בית משפט השלום בחיפה, פסק השבוע (יום א') לטובת יולדת אשר הגישה תביעתה נגד משרד הבריאות לאחר שנאלצה לעבור ניתוח נוסף להוצאת השיליה. בית המשפט נזף במדינה אשר טרחה להזכיר את הצו האלוהי וקבעה כי הסבל אינו הכרח בימינו וכי המדינה חייבת לפצות את היולדת בגין סבלה.


בדצמבר 2006, ילדה התובעת, אז כבת 25, את בתה הבכורה. בחדה הלידה עמד לצידה בעלה, כאשר שניהם מתרגשים ומצפים לבאות. האב, שעקב אחר שלבי הלידה וזכר את שלמד בקורס ההכנה שעברו השניים, הבחין כי השיליה אינה יוצאת בשלמותה והפנה את תשומת לבה של המיילדת לכך, אולם היא התייחסה בביטול לדבריו, וסירבה לקרוא למיילדת נוספת על מנת לבדוק את העניין.


וכך, לאחר לידה מרגשת שעברה ללא כל תקלה, שוחררו ההורים הטריים לביתם. אולם, כחודש לאחר השחרור, כאשר הגיעה התובעת לביקורת אצל רופא הנשים בקופת חולים, הוא שלח אותה לבצע אולטראסאונד, שם התברר חשדו של הבעל כנכון. ברחמה של האישה נותר גוש שיליה בקוטר של 2.5 ס"מ. מרגע הגילוי, פעלו הרופאים בכל דרך אפשרית להוצאתו. בתחילה ניתנה לה תרופה שהיתה אמורה להוציא אותו באופן שאינו כירורגי, אולם כאשר זה לא עבד, היא נאלצה לעבור היסטרוסקופיה, הליך אשר בו נשאב תוכן רחמה.


למרות הסבל והכאב שסבלה במשך שבועות ואף חודשים לאחר הלידה, לא ביקשה התובעת להגיש תביעה נגד בית החולים. אולם, ניסיונה המר בלידתה השניה, שינה לחלוטין את התמונה. בשנת 2010 כאשר ילדה התובעת את בנה השני, היא חוותה לידה קשה במיוחד, איבדה דם רב, וגם הפעם נאלצה לעבור הליך כירורגי להוצאת השיליה.


לפיכך, הגישה תביעתה נגד המדינה, שבית החולים נמצא בבעלותה, בטענה לרשלנות קשה ולסבל קשה מנשוא בעקבות הליך השאיבה שבוצע בלידה הראשונה. לאור מצבה הכלכלי, היא לא הגישה חוות דעת רפואית, אולם טענה כי כל ההוכחות לרשלנות הרופאים נמצאות בתיעוד הרפואי.


בתביעתה, טענה התובעת כי אמנם לא נגרמה לה נכות פיזית כתוצאה מהרשלנות, אולם מצבה הנפשי אינו כפי שהיה. כך, לטענתה, לא הרתה במשך 3.5 שנים לאחר הלידה הראשונה, מחשש פן תסבול שוב כפי שסבלה אז. כמו כן, לאחר הלידות היא איבדה את שמחת חייה וסובלת מנדודי שינה.


בתגובה לשאלת המדינה, מדוע לא פנתה לרופא ימים אחדים לאחר הלידה מפאת הכאבים שסבלה, טענה התובעת כי זו היתה לידתה הראשונה, והיא החלימה בבית הוריה, כאשר כולם הרגיעו אותה, לרבות הרופאים בבית החולים, ואמרו לה כי ההחלמה הינה תהליך ארוך וכואב.


מטעם התובעת העידו מדריכת קורס ההכנה ללידה, שהעידה על כך שהסבירה באופן מפורט בנוגע להוצאת השיליה, אמה שהעידה על סבלה הרב, וכן רופא מומחה אשר טען כי ברגע שהתעורר חשדו של הבעל בחדר הלידה, היה מקום להביא רופא נוסף לבדוק את העניין. התביעה עתרה לפיצוי בסך 208 אלף שקלים בעבור כאב וסבל, הוצאות רפואיות וכן כאב וסבל עתידיים על כך שלא תוכל "להרות בשמחה".

 

המדינה: סבלה של התובעת הוא מדין תורה


מנגד, טענה הנתבעת כי ראשית נראה כי בסופו של יום לא נגרם נזק ממשי לתובעת, והיא אכן הצליחה ללדת בשנית, ואף שבה לעבודתה כתשעה חודשים לאחר הלידה הראשונה, למרות טענותיה על סבלה הרב. עוד טענה כי המיילדת פעלה באופן סביר, וכי לא היתה לה סיבה לחשוש שהשיליה שיצאה מגופה של היולדת, אינה שלמה. מכיוון שכך, לא היה מקום להתייעץ עם מיילדת נוספת ובוודאי שלא עם רופא מומחה. כמו כן, לטענתה, כבר לאחר חצי שעה מהלידה, הרחם התכווץ, דבר אשר העיד על תקינות הלידה.


הרופא המומחה שנתן עדותו מטעם הנתבעת, טען כי גם הטענה בדבר גודלו של גוש השיליה אינו מדויק, שכן לעתים נותר חומר ברחם, אולם זעיר מאוד, אשר מתכסה בפיברין וקרישי דם המוסיפים לו נפח.


לבסוף, טענה הנתבעת כי לא רק שלא התרשל הצוות הרפואי, אלא שסבלה של האישה אינו נמנע מתוקף דין תורה "בעצב תלדי בנים", ועל כן אין לה על מי להלין ובוודאי שלא להאשים את בית החולים על חבלי לידה קשים.


בתחילת דבריה, ציינה השופטת כי יש לדון אך ורק ברכיב סבלה וכאבה של התובעת בעת הדיון על גובה הפיצויים, שכן לא עלה בידיה להוכיח כי נגרמו לה הוצאות רפואיות בגין הרשלנות לכאורה, ולא הביאה הוכחות לגבי הפסד שכר או הפסד עתידי.


בית המשפט: אין צורך לסבול במאה ה-21


בבואה לדון בשאלת הסבל, קבעה השופטת כי טיעוני הנתבעת אינם ראויים, וכי אין ספק כי ליולדת הצעירה נגרם כאב וסבל מיותר, וכי הפנייתה לפסוק "בעצב תלדי בנים" עולה לכדי זלזול בסבלה ואינו ראוי כלל להישמע. לדבריה, במאה ה-21 כבר ידוע כי הכאב פוחת, וכי לא כל אישה נדונה לסבל עצום בלידה, שכן ישנם אמצעים רבים להקל על האישה.


כמו כן, הביעה השופטת את מורת רוחה מכך שהנתבעת בחרה להביא לכותלי בית המשפט שיליה אמיתית, על מנת לתחקר את הבעל בנוגע לידיעותיו ו"מומחיותו" בנושא, דבר שהעלה טעם רע, והתנהלות "מוזרה" כדברי השופטת.

 

יש לך שאלה?

פורום רשלנות רפואית בלידה
פורום רשלנות בניתוח | רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים


לבסוף, קבע בית המשפט כי בעוד עלה בידי התובעת להוכיח טענותיה, לא הצליחה הנתבעת להוכיח כי פעלה כראוי במהלך הלידה, וכי לא היתה יכולה לפעול אחרת, באופן כזה אשר היה מייתר את סבלה של היולדת.


לפיכך, קבעה השופטת כי המדינה תשלם לתובעת פיצויים בסך 30 אלף שקלים בעבור סבלה, וכן 15 אלף שקלים בגין שכר טרחת עורך דין. בנוסף, חויבה המדינה בתשלום לטובת אוצר המדינה בעבור הטעם הרע שבהבאת שיליה חיה לכותלי בית המשפט בסך 5,000 שקלים.

 

ת"א 22114-12-10