיון ישיבה ועבודה לעותרת.
אולם גם החלטה זו לא סיפקה את העותרים והם הגישו תביעה לבית המשפט לביטולה, ולמתן אזרחות מלאה לפי חוק השבות. לטענתם, העותר זכאי לקבל אזרחות מכורח היותו יהודי, וכפועל יוצא, כך גם בניו ובת זוגו. בתביעתם טענו כי החלטת הלשכה לא מקובלת עליהם מאחר ואין להם לאן לשוב לאחר שתפוג האשרה, וכן הקטין אינו מקבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בגין מחלתו, מאחר ואינו נחשב לאזרח הארץ.
מנגד, טענה לשכת האוכלוסין כי לאור העובדה כי לא מדובר ביהודי המבקש לעלות לארץ אין מקום לקבל את בקשתו לאזרחות ישראלית, מה גם כי העותרת אינה בת זוגו החוקית של העותר והוא אף אינו מתכוון לחיות עמה ועם בניו.
כמו כן, אין מקום לקבל את בקשת הבנים כאילו היא עומדת בפני עצמה, שכן היא תלויה בזכותו של אחד מההורים לקבל אזרחות, ומשלא נקבעה זכות כזו, עתירתם העצמאית נדחית על הסף.
מעבר לאמור, טענה לשכת האוכלוסין כי ממילא אין לעותרים על מה להלין מאחר וקיבלו אשרת ישיבה המאפשרת להם לחיות ולעבוד בארץ עוד שנים רבות, ואף לקבל טיפול רפואי וזכויות סוציאליות נוספות. בנוסף, דלת המדינה אינה נסגרת עבור העותר, ולכשירצה לעלות לישראל ולהשתקע בה, יוכל להגיש בקשה חוזרת אשר תחת הנסיבות החדשות.
הרצון להשתקע בארץ הינו תנאי מקדמי לקבלת אזרחות
לצורך מתן החלטתם ביקשו השופטים לבחון את סעיף חוק השבות עליו הסתמכו המשיבים בהגנתם. לפי סעיף 1 לחוק נקבע כי כל יהודי המבקש להשתקע בארץ רשאי לעשות כן תחת תנאים מסוימים. מכאן, שהרצון לעלות פיזית לישראל ולהשתקע בה, הינו תנאי מקדמי לבחינת זכאותו של יהודי לקבל אזרחות. לאחר שהתברר, מעל לכל ספק, כי העותר אינו מתכוון כלל לעלות לארץ, לעזוב את אשתו או אפילו להעביר את מרכז חייו למדינה, יש לדחות את עתירתו. לכן, קבעו השופטים כי צדקו המשיבים בהחלטתם ואין לבית המשפט העליון מקום להתערב בה.
במתן החלטתם טענו השופטים כי חוק השבות נקבע גם בעבור יהודים שנישאו בנישואי תערובת ומעניק אזרחות לבני זוגם הלא יהודיים, מתוך המחשבה שלא להרתיע את יהודי הגולה לבצע עליה ולשוב אל ארצם. אולם, במקרה זה, בו היהודי אינו מעוניין כלל לעלות ואינו מבטא כל זיקה שהיא לארץ או לכל הפחות זיקה לבת זוגו השוהה בישראל, אין לאפשר לו אזרחות אך ורק מכורח היותו יהודי.
יש לך שאלה?
לבסוף, טענו השופטים כי על העותרים היה לקבל את החלטתם ההומנית וההוגנת של המשיבים ולא לייחס להם "מלחמת התשה" כפי שעשו. ההחלטה נותנת לבנים הקטנים את האפשרות לנהל כאן חיים מלאים, לקבל טיפול רפואי מלא וזכויות סוציאליות, אמם תוכל לחיות כאן יחד אתם וכן לעבוד ולפרנס אותם כיאה.
לפי כל אלה, דחו שופטי בג"ץ את העתירה, והותירו את החלטת הלשכה על כנה.
בג"ץ 1292/12
.jpg)
.jpg)
.jpg)
