בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל בשבוע שעבר את תביעתה של עורכת דין, שגילתה במקרה כי פרסומים באתר האינטרנט שלה, הועתקו והועלו בדף הפייסבוק של עורך דין אחר.


התובעת, הינה עורכת דין בתחום דיני העבודה, אשר הקימה אתר אינטרנט, בין היתר לצורך פרסום ושמירה על קשר עם קהל לקוחותיה. באתר, נהגה להעלות תקצירים, עדכוני חקיקה, ומאמרים שונים בתחום דיני העבודה, כאשר התוכן נכתב רובו ככולו על ידי עורכי הדין העובדים במשרדה.


בנוסף לאתר ברשת, המשרד אף פרסם ידיעון שבועי שנשלח לתיבות האימייל של קהל מנויים, אשר נועד אף הוא לשיווק ולשמירה על קשר עם הלקוחות. 


לפי כתב התביעה, גילתה התובעת לגמרי במקרה כי אחד ממנויי הידיעון, עורך דין בעצמו, נהג להעתיק ידיעות כפי שנכתבו על ידי משרדה, והעלה אותם בדף הפייסבוק שלו, כאשר נראה כאילו הם נכתבו על ידו. לטענת התביעה, הנתבע לא ציין ולו פעם אחת כי הידיעות הללו נכתבו על ידי אדם אחר, ובכך הוסיף חטא על פשע, ובנוסף להעתקת הפרסומים והפגיעה בזכויות היוצרים של התובעת, הוא אף פגע בזכויותיה המוסריות.


בתביעתה, דרשה פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק זכות יוצרים בסך 250 אלף שקלים.

 

הנתבע: אין לעורכת הדין בעלות על פסקי הדין 


מנגד, טען הנתבע כי לא הוכחה הבעלות על זכויות היוצרים בשום שלב, וכי אותם פרסומים שהועתקו כביכול, אינם יכולים להיחשב ככאלה המוגנים תחת חוק זכויות יוצרים. הסיבה לכך, טמונה בעובדה כי מדובר בפסקי דין וחוקים הידועים לכל, ועורכת הדין אינה יכולה לשייך לעצמה פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט.

 

עוד טען כי הוא מעולם לא ביקש להשתייך למועדון המנויים שלה, ואף דרש מספר פעמים בעבר להפסיק לקבל דיוור, אולם התובעת התעלמה מדרישותיו, והמשיכה לשלוח אליו את הידיעון. כמו כן, הדגיש כי דף הפייסבוק שלו אינו פתוח לכלל הציבור אלא מוצג בפני חבריו בלבד.


עורך הדין ציין כי ממילא אין מקום לתביעה שכן הוא פרסם את הפרסומים כלשונם, מבלי לבצע בהם כל שינוי, לרבות בשמה ובשם משרדה של התובעת, אשר היו ונותרו חלק מהפרסום שהועלה. לפיו, התביעה הטעתה את בית המשפט והציגה את הפרסומים כשהם חלקיים וללא הפרטים בתחתית.


לבסוף, הגדיל הנתבע לעשות וטען כי בהעלאת הפרסומים לפייסבוק הוא בעצם סייע לעורכת הדין להפיץ את מאמריה, וכתביה, ולפרסם את שמה, כפי שביקשה לעשות בלאו הכי.

 

בית המשפט: מדובר ביצירה ספרותית מוגנת 


לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות, קבע השופט כי אכן מדובר ביצירה ספרותית, שכן למרות שהתובעת אינה בעלת זכויות יוצרים בפסקי הדין עצמם, היא בעלת הזכויות בפרסומם ובדיווח עליהם. לפיו, ניתן לבחון האם מדובר ביצירה ספרותית מוגנת באמצעות שני מבחנים, האחד הוא מבחן היצירתיות, והשני הוא מבחן ההשקעה. לדבריו, נראה כי הפרסומים עמדו בשני המבחנים, כאשר שני המרכיבים ניכרים היטב בדיווחים שהועתקו.


כמו כן, קבע השופט כי הוכח מעל לכל ספק שהפרסומים אמנם הועתקו כלשונם, אך הוסרו פרטיה של התובעת והם נחזו להיות ככאלו אשר נכתבו על ידי הנתבע, כששמו ותמונתו מתנוססת עליהם בגאון.

 

יש לך שאלה? 

פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
פורום דיני אינטרנט | זכויות יוצרים באינטרנט


השופט אף התייחס לטענתו של עורך הדין לגבי דף הפייסבוק המוגבל לציבור הרחב, והפתוח רק לחבריו הקרובים, וקבע כי מספיקה עדותה של התובעת כדי לסתור טענה זו, מאחר והיא גילתה על ההעתקה באמצעות חיפוש פשוט ואקראי באינטרנט והגיעה בקלות לדף "החסום" לכאורה של הנתבע.


לפי כל אלה, קבע בית המשפט כי מדובר בהפרה בוטה של זכויות היוצרים של התובעת, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה חוקית, ועל כן הוא חייב את הנתבע בפיצויים בסך כולל של 35 אלף שקלים, בהתחשב במידת הנזק שנגרמה לה, ובשכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך 16,600 אלף שקלים.


ת"א 13- 10- 36429