בית משפט השלום בירושלים דחה לאחרונה תביעתה של אישה אשר התעוורה בעין אחת לאחר ביצוע ניתוח לייזר. למרות עיוורונה, קיבל בית המשפט את טענת המומחים אשר קבעו כי לא נמצא קשר ישיר בין הניתוח לבין סיבת התעוורותה.


לפי כתב התביעה, האישה, אשר סבלה במשך שנים מקוצר ראיה חמור, היתה תחת טיפולו של רופא עיניים מטעם קופת חולים כללית. בשנת 2000 וכן בשנה שלאחר מכן, גילה הרופא המטפל חורים ברשתית של המטופלת, והחליט לטפל בהם באמצעות לייזר.


מעט לאחר מכן, עברה התובעת שני ניתוחי לייזר בשיטת Lasik לפי בקשתה, במטרה להביא להסרת המשקפיים ולטפל בבעיית קוצר הראיה. לאחר מספר בדיקות, נמצא כי הניתוח לא הצליח לגמרי בעין הימנית, ועל כן כשלושה חודשים לאחר הניתוח הראשון, בוצע ניתוח נוסף בעינה הימנית של התובעת, על מנת לנסות ולתקן את תוצאותיו.


הניתוח השני הוכיח את עצמו, ועיניה של התובעת החלימו והגיעו למצב תקין של רגיעה. אולם, בכך לא תמה הפרשה, שכן המטופלת הגיע שוב אל הרופא המטפל, והתלוננה על כך שהיא רואה נקודות שחורות בעין ימין. לאחר בדיקה, נמצאה דלקת תוך עינית, והתובעת נשלחה לביתה עם טיפול תרופתי.


התביעה: המטופלת לא היתה מודעת לסיכונים ולא נתנה הסכמה מדעת


כשלושה חודשים לאחר אבחון הדלקת, ולאחר ביקורות ובדיקות אין ספור, אובחנה היפרדות רשתית משיכתית אצל המטופלת, והיא הופנתה לבית החולים שם עברה ניתוחי כריתת זגוגית, וקילוף קטרקט. אולם למרבה הצער, הרשתית לא שבה למקומה, ובסופו של דבר, עינה של התובעת הצטמקה והיא איבדה ראייתה כליל בעין זו.


לפיכך, הגישה המטופלת, תביעה הן נגד הרופא המטפל והן נגד קופת החולים המבטחת, בגין רשלנות רפואית. לפיה, הרופא שטיפל בה לא יידע אותה בדבר הסיבוכים האפשריים שבביצוע ניתוח מעין זה, ועל כן הסכמתה לא היתה מדעת.


לתמיכה בטענותיה, הגישה התביעה חוות דעתו של רופא עיניים מומחה, אשר קבע כי איבוד הראיה נגרם בעקבות הניתוח שעברה, וכי למרות שהיא ממילא היתה בסיכון להיפרדות הרשתית בעקבות קוצר הראיה ממנו סבלה, שהרי הניתוח הגביר את הסיכון באופן משמעותי.

 

הנתבעים: אין כל קשר בין עיוורונה לבין הניתוחים שעברה


מנגד, טענו הנתבעים כי אין כל קשר בין היפרדות הרשתית המצערת, לבין ניתוחי הלייזר שעברה, וכי מדובר בצירוף מקרים. כמו כן, טען הרופא כי הוא הסביר למטופלת את כל הסכנות הכרוכות בניתוח לייזר.


הנתבעים הביאו אף הם חוות דעת מומחית מטעמם, אשר סתרה לחלוטין את חוות דעתו של המומחה מטעם התביעה, וקבעה כי אין כל קשר בין האירועים. לפיה, הסיכונים להיפרדות כפי שהציג אותם הרופא מטעם התביעה, מתייחס לסיכונים בגין היפרדות רשתית רגמטוגנית ולא להיפרדות רשתית משיכתית, ממנה סבלה התובעת. היפרדות רשתית זו, נגרמת לטענתה, ממנגנון שונה לחלוטין, שאין כל קשר בינו לבין ההליך הניתוחי שבוצע בעינה.


שופטת בית משפט השלום, קיבלה את טענות הנתבעים, לאחר שמיעת חוות הדעת משני הצדדים, וכן לאחר שמומחה שמונה על ידי בית המשפט הגיש חוות דעת דומה לזו שהוגשה על ידי ההגנה. לפיכך, קבעה כי לא הוכח קשר סיבתי בין עיוורונה של התובעת לבין הניתוחים שעברה.


עוד קבעה השופטת כי עלה בידי הרופא המטפל להוכיח כי התובעת היתה מודעת לסיכונים האפשריים, ולסיבוכים בגין הניתוח. לפי דבריו, במהלך השנים התעניינה המטופלת פעמים רבות בניתוח לייזר להסרת המשקפיים, כאשר פעם אחר פעם ציין בפניה הרופא כי לאור קוצר הראייה החמור ממנו היא סובלת, אין לצפות לתוצאות מושלמות, וקרוב לוודאי שהניתוח יצליח רק להקטין את המספר, אך לא להסירו כליל. כמו כן, הובהר לה מספר פעמים כי בעקבות הקרעים ברשתית מהם סבלה בעבר, ישנו סיכון גבוה לפגיעה חמורה ברשתית.

 

יש לך שאלה?

פורום רשלנות בניתוח | רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים


לבסוף, קבעה השופטת כי בניגוד לדברי התובעת, כל ההסברים הובאו בפניה בשפה הערבית, והיא אישרה בפני הרופא פעם אחר פעם שהיא מבינה את מה שנאמר לה. הרופא אף תמך עדותו זו, בתצהירים וברישומים רפואיים שכתב בזמן אמת, בהם פורטו השיחות ביניהם.
לפי כל אלה, קבע בית המשפט כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי חלה בעניינה רשלנות רפואית, וכי הרופא או קופת החולים אחראיים באופן ישיר לעיוורונה המצער. על כן, דחתה השופטת את תביעתה וחייבה אותה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקלים.

 

ת"א 17978-08